סיכום אייקון – יום ראשון
ידענו שזה יקרה אבל זה עדיין לא צפוי כשזה קורה. אחרי שדותן בילה חלק מהזמן שהיה צריך להיות מוקדש לשינה בלהרשים את שותפינו לכיתה בכישוריו עם הקוביה ההונגרית, ואני עשיתי כמיטב יכולתי לישון, שליחי השטן, או יותר נכון האחראים על הלינה, באו להעיר אותנו בשמונה. לא יפה לעשות דבר כזה לבן-אדם שהלך לישון בשתיים.
אבל קמנו והלכנו להסתובב. המטרה שלי הייתה ללכת למועדון הקריאה שבשבילו שמעתי את Cat’s Cradle בכל מקום אפשרי כדי לסיים אותו בזמן. אבל כשבאנו לדוכן אמרו לנו שהמועדון הועבר לשעה שמונה בערב. שזה היה מצויין, כמובן. בדיוק במקביל לסדנה של ורד שבמילא לא יכולתי להגיע אליה כי היה מתוכנן לנו אימון לאותו הערב. אז המשכנו להסתובב מאשכול לסינמטק, לבדוק מה אנשים עושים, לעזור לכמה שחקנים חדשים עם משחק ה-King’s Blood שלהם.
הגענו לסינמטק בסביבות 13:30 ופגשנו שם את ים, הסנסיי שלנו, אחרי שהוא יצא מהסרט על רובוטק. אני לא ממש בעד כל הרעיון של רובוטק באופן עקרוני אבל הוא מאוד אהב את זה. פגשנו גם את סטאס, שהגיע עם חברה שלנו מחופשים ל-Desire ו-Delirium. את זה באמת הייתי צריך לצלם.
בשתיים נכנסו לאסופת סרטי המדע הבדיוני הקצרים הישראלים. מאוד משעשע בהתחשב בעובדה שכבר חצי שעה אחרי זה, לא יכולתי לקשר יותר משלוש-ארבע שמות לסרטים שראיתי. Blood City היה הכי גרוע, לדעתי. רעיון מטופש המבוצע בצורה חובבנית, עם מינימום השקעה ושחקנים מופרעים לחלוטין. זה גם לא עוזר כשהסרט הוא ישראלי והוא מתקיים באיזו שהיא עיר דוברת אנגלית עלומת שם.
שטיגליץ היה משעשע ביותר, גם אם הוא היה רק טריילר, ואני מאוד מקווה לראות את הסרט המלא על השיננית שלא תיתן למתקפת חייזרים לעצור אותה מלהגיע לדייט שלה. משעשע וחביב ואפילו האנימציה לא… נורא מביישת.
רומנטיקה היה סיפור טוב הבנוי טוב אבל הסיבה למה הוא נחשב מד”ב חמקה ממני.
המתנה היה גם חביב משהו אבל דיי צפוי.
וחוץ מזה, אני לא ממש זוכר מה קרה שם אז אני מניח שזה לא היה נורא חשוב.
אחרי האסופה אני נשארתי גם להרצאה על אגדות יהודיות חדשות וישנות של שהרה בלאו ושמעון אדף. הם הסבירו שם על איך כל אחד מהם בנה ושיחק עם האגדות והמיתולוגיות בסיפור שלו, על המקורות שלהם ומה הם ניסו לעשות אחרת. אני מצאתי את זה מאוד מעניין.
כשההרצאה הזאת נגמרה, עמד להתחיל Blood and Chocolate בסינמטק 1 אבל לא נשארנו כי יש לנו אותו ב-DVD בבית וביקורת עליו תגיע בהמשך. רצינו כבר לצאת כי האימון היה בפתח-תקווה וסטאס אמר שלוקח שעה להגיע לשם. בינתיים נסענו לאזריאלי לפגוש ידידות של דותן, לדבר קצת על סרטים ומצלמות ולאכול גלידה. ויש לי גם צילום חביב ביותר של אזריאלי למרות שאמרו שאסור לצלם.
את המקום של האימון הצלחנו למצוא בקושי לקראת 20:00. בפנים ניקו וירון צפו בסרטוני אימונים והדגימו כמה טכניקות ודרכים לבצע אותם. האימון עצמו היה מהנה ביותר. ניקו העיר לנו על הרבה דברים שניתן לשפר. יצא לי שוב פעם להתאמן מול דוד וגם ממנו למדתי כמה דברים חדשים. פגשנו שם כמה אנשים שהצטרפו לא מזמן ולי זה גרם להרגיש דיי טוב עם מה שאני עושה. רק חבל שלא יותר אנשים מתעסקים באומנות לחימה הזאת. הרי עדיין מדובר באחת מאומנויות לחימה העתיקות והבסיסיות ביותר ביפן וזאת שישירות ממנה יצאה האייקידו וכנראה גם הרבה אחרת בצורה פחות ישירה.
חזרנו לאשכול בסביבות 23:30 בלילה לגלות מקום שומם כמעט לחלוטין בו שולטים ה-MIB ביד רמה בעניינם של רוב הסובבים. רציתי להיכנס להרצאה של זיו קיטארו באותו הזמן אבל לא היה לי כרטיס והיא במילא כמעט נגמרה. פגשתי את לילי וישבנו לדבר קצת עד שהצלחתי לשכנע אותו להיכנס איתי לראות מרמוררה. זה באמת נשמע כמו סרט טוב מהתקציר שלו אבל ההקרנה הייתה באיכות דיי גרועה, הסיפור היה מאוד איטי ורגיל ואנחנו הסתלקנו משם אחרי פחות מחצי שעה.
אחרי זה ניסיתי לשכנע את לילי לשחק איתנו משחקי קלפים אבל היא לא רצתה. היא העדיפה לשבת עם הפילקרים ואנחנו הרצנו קצת Car Wars/Battle Cattle וגם קצת Ninja Burger. ואני יכול לרשום לעצמי על זה שעה של MIBing. באותה שעה מיקי כנראה כבר היה מאוד עייף. אז עזרנו לו לקפל את האשכול.
Posted in No Category by Eran with 3 comments.
עושה חיים מה?
נשמע מגניב כל העסק הזה! תהנה…
תמונה פשוט מצויינת מהרחבה של הסינמטק!
ושכחת את המעקב אחרי ורד כדי שתחתום לי על הספר…
תוסיף…