אייקון יום ראשון – הגעה מאוחרת, הרבה משחקים, פצצה לעיניים
יום שני התחיל בהחלטה קצרה אתמול בלילה לצאת עם אבא שלי על הבוקר. כן, מוזר. אני יודע. אתמול החלטנו, אחי ואני, שעדיף לסוע עם אבא שלי גם בתשע בבוקר אם זה חוסך עלות של אוטובוס לכיוון אחד. בוב אמר שהחופש שלו מתחיל רק באותו הערב אז הוא יגיע מאוחר יותר למרות שאם הוא היה רוצה, אפשר היה לעשות לו מקום ברכב.
אז יצאנו בסביבות תשע בבוקר בדרכנו אל המרכז. בפעם הראשונה בחיי עצרתי בתוך ואדי עארה. ובפעם הראשונה בחיי, אכלתי שם כריך. היה דווקא לא רע.
משם המשכנו לכיוון המרכז דרך כביש 6. היינו צריכים לבצע משלוח אחד קטן בשביל המפעל לפני שאבא שלי הוריד אותנו בסינמטק. אני ניצלתי את הזמן כדי לצלם אימפרזה. היא נראתה מאוד נחמד אבל בסוף הסתבר שהיא רק הייתה מאובזרת למוות ולא באמת אימפרזה WRX.
ובכן, לסינמטק הגענו בסביבות אחת בצהריים וניגשנו להסתכל מסביב. אמרנו שלום לג’וש וליהודה (במחשבה שעמיחי ישן עם עודד ולכן גם עם שיר ויהודה) והצקנו למקימי הדוכנים עד שהם גירשו אותנו מהאוהל שלהם בטענה שהדוכנים עוד לא פתוחים אז קישטה. ניגשנו אל תוך הסינמטק לראות מה קורה שם. הספקתי לצלם כנס מתחיל, להגיד שלום גם לרון ולקחת את הגיליון של “חלום בהקיץ” שהזמנתי, לברר שאני צריך שלושה כרטיסי אגודה בשביל לקחת את הכרטיסים המוזמנים שלי וסתם להסתכל מסביב על הדוכן של יואב, על מתחם הגיימן(ג) ולבחון מקרוב את כל הדברים שהציעו למכירה.
לבסוף הצלחתי להוציא מאח שלי הודאה באשמה שהוא מתכוון לבוא איתי לראות רנסנס ולהרצאה של גיימן באותו הערב. וניגשנו לקנות כרטיסים.
את רוב היום חוץ מזה בילינו באשכול. בסביבות שלוש בצהריים מצאתי שם קבוצת ילדים שקנתה את SPANC (שזה Space Pirate Amazon Ninja Catgirls למי שלא יודע, פרטים אצל ה-MIB) בזול לפני דקות ספורות ורצתה שאני אסביר להם איך לשחק. אני ידעתי דיי בצחיחות איך לשחק אז למדתי איתם תוך כדי ובסוף מאוד נהננו במשך איזו שעה וחצי עד שקרן ושאר צוות ה-MIBs שלה הגיע עם עוד שחקנים והתפלגנו למשחקים אחרים. משם למדתי את Strange Sinergy שרציתי כבר הרבה זמן לשחק ונורא נהנתי. אני מכתיר אותו ליד Ninja Burger בתור שני משחקי Steve Jackson שאני הכי אוהב.
לקראת 18:00, השעה אותה ציינו כשביקשנו כרטיסים לאירוע הפתיחה, סיכמנו את מספר האנשים שעוד משחקים אבל נורא רוצים ללכת לאירוע הפתיחה וקרן הואילה בטובה ללכת להשיג לנו כרטיסים בעוד יבגני קופץ מעל ההגנה המנטלית האחורית שלי ומחסל לי את הדמות שסיפקה חיפוי ארטילרי בפיצוץ אנושי גדול ומחריד.
לא הרבה יותר מחצי שעה לאחר מכן, קרן חזרה ובפיה בשורות קשות. הסינמטק החל לחלק כרטיסים לאירוע הפתיחה רק בשעה 18:00 וכמו מעריצים הממתינים לגיימן, התפתח תור אימתני מהקופות ואל תוך הרחבה. הבעיה הייתה שהכרטיסים חולקו חינם לגמרי ובלי שום הגבלה והראשונים בתור לקחו את כולם. חוסר-מושלמות ראשון באייקון: אם מחלקים כרטיסים בחינם, תעשו כמו באנדרטת וושינגטון או בבית הנבחרים, ותגבילו את כמות הכרטיסים לאדם אחד.
מחוסר ברירה… המשכנו לשחק! לבסוף, אחרי תמרון מעצבן במיוחד ובגלל שנורא רצינו להגיע להרצאה של גיימן, החלטנו שעם דמות שמסוגלת לקפוץ לכל נקודה בלוח המשחק, יבגני מנצח וקיפלנו את המשחק. יצאנו לדרכנו, מזדרזים ומפלסים, לכיוון הסינמטק.
הכניסה להרצאה הראשונה של גיימן הייתה קשה אך מוצלחת. דיי התאכזבנו שהצלחנו לתפוס מקומות לא מספיק מקדימה ומצד ימין אבל בסוף זה הסתדר כשגיימן עמד בעיקר בצד ימין של הבמה. אני ממש מקווה שהמכשיר המקליט שלי תפס אותו… בדיקת קול בימים הקרובים. אם אין לכם כוח לחכות ולא הייתם שם, יש תקציר בעין הדג.
גיימן עצמו היה מרתק. הוא בעיקר דיבר על קולנוע (כנראה כי הקרן לקולנוע עזרה בארגון האירוע) ועל הצרות שהיו לו בהוליווד. היה מצחיק מאוד לשמוע על חוויות הניסיון להעביר את ‘בשורות טובות’ לקולנוע (שנכשל) או את ‘אבק כוכבים’ (ומלחמת הטריילרים) או על העבודה הקשה של הפיכת ‘מסיכת המראה’ מרעיון לסרט (“לצלם בית ספר זה יקר אבל אם אתה רוצה שכל העולם יתקמט ויהפוך לפרח, אני יכול לעשות את זה חינם” -דייב מק’קין).
בתקווה אני אוכל לעבד את ההקלטה ככה שיהיה אפשר לשמוע בה משהו ואז נראה מה יהיה עם זה.
קיוותי שבוב יספיק להגיע לרנסנס אבל לפי מה שהוא אמר הוא יאחר בחצי שעה. אז ויתרתי על המקום ששמרתי לו לטובת לילי (עליה התנפלתי כמה שעות קודם בחיבוק אימתני ומפיל קרטיבים). כמה דקות אחרי זה הוא התקשר ואמר שהוא נמצא. אמרתי לו שהסרט עוד לא ממש התחיל ועקבותיו נעלמו מאז.
רנסנס מספר על עולם עתידני בו יש תאגיד גדול וחזק בשם אוואלון. אוואלון מאבדים את אחת מהמדעניות החשובות שלהם ומשום מה מבקשים משוטר דפוק וזרוק למצוא אותה. מהר מאוד הוא יגלה שהפרוייקט שלה – ‘פרוטוקול רנסנס’ – הוא אחד הדברים היותר מסוכנים שיכולים לצוץ בעולמנו. הסרט הוא צרפתי ועשוי באנימציה אך כולל קולות שנזהה באנגלית כמו ג’ונתן פרייס כמנהל אוואלון או דניאל קרייג בתור השוטר.
הסרט עצמו מאוד מעניין. הוא בנוי טוב, כתוב טוב. עיצוב העולם מדהים ולדמויות יש בהחלט עומק נראה לעין. אני חייב להגיד שחלק מתפניות העלילה היו מעט צפויות אבל בהחלט לא רובם. הדבר העיקרי שהפריע לי להנות לגמרי מהסרט היה צורת הצילום שלו. כמו שאמרתי, הוא עשוי באנימציה אבל הכל בשחור לבן. אני לא מדבר על גווני אפור, רק שחור ולבן. והניגודיות האכזרית הזאת הרגה לי את העיניים והפכה כמה מקומות על המסך לבלתי מובנים. חוץ מזה, אני מאוד ממליץ על הסרט אבל לא לראות אותו בחדר חשוך.
אחרי שנגמר הסרט, יירטנו את בוב ברחבת הסינמטק ואחרי שסיכמנו שקרן היא הדרך היחידה להגיע הביתה, הלכנו אל האשכול למצוא את איתי איתו הרצנו כמה משחקי King’s Blood עם עוד שני חבר’ה שמסתבר שפגשתי ליד אנדרטת וושינגטון ולא אמרתי שלום עד שקרן הגיעה קצת אחרי אחת כדי לקחת אותנו לישון.
Posted in No Category by Eran with 4 comments.
what about my lecture?
tell them about MY lecture
Yours was thursday. Give me a freaking break! :)
And you know you’ve just personally outed yourself on my blog…
Not that it matters a great deal.
i have outed myself on two tapuz forums and i am not worried about your mother knowing who i am. i liked her cooking and she might invite me again :)