מחוננים – אואטר: זיקית (3), חלק ד’
“כמה זמן אמרנו שאנחנו נותנים לזה?” איתן הסתכל על שעונו.
“כמה שצריך,” סטטית אמרה בקשר.
“זה כבר הפאב השמיני בעשרה ימים. כבר שכחתי איך אור שמש נראה.”
“אל תתבכיין. אתה רק צריך לשבת שם ולהיראות כאילו אתה שותה. אם החברים שלך היו יודעים מה אתה עושה, כל אחד מהם היה מתחלף איתך בשנייה.”
“כן, המפקדת.” איתן התיישר ושוב העביר את מבטו על הנוכחים בפאב.
“‘סטטית’ זה מספיק טוב.”
“אבל ברצינות,” איתן אמר, אבל הקשר היה שקט. “הלו? מישהו?”
“שקט,” הדממה התריס.
“אני חושבת שאני קולטת משהו,” סטטית הוסיפה.
אואטר הסיט את מבטו לצד אחד של הפאב. סטטית ישבה בשולחן צדדי, סורקת כל מי שנכנס. עכשיו היא הייתה עם ידה על רקתה, כאילו יש לה מיגרנה. הוא הסתכל לצד השני. הדממה והדף ישבו בשולחן בצד השני. הדף נראתה מאוד מרוכזת באיזה שהוא קוקטייל בעוד הדממה ישב דרוך, אצבעותיו לבנות סביב הבירה שהחזיק.
“בעוד 3…” סטטית התחילה, “2… 1…”
הייתה שנייה מתוחה נוספת שהרגישה כאילו כל הפאב האט ואז חזר לעצמו כשבדלת עברה אישה צעירה. עשרה גבוה או 20 נמוך, לפי הערכתו של איתן. היא הייתה קצת נמוכה, עם שיער שחור מבריק עד הכתפיים. היא לבשה שמלת מיני כחולה כהה, עם רצועת כתף אחת, שהייתה כל כך צמודה עד כדי לא להשאיר מקום לדמיון. נעלי העקב שנתנו לה את השדרוג הנחוץ לגובה התאימו לשמלה. היא הסתכלה מסביב כמשחרת לטרף לפני שפנתה לכיוונו של שולחן פנוי וקרוב.
“אז מה התוכנית?” איתן שאל.
“אני פתוחה להצעות,” סטטית ענתה.
היה שקט ארוך בקשר.
“יש לי רעיון,” איתן אמר. הוא רוקן את בקבוק הבירה שלו והניח אותו חזרה על הדלפק.
סטטית הרימה את המיקרופון שלה לפיה במחשבה לשאול מה היה הרעיון כשראתה את ידו השנייה של איתן, מתחת לדלפק, מבזיקה באור לרגע. היא הסתכלה סביב לראות אם מישהו שם לב. לרגע, זה לא נראה ככה.
“אה, שיט,” איתן פלט כשידו הבזיקה שוב והוא ניסה לסגור אותה בחוזקה.
חלק מהנוכחים הסתכלו מעלה לראות אם משהו השתבש עם האורות של המקום אבל נראה שהאישה בשמלה הכחולה הסתכלה ישירות לכיוונו. גם מאיפה שסטטית ישבה היא הייתה יכולה לראות את הבעת הסקרנות על פניה כשעזבה את השולחן בו הייתה ונעה לכיוון הדלפק.
“היי,” האישה בשמלה הכחולה נשענה על הדלפק והסתכלה על איתן.
“או… היי,” איתן היסס וניסה להסתיר את ידו.
“מה יש לך שם?”
“אה… שום דבר. שום דבר בכלל,” איתן הצמיד את ידו הזוהרת לידו השנייה, כמנסה למחוץ את האור. הוא לקח כמה נשימות עמוקות והאור בין ידיו נחלש.
“מחונן?” היא שאלה.
“מה? אה… לא. בקושי סיימתי 3 יחידות.”
“לא כזה,” היא חייכה אליו. “כזה,” היא מרימה את ידה ביניהם, גב היד לכיוון איתן, להראות לו את ציפורניה מחליפות צבעים.
“או. זה מגניב. איך את עושה את זה?”
“כמו שאתה גורם ליד שלך להאיר.” היא הושיטה את ידה לתפוס בפרק ידו של איתן.
הוא לא עזב את ידיו התפוסות. “אולי זה לא רעיון טוב, את יודעת?” הוא הניד בראשו לשאר הפאב ובחן אם מישהו מסתכל לכיוונם.
“אז בוא איתי. אני מכירה מקום פרטי יותר בו נוכל להכיר אחד את השנייה.”
“אה… אוקיי.”
“נראה שהדג נתפס,” סטטית אמרה בקשר, עוקבת במבטה אחרי זיקית שגררה את איתן בעדינות אחריה אל הדלת ומחוצה לה. “הדף, הדממה, תעקבו אחריהם. אבל ממרחק בטוח. אל תתפסו. ואל תעשו דבר בלי פקודה שלי או אם אואטר קורא לכם במיוחד. אני אשאר פה אלא אם כן הם יתחילו להתרחק מחוץ לטווח.”
הדף והדממה הנהנו בראשם מהצד השני של הפאב. הדממה השאיר כמה שטרות על השולחן כשהדף כבר נעה בנחישות לכיוון הדלת.
Posted in Art, From the Writing Desk, Stories and tagged Avatar, Gifted, Stories by Eran with comments disabled.