יומן המסע של ראת’אריאל – יום 29, המשך ויום 30

במסדרון, פרנץ שאל אותי למה אני כל כך נחושה להרוס את הלקח, הוא לא חשב שעמידה לצד החפים מפשע היא משהו שאני עושה. ובכן, כך הסברתי לו, הוצבתי בכפר ההוא כדי לשרת אותו ולהגן עליו. נתתי את המילה שלי. ועכשיו הכפר הזה הוא עפר ברוח. הדבר היחידי שאני עוד יכולה לעשות כדי לעמוד במילה שלי הוא לנקום את נקמתם.

כשהגענו חזרה אל איידן וקוג בחדר הקבלה, הסברנו להם מה קרה ומה נאמר. חיכיתי שמורנה והעוזר שלה ילכו לפני שהעפתי צלחת מהשולחן והתרעמתי על כך שהן נהגו לקרוא לאורקית הזאת חברה. ועכשיו, היא מדברת על לכבוש את קארנאת’ ולהשתמש במפלצת עצומה כי היא שימושית. מרתה הסבירה כי המשפחה שלה נמצאת בשטחה של מורנה. אז ציינתי את המובן מעליו, שאם כך, כדאי להוציא אותם ממנו. עדיין הייתי עצבנית אבל הגיע הזמן ללכת.

בשביל לשמור על סודיותו של המחנה של הגבירה, מרתה טילפרטה אותנו לדוסלדורף קודם. זאת הייתה עיירת איכרים פשוטה. הלכנו לדבר עם מנהל הספרים שם כי מרתה רצתה לשאול אותו כמה שאלות. הבנתי שהם מכירים אותו מקודם אבל זה לא הרושם שהוא נתן כשהוא טרק לנו את הדלת בפרצוף. לקחתי כמה צעדים אחורה והפניתי את גבי. זאת אחת מהתגובות שאני רגילה אליהן אז לא רציתי שנוכחתי תהרוס את מאמצי הדיפלומטיה. אבל אז הוא החל לנקוש בחוזקה על מחבת מבפנים וראיתי שהחוואים מסביב מסתכלים לכיוונו, חושבים אם לבוא לעזרה או לא. הנדתי את ראשי לכיוונם לשלילה.

לבסוף הבנו ממנו שמורנה עשתה להם טוב. היא שיחררה את הצמיתים ומשלמת להם בסדר. זה קצת הפתיע אותם. משם טילפרטנו חזרה אל המחנה של הגבירה וסיפרנו לה מה עשינו ומה למדנו. לא היו לנו כרגע את האמצעים לתקוף את מורנה ישירות. אבל שבינתיים יש משהו שאנחנו יכולים לעשות לטובת המאמץ המלחמתי. מרתה התחילה להתווכח עם הגבירה על זכויות צמיתים ואיך אולי אפשר להשתמש בכוח פוליטי כדי להשיג יותר אנשים לצידה אבל היא לא התקדמה יותר מדי. אותי עניין אם לעשות מה שהיא רוצה, לפשוט על שיירת אומנות, ייפגע בטופר או יעזור לנו להגיע לכך. היא אמרה שבזאת נתרום למרד. ובכן, לעזור למישהו שיכול בעתיד לעזור לי יכול להיות שווה כמה ימים של עבודה.

לאחר מכן הלכנו לשאול כמה שאלות את ערימת העצמות שנשארה מהקרב אתמול. הדברים בהם הוא השתמש עלינו נקראים אקדחים. הם המצאה של סאייר ומצריכים כדורי מתכת מותאמים שנקראים קליעים ותערובת כלשהי שנקראת אבקה שחורה. וכרגע אין לנו כי האקדוחן הזה יירה באמצעות קסם. פרנץ, עם כל הידע הנרחב שלו, ניסה לייצר קצת אבקה כזאת לפי התיאורים שקיבלנו אבל לא הצליח. אני ביליתי את שאר אחר הצהריים בבחינת הנשקים וניסיון להבין איך משתמשים בהם ולהרגיש איך אני מסתדרת איתם לפי התיאורים של הגופה.

כשקמנו בבוקר, התארגנו ליציאה לוולייאר, עיר גבול מבוצרת, לפי ההנחיות שנתנה לנו הגבירה. שם יפגוש אותנו איש קשר שלה שיארגן לנו מקום בפונדק. וכמה ימים לאחר מכן, כשיודיעו לנו, אנחנו אמורים לתקוף את השיירה. מרתה נעלמה לכמה שעות על הבוקר אבל כשהיא חזרה, יצאנו לדרך. הגענו אל הפונדק עצמו לקראת הערב ושם פגש אותנו ברטהולד. הלכנו לישון במטרה להתחיל הכנות למחרת.


Posted in From the Writing Desk, Gaming, Role-Playing by with no comments yet.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *