ביקורות בשורות
Dexter in the Dark: אני מאוד אוהב את ספרי דקסטר. הדמות מעניינת, הכתיבה מצויינת ומנפנפת בכל מילה אנגלית אפשרית והסיפורים מספיק קיצוניים בשביל לרתק אבל לא לדחות. אבל הספר השלישי בסדרה נופל מהאחרים. מה שאהבתי בדקסטר זה שהוא סוג של חולה נפש רצחני עם רצועה. יש לו סוג של איד המיוצג על ידי הנוסע האפל וסוג של סופר-אגו המיוצג על ידי הקוד של הארי והוא מנסה ליישב את הניגודים שלהם. משום מה, הסופר החליט הפעם לקחת את העסק ממלכת הנפש אל ממלכת העל-טבעי וכמה שאני מד”ב ופנטזיה, זה הרגיש כאילו האחריות על מעשיו של דקסטר יורדת ממנו לחלוטין ואני לא אוהב את זה.
עולם הסוף: אמרו לי לקרוא את עולם הסוף. אמרו לי שזה אחד הספרים שחייבים לקרוא, שזה צריך לעמוד על המדף ליד ‘לפעמים זה אחרת’ וספרים ישראלים טובים אחרים. התבדיתי. כן, הרעיון הבסיסי חביב, העולם האחר החילוני הוא רעיון מעניין בפני עצמו, יש הרבה דמויות וכל אחת מהן יחודית ובהחלט לא צפיתי את הטוויסט הזה. אבל… יש יותר מדי דמויות והן מעמיסות על העלילה שנמתחת במילא רק בשביל שאת הסוף יהיה אפשר לסגור בתוך פרק אחד. העולם האחר בנוי בצורה כזאת מטומטמת ולא אינטואטיבית שאני לא מאמין שהמנהלים שלו פועלים כל כך הרבה זמן בלי לשפר אותו. ובסוף בסוף, אשתו של הגיבור נמצאת במקום, שעם כל האמצעים שעמדו לרשותו, אני באמת מופתע שהוא לא מצא אותה מיד. טוב, למען האמת זה לא מפתיע כי העולם האחר מנוהל יותר גרוע מבית משוגעים רומי.
Batman – Child of Dreams: רז גרינברג המליץ על הקומיקס הזה. אני מחשיב אותו כמומחה לענייני מאנגה ואנימה וציפיתי לטוב. גם פה דיי התבדיתי. סגנון הציור צרם לי בהרבה נקודות, רוב הסצינות וסצינות הפעולה בפרט מבוימות כך שקשה להבין מה קורה (כמו באטמן מתחיל, למען האמת) והדיאלוגים נשמעים כמו משהו שנכתב בשנות החמישים, לפני שהבינו שלא צריך להאכיל קוראים בכפית וכשדמויות אומרות מה קורה, מה הן עושות וחושבות זה רק נשמע טיפשי. הרעיון הבסיסי נחמד מאוד אבל הביצוע שלו כושל.
אולי זה התרגום (בהשוואה בין דפים מתורגמים לבין המקוריים חסרים דיאלוגים ביפנים), אולי בן אדם אחד לא צריך לעשות נובלה גרפית לבד או אולי זה רק הסלידה שלי מהקלישאיות הכללית של באטמן. אני לא יודע. אני מניח שלפחות את ההשערה השנייה והשלישית אני אבדוק כשאקרא את The Long Halloween ואת The Killing Joke שגם אומרים עליהם שהם בין סיפורי הבאטמן הטובים ביותר שיש.
One Must Fall – Battlegrounds: נורא אהבתי את One Must Fall 2097. מבחינתי הוא אחד ממשחקי המכות היחידים שאני מחשיב באמת טובים וכפיים. כן, הוא המשחק האחרון שהב”מ שלו לא למד את המהלכים של היריב אבל הוא עדיין מגניב והסיפור שלו גם סביר פלוס. כמובן שהתלהבתי כשגיליתי את המשחק הזה. לצערי הוא פשוט מציק. הממשק שלו זוועתי וזה בהחלט לא עוזר כשבכל זירה יש בין יריב אחד לחמישה. העיצוב החדש מאוד יפה ואהבתי את כל התוספות הקטנות בצד אבל אין שום רצף עלילתי וגם ברמה הכי קלה, הממשק מקשה על המשחק יותר מדי. נטשתי באמצע.
Jin-Roh – The Wolf Brigade: זה היה אמור להיות ערב Mecha Action Anime והתחלנו עם ג’ין רו. אין שם רובוטים, אין הרבה פעולה וגם האנימה היא לכזאת אנימה. היא יותר הזכירה את הסגנון של Heavy Metal הראשון. הסיפור, אם כי מעניין בפני עצמו, לא ממש הצדיק את המיקום שלו בעולם היסטורי חלופי. הסרט עצמו בהחלט מרגש ומרתק אבל הוא איטי וארוך מדי. כדאי לראות אבל לא דחוף וכדאי לישון טוב לפני.
Vexille: ולפני שתחשבו שאני מאוכזב מכל מה שראיתי/קראתי/שמעתי/שיחקתי בזמן האחרון, הנה הדובדבנים שבקצפת. בעולם של וקסיל, יפן פרשה ובודדה את עצמה משאר העולם בעקבות חוסר הסכמה לגבי השימוש ברובוטיקה. 10 שנים לאחר מכן, בעקבות מבצע לא מוצלח במיוחד, חשש עולה לגבי שלום שאר העולם ווקסיל והצוות שלה נשלחים לתוך יפן לגלות… WTF. הכניסה שלהם לא מוצלחת ורק וקסיל ושותפה מגיעים, היא מגיעה אל המחתרת והוא נתפס על ידי הרעים. ועכשיו היא צריכה לגלות מה הולך כאן, מי נגד מי ואיך מבצעים את המשימה ומחזירים את כולם הביתה בשלום.
הסרט עשוי בשילוב של אנימצייה תלת-ממדית ודו-ממדית ונראה מהמם. האפקטים המיוחדים, סצינות הפעולה, הדברים המוזרים שהם מוצאים ביפן, הרכבים שלהם, חליפות הקרב, הכל נראה מדהים. הפעולה עשוייה בצורה יוצאת מהכלל ומשלבת חלקים מתאימים של לחץ, מגניבות, הקרבה והצלחה. הסיפור הבסיסי מעניין, ולמרות היותו קצת לא סביר, הוא דיי בר השאייה. הדמויות בנויות טוב והמשחק בהחלט ברמה. סך הכל, מאוד מומלץ.
Ex Machina: מבחינתי, Appleseed מ-2004 הוא בין סרטי האנימציה הטובים ביותר שאי פעם נוצרו אם לא הטוב שבהם. הוא המטריקס של האנימה (המקורי לא ההמשכים הטיפה יותר טיפשיים שלו). הוא נראה מצוין (סוג של אנימציית לכידת תנועה תלת-ממדית), עם סיפור מצוין, דמויות מצוינות, משחק מצוין וסצינות הפעולה מגניבות כמעט מעבר למה שאפשר לתאר. Ex Machina הוא אותו הדבר רק גדול יותר וטוב יותר.
אחרי שהצילו את המטרופוליס מגזענות אכזרית והפכו את העולם למקום בטוח לביורוידים, דונאן ובריארוס ממשיכים בעבודתם השגרתית ביחידה המשטרתית המיוחדת ES.W.A.T. והכל בסדר וטוב עד שמהומות מתחילות להופיע משום מקום וסייבורגים נראים כרגישים במיוחד למגפה המוזרה. וזה בטח לא עוזר כשבריארוס נפגע, ובמקום שותפה הקיבורגי לחלוטין, דונאן צריכה לעבוד עם העתק גנטי ביורוידי שלו.
ואני חושב שכבר סיכמתי הכל. אם יש מישהו בקהל שעוד לא ראה או את Appleseed או את Ex Machina אז כדאי שיושיב את עצמו למרתון בהקדם האפשרי.
Posted in Reviews by Eran with 2 comments.
can you loan me your copy on monday?
Of what? :)