אז מה קרה במילואים? (כי שכחתי בשבוע שעבר)
במילואים, בשטח בכלל, לא משנה מה עשית במהלך היום, הלילה הרבה יותר כיף ומעניין.
25/12 – מישהו זורק לחלל האוויר: “חג המולד עבר עליכם”. אני, אחרי וידוא הנושא, אומר: “וואלה!… למי אכפת?”.
אחרי זה מתפתח דיון על כוכבים אז אני שולף את ה-AstroNavigator שלי ונאלץ להסביר לכמה אנשים איפה הצפון, קסיופאה, אוריון, מאדים ווגה.
באיזה שהוא שלב מאוחר יותר אני מתרוצץ מתרמוקן לכלב גז לגוזניקים לסתם ידיים בכיסים במטרה להתחמם בכל צורה הידועה לאדם. בסוף אני מוצא את עצמי ליד הגוזניק בכניסה למאהל. אחרי כמה דקות מגיע גלעד ופותח את השיחה עם: “אני מכיר אותך” וממשיך עם “היית איתנו בקו הקודם”.
“נכון,” אני מאשר. “הייתי אתכם גם בקו הקודם.”
אחרי זה אנחנו מתמקמים אל תוך שיחה מרתקת על משחקי מחשב, אלימות, זגורי מצטרף ואנחנו לאט לאט מוסטים לכיוון סרטים בריטיים טובים (תה!!!) עד שמגיע ג’פ”ס הפלוגה הזקוק להחלפת גלגל. כולם נרתמים למשימה. לקראת אחת עשרה בלילה, אנחנו מקפלים את שאריות ארוחת הערב, מקבלים צ’ופר (עוד צעצוע למחזיק מפתחות שמפסיק לעבוד כתוצאה ממנגנון הפעלה מטומטם) ומתקפלים לישון.
26/12 – הלילה קריר ואדיש, החולות לא ראו שום דבר חוץ מטנקים ונגמ”שים ובדואים כמה עשרות שנים והנוף פשוט מדהים, כל מה שצריך זה להרים את הראש ולהסתכל למעלה.
יום ללא (יותר מדי) תקלות עבר על כוחותינו שמתקדמים אל ארוחת הערב. שיחת הסיכום היומית נגמרת עם תרועת אותות מלחמה ושבח לנהגות באלי”ש והמאמץ העיקרי מועבר אל חזית הגרילים.
במהרה נפרסת בפנינו ארוחה בשרית למהדרין מלאה בסוגים שונים של אוכל (וגם קצת אוכל של אוכל) הדורשת את כוחותיה המשותפים של כל הפלוגה בשביל להתמודד עם המעמסה. בערך שעה לאחר המתקפה הראשונה, כוחותינו חזרו מושפלים לאוהליהם כשאעבס, הרס”פ, רודף אחרי החיילים המפוזרים עם עוד מגש של כנפי עוף.
אני, שפרשתי כבר קודם, מצטרף אל שיחה נאורה בין דתיים לדתל”שים על מהות הנישואין כטקס ועל מעמד האישה בחברתנו, דיון השואב רבות מנוכחותן (במהלך היום) של נהגות המרכבה כמו גם מחוסר בנוכחותן (בלילה).
גם מאמץ משני זה נאלץ במהירות להתרסק על חומות הקפה והעוגה ככל שהדיון מתמשך, צובר ומאבד משתתפים.
בשעה המוחלטת פה אחד כמספיק מאוחרת, כולנו מודים בצורך ללכת לישון. התרג”ד, הרי, מתוכנן לשעת תנועה של חמש וחצי בבוקר. אני חוזר שוב לצורך להטיל כבדה ולעובדה שהשירותים הכימיים סולקו מוקדם יותר בצהריים. גם השומר באותו זמן מסכים ומזדהה עם צרתי וברוח העזרה לחבר אני שולף את התרגיל ששימש אותי עוד בטירונות: חול קשיח, פחית תירס ריקה ולא לשכוח נייר טואלט. מסתבר שלא כולם מכירים אותו.
27/12 – מוקדם מדי בבוקר. אחרי עוד לילה סטנדרטי בו התהפכתי במיטה מספר פעמים בצורה יזומה וקמתי באמצע כדי לפרוק נוזלים, השומר האחרון עובר לנו באוהל בקריאות “בוקר טוב”.
אחרי כמות סבירה ביותר של תה וקפה, הפלוגה מסתדרת מאחורי טנק 1 ב-5:20 לתדריך בטיחות. הבדיחות הרגילות מגיעות מעט זמן אחר כך ומעידות שהאנשים ישנו מעט מדי ועוד צריכים תמריץ.
דבר זה לא מפריע לאף אחד להתחיל תנועה ב-5:40 ומהר מאוד האוויר מתמלא ברעש של טורים גבוהים ובריח של אדי סולר שרופים מעורבבים בשמן ופודרה. גבהות החול הקטנות, שהיו מאיטות אדם למהירות הליכה אפסית, לא מעיקות על הטנקים בכלל וכעבור דקות ספורות, הריח נעלם והרעש מתרחק אל תוך האופק.
ב-6:07 כוחותיה של מסגרת כתפיה חולפים על פני המשטח ומתמקמים.
ב-6:15, אחרי אישור אש, נורתה מרגמה ראשונה.
ב-6:30, עם הנץ החמה, התחילה מכת האש הראשונה ולאחריה ההסתערות.
ב-7:00, 9 שלנו התחיל לזוז ואני איתו. בדואים מסתובבים בשטח ובאוויר מופרחות המשאלות שיחטפו פגז או צרור. הטנקים מתקדמים וכובשים יעדים. הקשר רועם והאבק מתערבב עם הפודרה, שני מטר מעל הראש שלנו.
בלגן מסודר גדול ולא יאמן אחד מאוחר יותר אנחנו מגיעים ונכנסים ברוורס למשטח. בדרך אספנו פצוע, חברנו ל-10א ו-15א ועברנו נסיעה מרעננת באוויר הפתוח.
ב-8:30, המחט”פ מכריז על “תקלת חום מנוע יזומה” ואנחנו מתחילים לפרוק את הדברים מהנגמ”ש, כדי שהוא “יוכל להתקרר”.
הבלגן שאחרי כן דיי דומה לקודם רק מרוכז בתוך מחסן הקשר ולא מערב חומרי נפץ הודף. קשרים מתרוצצים מימין לשמאל, קדימה ואחורה. מכשירי קשר בעלי תצורה שונה, תפקוד שונה ומשקל זהה מועברים לאורך ולרוחב החדר הקטן. דפים נשלפים ומוחזרים למקומם במהירות הגורמת לכאב ראש. אנשי צוות טנק וכובעי שריון נקראים לשקט ולסדר מופתי ומתבקשים לעמוד בשורות מסודרות.
בסביבות 14:30 אני מכריז על פרישה, מבקש סליחה על הנטישה באמצע המאמץ ומודיע לגורמים החשובים על הסתלקותי מהמילואים לעוד חצי שנה. אני לא אוהב לעזוב באמצע אבל אני יודע על מה אני מדבר. כי עכשיו 20:00 בערב ורק כרגע הגעתי הביתה.
Posted in No Category by Eran with 3 comments.
מאוד אהבתי את איך שזה כתוב.
תרגיל בכתיבה או מוזה פתאומית?
כאשר אתה כותב על מילואים זה נשמע כמו הדבר הכי מגניב שיש בעולם. אבל למה הדיווח על היציאות, למה?
זאת האווירה שנחה עליי באותו זמן. הרגשתי צרך לחזור לסגנון של הדור שלפני הקודם.
אילו יציאות? יש שם לפחות שלושה סוגים.