חסרונות ויתרונות
בהרבה ראיונות עבודה נוטים לשאול שאלה כמו “מה החסרון הכי גדול שלך?” ואז, לפי הסטריאוטיפ, נהוג להגיד משהו כמו “אני כזה פרפקציוניסט” או “אני חולה-עבודה” במטרה להציג תכונה שיכולה להישמע רע אבל אמורה להישמע טוב למעסיק פוטנציאלי. על דבר כזה אני הייתי אומר “אז יש לך בעיה לראות את התמונה הגדולה?” או “אז יש לך בעיה עם סדר עדיפויות?” אבל אני באמת אחשוב שמדובר במישהו שמנסה לעבוד עליי. אני בדרך כלל מנצל את ההזדמנות הזאת לסוג של התבוננות פנימית וכנות כדי גם להיות בטוח שיודעים מה לא בסדר איתי לפני שזה נהיה בעיה וגם כדי להציג את השיטה שאני משתמש בה כדי לקזז את החסרון הזה.
אז קצת בהרחבה למה שכתבתי כאן, הדבר הראשון שאני אומר בדרך כלל הוא שיש לי בעית זיכרון. אני שכחן ברמה שקצת קשה לתאר… טוב, לא נורא קשה לתאר. פעם אחת רציתי לקחת משהו מהמקרר אז הלכתי למקרר, מרחק של כ-4-5 מטרים, וכשפתחתי את הדלת של המקרר כבר שכחתי מה רציתי. זה לא קורה ככה על כל דבר. אני לא אשכח אירועים מכוננים, את תאריך יום הנישואין שלי וכו’ אבל דברים קטנים שכל הזמן באים והולכים, כל פרט שלא חוזר על עצמו לעיתים קרובות, נוטים להימרח ולפרוח מזכרוני.
ולכן, אני חייב שהכל יהיה מסודר. הזמנים, המקומות ומאגרי המידע שלי הם כמו בית של אדם עיוור. לכל דבר יש מקום שאני יודע עליו ואם מזיזים לי אותו… קורות תאונות. בעיקרון, השיטה העיקרית שלי למצוא דברים היא פשוט לדעת איפה אני הייתי שם את זה. ולכן אני מקפיד לשים דברים בצורה אינטואיטיבית לי. כשמזיזים לי אז אני לא מוצא יותר וגם אין לי מושג איך לחפש. וזאת הסיבה שאני חושב שכל כך מפריע לי שתוכניות מתפקששות או מתבטלות על המקום. זה הורס לי את הסדר, זה יוצר כאוס.
וכשיש לי כאוס בדברים שאני מסדר אז יש לי כאוס בתוך הראש. וזה לא נעים.
Posted in Me, No Category by Eran with comments disabled.