יומן המסע של ראת’אריאל – יום 52, חלק 2

ממה שאני זוכרת, התקדמתי במין מנהרה עם אור בקצה. אבל זאת לא הייתה בדיוק מנהרה. פשוט משהו התחזק בקצה לאט לאט כשהתקרבתי עד שיכולתי לראות שערים פתוחים ודרכם ערפל אפור מחניק ובתוכו דמויות עומדות ובוהות ברצפה. לא נראה שהן עושות משהו או הולכות לאן שהוא וכל המקום הדיף הרגשה של נכאות. ולא הספקתי לקלוט יותר מזה כאשר נשלפתי חזרה אל מישור החיים, רגע לפני שעברתי את השערים.

התעוררתי באמצע היער וכולם עמדו סביבי. הרגשתי הרבה יותר טוב, כאילו כרגע התעוררתי משינה טובה. עירנית אבל עם שרירים מעט תפוסים. אוטו פשוט ריחף שם, לייזה עמדה לא רחוק, מרתה נראתה יחסית מרוצה מעצמה ולפרנץ היה את המבט החיוור הזה שהיה לו אחרי שהוא הטיל לחש שהוא לא היה אמור וגם ידו דיממה. ואז משהו נצנץ מאחורי העצים.

 שאלתי את האחרים אם הם יודעים מה זה ולפני שהספקנו לתהות יותר מדי בנושא, התגלה לפנינו יצור עצום בשריון זהוב. התחלתי לקום, הגב עדיין כאב מהנפילה, ושמתי לב כי הצטרפה אלינו מישהי חדשה. לפני שהספקתי לשאול מי זאת, אותו יצור הכריז כי אנחנו עוברים על חוקי הסדר של הקיום וכי אני הייתי צריכה למות. ניסינו להסביר לו כי הטופר שרוצח עשרות ומאות אנשים מפר את הסדר ואנחנו, שמנסים לעצור אותו ולהשיג צדק על כל הנזק, מחזירים את הסדר על כנו. גם כשהתחיל לתקוף אותנו, ניסיתי להראות לו את הזיכרון של הכפר ההרוס, כשטיפסתי עליו כדי להתקרב, אבל החטאתי. לבסוף, עם כולם, כנראה שהיוונו אתגר גדול מדי והוא החליט להסתלק, דוהה לאט לאט עד שנעלם.

אמרתי תודה לפרנץ ומרתה שהחזירו אותי למצב מתפקד ואמרתי שלום לאישה החדשה שהצטרפה, אלינו, ג’נסי. היא אמרה כי היא נשלחה לעזור לנו על ידי דרקון מיבשת אחרת. זה נשמע קצת מוזר אז מרתה אמרה שאנחנו צריכים לחזור למחנה ואז נבדוק את הנושא בעזרת קסם.


Posted in From the Writing Desk, Role-Playing by with comments disabled.