פרק שלישי – ימים בחיים אמיתיים
לתחילת הסיפור. לתחילת הפרק. בפעם שעברה.
הרחק משם, דלת של מקלט נפתחה בכבדות, גוש פלדה מסיבי על צירים משומנים היטב החליק באיטיות הצידה ללא קול. יתד האור ממנורת הלהט בכניסה התרחבה אל תוך החדר המשוריין אך לא האירה יותר ממטרים ספורים פנימה. האוויר בפנים היה ישן ודומם כל כך שהוא לא התערבב עם האוויר שבחוץ ורק כשהדמות שפתחה את הדלת נכנסה פנימה היא הרגישה את קיר האוויר המחניק ומלא האבק. הגבר הגבוה צלע פנימה, מוותר על מתג התאורה שעל הקיר, והדליק פנס, מאיר את החשכה המוחלטת באור צהבהב וחלוש. שתי מיטות דרגשים היו צמודות לצד אחד, שולחן פלסטיק עתיק יומין עמד כנגד הקיר השני, ליד כיור שלא ראה מים וסבון מאז ימי ההגנה. האסלה הייתה חצי מוסתרת מאחורי קיר בפינה.
הבזק אור כמו פרוג’קטור אימתני האיר את מרכז החדר והדמות נאלצה לכסות את עיניה. כדור האור התרחב במהירות לקוטר של שני מטר והתכווץ שוב, משאיר במקומו בחורה צעירה בלבוש כהה וחופשי. היא הופיעה במרכז החדר בדיוק, כאילו בדיוק לפני רגע זינקה לגובה. היא נחתה על רצפת הבטון וכופפה את רגליה, מרככת את הנחיתה ככל שהייתה יכולה. אור הפנס מיד סר אליה והיא קמה בזהירות, מנקה את בגדיה.
“מאדראס,” אמרה לו וקדה קלות בתנוחת תפילה.
“טאלב,” ענה לה הגבר בנוקשות.
“הם לקחו את הפתיון,” אמרה וניסתה לפענח את פניו, אם הוא מרוצה. אבל בחשכה הזאת, כשהאור היחידי הוא הפנס המכוון לרגליה, לא היה לה סיכוי.
“טוב מאוד,” הוא פלט. “אני כבר אודיע לך מה השלב הבא.”
הוא פנה ממנה וחזר אל הדלת. כשעבר את דלת הברזל כיבה את האור במסדרון הכניסה. הוא הסתובב ושם את כל משקלו אל מול הדלת הכבדה, דוחף אותה עד שפגעה במשקוף. היא שמעה את המנעול חורק אל מקומו ואת המפתחות מקרקשים בדלת העץ החיצונית.
היא נאנחה. היא תלתה בו הרבה תקוות ולכן קיבלה את תפקידה כפקודה לעומת מערכת היחסים שלהם כמקודם. אבל הוא אמר שהוא יעזור, הוא אמר שזה יעבוד והכל יהיה בסדר. הייתה לו תוכנית ועל זה היא סמכה. ובינתיים היא גם שמחה להיות חופשייה, להסתובב בחוץ במקום להיות תקועה במקום אחד. היא הייתה שמחה לפעול, לבצע, כמו שהגדיר זאת, במקום להיות כבולה למקום בו נולדה. חיוך קטן עלה על פניה והיא הביאה את ידיה לפניה. היא לא ראתה אותם באפלה אך לא הייתה צריכה. הפעולות כבר היו כל כך טבעיות לה שהייתה יכולה לבצע אותן בכל מקום. בבת אחת, היא זינקה, התכווצה, משכה ודחפה. כדור אור לבן ובהיר כמו שמש צהריים עטף אותה אבל לא סנוור אותה וכעבור שנייה כבר הייתה במקום אחר.
————
סוף פרק שלישי
Posted in Stories by Eran with comments disabled.