פרק שלישי – ימים בחיים אמיתיים
לתחילת הסיפור. לתחילת הפרק. בפעם שעברה.
27/04/1994. 0334.
“תסבירי, במילים שלך, מה את עושה.”
“אין לי אפילו שמץ קלוש. אני פשוט מבצעת.”
“את צריכה להגיד משהו.”
“הייתי אומרת אם הייתי יכולה. אני לא יודעת באילו חושים ובאילו שרירים אני משתמשת אבל אני דיי בטוחה שלבני אנוש אין אותם.”
“חשבת פעם לעוף הביתה באמצע שמירה ולחזור לפני שהיא נגמרת?”
“השתגעת? אני גרה בשדרות. ייקח לי ארבע שעות לעשות את ההלוך וחזור מכאן.”
“הרמפף,” נתנאל נשען על קצה הבטון הקר והביט אל תוך החשיכה המנוקדת בצהוב וכתום. אפשר היה לזהות את המבנה הכללי של הישוב הקרוב ושל הכפרים בתוך הרצועה אבל בירדן ניתן היה לראות רק טיפות אור עמומות על רקע שחור. רוח לילית נשבה דרך הפתח הרחב של העמדה וציננה אותו עד עמקי חרמוניתו.
“כשהיינו בטירונות עשיתי את זה פעם או פעמיים,” אמרה שירן לאחר רגע ארוך. “אבל אל תגלה לאף אחד.”
נתנאל חייך והביט לאחור אל תנור הסולר הישן שבער בצורה סמלית ביותר. הוא אישית דאג לפתוח את הברז עד הסוף כשבאו לשמור אבל כנראה שהצינור היה סתום מכדי לתת איזו שהיא תרומה משמעותית לטמפרטורה בעמדה. וכמובן שהשומרים הקודמים לא טרחו להגיד להם כלום בנושא כי למי יש כוח לפתוח תקלה או אפילו להביא שקיות חימום או קנקן תה מהמטבח בשלוש בבוקר.
“איזה קור,” הוא אמר וחיבק את עצמו, מנסה להתכווץ כנגד קיר הבטון. הוא הסתכל על שירן וראה שהיא דווקא מסתדרת עם האווירה. “לא קר לך?”
“לא ממש,” אמרה בקלילות וחייכה. “זה משהו שגיליתי בטירונות. אני מסוגלת להרים את הטמפרטורה הפנימית שלי. לא הרבה אבל מספיק בשביל להתמודד עם המזג האוויר הישראלי כשהוא מחליט לצנוח.”
נתנאל שקל לרגע את מה שלימדו אותם באחד השיעורים על עזרה ראשונה: כשנפגע סובל מהיפותרמיה או כל ירידה מסוכנת בטמפרטורת הגוף יש לחמם אותו באמצעים עקיפים, לא על ידי חשיפה ישירה למים חמים או מדורה. צריך לעטוף אותו, לבודד אותו, ואם צריך, לחלוק חום גוף. והוא היה חייב להודות, גם דרך החרמונית, שירן הייתה בחורה שהוא לא היה מתנגד לחלוק איתה קצת חום גוף. אבל הוא גירש את המחשבות האלו. חוץ מהעובדה שיש לו את דנה והוא לא מסוגל לבגוד בה, מעשה כזה הוא התנהגות לחלוטין לא תקינה בין שני חיילים.
הוא ניסה להתרכז במשימת התצפית על הגדר. הוא הרים את העכבר לעיניו וסרק את תוואי השטח הירקרק משמאל לימין, מנסה לפחות למצוא משהו מעניין להסתכל עליו, כשהרגיש חמימות עדינה מתגנבת במעלה ידו השמאלית. הוא הוריד את העכבר והסתכל למטה על ידו. שירן נגעה בו. אבל כשמדובר במה ששירן מבצעת קשה להגדיר את זה בדיוק כלגעת. קצה השרוול של החרמונית שלה ריחף מעל כף ידו וממנו זלג ערפל סמיך וכהה כמו מפל בהילוך איטי. אבל הערפל לא התפזר וגלש לרצפה אלא התרכז וטיפס במעלה זרועו, אל תוך החרמונית שלו והוא הרגיש אותה על עורו, כמו שמש קיץ חייכנית אחרי צלילה במעיין קר.
הוא הביט בה והיא חייכה אליו. שרוולה התנפנף קצת ביניהם כשמה שהחזיק אותו הפך מזרוע מוצקה למשהו יותר דמוי גז. הוא תקע בה מבט רציני אבל היא לא הבינה את הרמז אז הוא שאל אותה במופגן מה היא חושבת שהיא עושה. “אמרת שקר לך. אני יכולה לעזור,” אמרה.
“שירן, אני לא חושב שזה… הגון,” הוא אמר כשהיא כבר הגיעה אל כתפו והוא התחיל להרגיש דגדוג נעים מתחת לבית השחי ומאחורי שכמותיו. “את יודעת שיש לי חברה.”
“נו, אז? אני חושב שהיא תודה לי אם עזרתי לחבר שלה לשרוד לילה מדברי קפוא.”
“אז אולי את מסוגלת לשמור על מקצועיות אבל אני לא רוצה להסתכן במה שזה עלול לגרור.” הוא שיקר והוא ידע את זה. והוא גם היה דיי בטוח שהיא יודעת את זה. אבל היא בכל זאת המשיכה ועטפה את כל גופו העליון. זה הרגיש כל כך טוב. כמו להתכסות בשמיכה עבה שכרגע יצאה מהמייבש, כמו להיות תינוק קטן שוב בזרועותיה היציבות של אמא.
החיוך של שירן התרחב כפליים והוא הבין שהוא מקרין יותר מדי מהרגשות האלו החוצה.
“די!” הוא אמר כשהיא הגיעה נמוך מדי ולקח צעד ארוך הרחק ממנה. המעטפת העדינה התנדפה ממנו, נושבת במורד שרוולו כמו טורנאדו מוקטן. בזמן הקצר שהעיז להביט בפניה היא נראתה כמו כרגע נתן לה סטירה. “אני ממש מצטער, שירן,” אמר והרכין את ראשו, “אבל אני לא יכול.”
“שתוק.”
“לא, תביני. זה מאוד נחמד מה שאת מוכנה לעשות אבל–”
“סתום את הפה.”
“–יש לי חברה וזה בכל מקרה קשה עם המרחק והשבתות שאנחנו סוגרים ו–”
“נתנאל!” היא צעקה עליו בלחישה, תופסת ברצועת האפוד שלו ומושכת אותו אליה. “תהיה בשקט! יש שם מישהו.” היא הצביעה מטה לכיוון הגדר.
נתנאל לא טרח לשחרר את ידה מאפודו אלא הושיט את שלו לאט ובזהירות אל העכבר, כאילו חשאיות עכשיו תהיה מה שימנע מאותו צל באפלה להבחין בהם. הוא כיוון את העדשה למקום בו הצביעה ואכן, למרות שגם עם מגביר אור כוכבים היה קשה לראות את התנועה, משהו זז שם ליד הגדר.
Posted in Stories by Eran with comments disabled.