מחוננים – אואטר: הוכחת הרעיון, חלק ג’
“פתח 32,” השומר שהגיע לבקשתם אמר למכשיר הקשר שלו. הוא היה אדם יחסית גדול ומלא במדים רגילים. ושנייה אחרי שביקש זאת, רשת הסורגים על התא של רגב נפתחה לכל הכיוונים בו זמנית. איתן הסתכל על סטטית בחשש לרגע ואז צעד פנימה.
“סגור 32.”
איתן הסתכל לאחור פעם נוספת ואז הלך לפינה בה ישב רגב. ככל שהתקדם, הוא עקב אחריו במבטו. איתן רק הסתכל מטה אליו ונשך את שפתו התחתונה. “אתה מוכן לזה?” הוא אמר והושיט את ידו. רגב בחן אותו לרגע ואז הנהן. הוא תפס את היד המושטת ואיתן עזר לו לעמוד.
“מה… הולך לקרות עכשיו?” רגב שאל לאט ובשקט.
“זה הולך להרגיש לך מוזר, אולי תהיה לך בעיית שיווי משקל לרגע, אבל זה לא יכאב. ואם הכל יילך כמו שצריך, זה ייגמר תוך דקה. נסה להיות רגוע ונעשה את זה ברגע שאתה מוכן. רק תגיד מתי.”
רגב הסתכל למטה, לקח נשימה עמוקה, והחזיר את מבטו אל איתן. הוא הנהן.
“אתה בסדר? אוקיי. תחזיק אותי טוב. מוכן?”
רגב תפס את איתן במותניים והחזיק כאילו הוא על סירה קטנה בסערה. הוא הנהן שוב. איתן הגניב מבט אל הארבעה שהסתכלו עליו ממחוץ לתא.
“ההצגה עומדת להתחיל.” והוא נישק את רגב. זה לא היה ניקור אבל גם לא צרפתית ארוכה. הוא פשוט שם את הפה שלו על הפה של רגב כאילו הם חולקים העברת אוויר או נוזלים כלשהם. שזה היה קרוב מאוד למציאות. הם נשארו ככה, קפואים בתנוחה, למשך מספר שניות ארוכות. ואז זה נגמר.
הם התנתקו ואיתן מעד לרגע אבל רגב החזיק אותו ודיבר בטון הרבה יותר יציב מקודם. “תיזהר. אל תיפול. תזכור, תחזיק אותי.”
איתן שם את ידיו על כתפו של רגב ונעמד יציב שוב. “וואו,” הוא אמר בטון, הקצת יותר מדי נמוך וקצת יותר מדי נפול, של רגב. “זה באמת מוזר.”
רגב לקח נשימה עמוקה והעביר את ידיו לצווארו של איתן. “תחזיק חזק. אנחנו הולכים לעשות את זה שוב.” ובלי לחכות יותר מדי, רגב נישק את איתן בחזרה.
הם שוב עמדו שם ללא תנועה במשך כמה שניות ואז רגב כמעט נפל לרצפה אבל איתן תפס אותו והניח אותו בעדינות על המיטה. “אולי בפעם הבאה, בישיבה, כן?” הוא חייך.
Posted in Art, From the Writing Desk, Stories and tagged Avatar, Gifted by Eran with comments disabled.