London: A Town of Really Really Cool Stuff

קצת שיקרתי ברשומה הקודמת. היו שני דברים שעשינו לפני שהלכנו לחנויות יצירה.

אחד מהם היה לבקר ב-Gamerbase. קצת ידעתי וקצת לא ידעתי למה לצפות ב-Gamerbase. מתברר ש-HMV היא חנות בידור ענקית בלונדון המכילה ענף גדול של מוזיקה, ענף גדול של סדרות, ענף גדול של סרטים ופוסטרים ועוד המון דברים. ובחדר לא קטן מאחורה יש את Gamerbase. מהתמונה, חשבתי שזה מקום שימכור משחקים אבל גם יאפשר לאנשים לשחק אבל גם קצת ציפיתי לאווירה יותר חברתית וגיקית ופחות חדר אפל ושומם. זאת לא חנות המשחקים החברותית השכונתית אבל זה אחלה מקום לארגן בו LAN Party עם החברים. זה הם כן עשו טוב. באנו, ראינו, הסתובבתי קצת וחזרנו החוצה לאכול את ה-Cinnabon שלנו.

לאחר מכן, היינו צריכים ללכת קצת כדי להגיע ל-Gosh שהייתה קצת צפונה מהמרכז בו מצאנו את Gamerbase. אז Gosh היא חנות קומיקס. היא לא ענקית אבל היא יחסית דחוסה. למי שמשווה, היא בערך פי שתיים מהחנות של סטוארט ב-Big Bang Theory. יש שם קומיקסים מוכרים, והרבה שבחיים שלי לא שמעתי עליהם. היה נחמד לבוא להסתכל אבל ללא האוסף המלא של Sandman, אין לי יותר מדי לקנות שם. אז המשכנו הלאה.

ובזמן שמעין הסתובבה בשוק הקרוב ודחפה לכיוון חנויות היצירה, אני חיכיתי בחוץ וראיתי את ביל ניי. כן, הביל ניי הזה. השיער שלו היה ארוך מעט ממה שנראה ברוב התמונות שלו אבל אני נשבע לכם שאם זה לא היה ביל ניי אז זה היה שכפול שלו. הוא נראה כמו ביל ניי, הוא עמד כמו ביל ניי והוא הלך כמו ביל ניי. הבעיה היחידה שלי היא עד שהספקתי לאכל את זה ולהחליט אם אני אומר משהו או לא, הוא כבר המשיך הלאה בהליכה מהירה שאני לא יכול לעמוד בה בלי להראות כמו חוטף ארנקים. הייתי שמח להגיד לו שלום ושאני אוהב את העבודה שלו ואולי גם להצטלם איתו אבל אני לא מהאנשים שחייבים חתימה או תמונה כדי להרגיש טוב עם עצמם ומספיק לי עם זה.

כשאחר הצהריים ירד, חזרנו אל מרכז העיר ואל שתי החנויות הכי חשובות לאדם כמוני לראות בלונדון. הראשונה הייתה Orcs Next, חנות משחקי לוח, קלפים ומיניאטורות. היא יחסית קטנה (אחת וחצי קומות על בערך 5 על 10 מטר) אבל גם מאוד מאוד דחוסה. המון המון משחקים והמון המון משחקים שבחיים שלי לא ראיתי. אבל לא באתי לשם בשביל play testing. באתי לשם בשביל לקנות את Descent. ואת Descent קניתי. למען האמת, מאז הטיול ועד עכשיו, הספקתי להריץ מספר מפות של המשחק ונורא נהניתי. הוא כל מה שחשבתי שהוא יהיה. היום בערב (יום פרסום הרשומה), אני הולך להמשיך את המערכה שאני מריץ וכנראה להפסיד עוד קצת. Orcs Nest עצמה קטנה אבל חמודה ובעלת אופי, כפי שאפשר לראות בתמונות.

מ-Forbidden Planet, אני חייב לציין, ציפיתי ליותר. זה לא שלא נהנתי אבל עם כל ה-hype ראיתי במוחי חנות גיקים בערך בגודל של Macy’s. מה שקיבלתי היא חנות דיי גדולה מלאה בצעצועים ומשחקים וחולצות ופוסטרים ושאר מתנות מסחריות בקומה העליונה ומלאה בספרים וקומיקסים בקומה התחתונה. מצאנו שם כמה דברים מגניבים שויתרנו עליהם (לא, אנחנו לא קונים את רובה הפורטלים… עדיין…) אבל מעין קיבלה Plushie Weighted Companion Cube וזה היה מספיק חמוד. אני הסתפקתי במשחק שלי. ובסוף הביקור שלנו גם פגשנו חברים שזה תמיד טוב.

הגענו ללונדון, אני רציתי לראות הצגה. אחרי שמעין ראתה פה כמה, אני גם רציתי. אבל לצערי, זה לא נועד לקרות. לא היו כרטיסים טובים בכלל. עצה לפעם הבאה שמגיעים ללונדון: כרטיסים להצגה לקנות כמה ימים מראש אם לא להזמין שבועיים לפני. אני קצת התאכזבתי. רציתי לראות את Wicked ואת מטילדה ואת The Book of Mormon (למרות שהוא מתחיל רק בפברואר) ואחרי זה אפילו גיליתי כי עלה מחזה חדש שנקרא The Effect שעוסק באהבה ורגשות וכימיקליים משני מצב רוח שנשמע מאוד מעניין. בתקווה בפעם הבאה.

אחרי שהסתובבנו בין כמה וכמה דוכני כרטיסים (מדהים כמה היו רק סביב הכיכר בה היינו), החלטנו שאנחנו עייפים וכואבים ורוצים כבר לחזור למלון, למרות שלא היה נורא מאוחר. אבל היה עוד דבר אחד שהיינו צריכים לבדוק: M&M World. מתברר כי יש ארבעה חנויות כאלו ברחבי העולם, חנות שלוש וחצי קומתית מלאה בחולצות וכוסות וצעצועים וכמובן, טונות על גבי טונות של שוקולד. והיה שם נורא נחמד והעובדים נורא נחמדים והיה ריח כמעט חונק של שוקולד. כמובן שיצאנו משם עם שניים וחצי קילו שוקולד. מי לא יכול?

אבל כשיצאנו משם כבר היינו חייבים לחזור אז רק עברנו בבורגר קינג לאסוף משהו פשוט ומהיר לאכול ועלינו על הרכבת חזרה.


Posted in Life by with comments disabled.