קולנוע

אתמול הלכתי לקולנוע לראות את The Last Jedi. וזה גרם לי להבין משהו.

לפחות מבחינתי — למרות שאני משאר שהדבר נכון לגבי הרבה מאוד מהאנשים הדומים לי מבחינת האמצעים העומדים לרשותם — היתרון היחידי שנשאר לקולנוע באמת הוא תקופת הבלעדיות של ה-3-6 חודשים על סרט שרק יצא. הסיבה העיקרית שהלכתי לראות את The Last Jedi בקולנוע ולא חיכיתי עד שיצא לוידאו כדי שאוכל לראות אותו על מסך ה-60″ האיכותי ועם מערכת הקול ה-5.1 שיש לי בבית היא כי כל האנשים שאכפת לי ממה שהם אומרים כבר הלכו לראות אותו והדיון באינטרנט כבר התחיל. ולפחות כשזה מגיע למלחמת הכוכבים, לי זה מאוד חשוב להיות חלק מהדיון. לא רציתי שהוא ישאיר אותי מאחור.

אז אני לא מתחרט על כך שראיתי אותו בקולנוע. הסרט טוב. אבל הוא לא הפיל אותי על הרצפה. הוא לא Empires Strikes Back. הוא היה הסרט המתאים לחלק הזה של הסיפור אבל הוא לא בלי בעיות וחוסרים. אבל כן קצת כואב לי על 40 שקל בשביל כרטיס קולנוע ועוד בערך 30 שקל של פופקורן.

אז זהו, אם לא קריטי לי להישאר מעודכן עם הדיון הקולנועי לגבי סרט מסוים, אם לא אכפת לי לראות את הסרט בנקודה המסוימת בזמן שבה הוא משוחרר לקולנוע, אני לא חושב שאלך יותר. וכרגע, הסרטים היחידים שכנראה שווים את ההשקעה הזאת הם סרטי מלחמת הכוכבים והעולם הקולנועי של מארבל.


Posted in Practice, Thinking Out Loud by with 4 comments.