The Less Interesting TimesI've Been Trying to Reach the Present for Years

2009/10/02 פרק שלישי – ימים בחיים אמיתיים

לתחילת הסיפור. לתחילת הפרק. בפעם שעברה.

ידה של שירן שוב נגעה בשלו אבל הפעם הייתה זאת תגובה לכך שניסה להוציא את הפנס מאפודו. היא הצמידה את אצבעה לפיו והושיטה לו את העכבר. הם צעדו בשקט במורד העמדה לכיוון הגדר. אחרי הירידה מהגבעה הקטנה, היו עוד עשרות מטרים בודדים עד לשביל הטשטוש. נתנאל מתח את הרצועות והלביש את העכבר על עיניו. לא היה לו מושג איך שירן רואה מכיוון שהוא, גם עם מגביר אור כוכבים, בקושי ראה את הדמות שניסתה להשתחרר מחוטי הברזל בלי שאף אחד ישים לב. איך היא ראתה את זה מלמעלה, ועוד בזמן הויכוח שלהם, הוא לא רצה לנחש ובספק אם שירן תרצה או תוכל להסביר לו.
מה שזה לא היה זה היה גדול. גבוה בשני ראשים לפחות מבן אדם רגיל וכפליים רחב. והוא נאבק לעבור דרך חור בגדר. נתנאל ושירן מיהרו אך ניסו לשמור על צעדיהם שקטים, לא מעשה פשוט על אדמת כורכר בדממת הלילה המדברי. כשהתקרבו לדרך הטשטוש, המפלץ כבר הספיק להשתחרר ברובו. רק רגלו עוד הייתה תקועה בסריג המתכת. מהמרחק הזה כבר היה ניתן להבחין ביותר פרטים, בידיים הארוכות והטפרים, ברגליים עם המפרקים הכפולים, בראש המוארך והשיניים. נשקיהם הובאו במקביל לקרקע באינסטינקט, אותו אינסטינקט ששלח את מבטיהם למעלה, לשמיים האפלים. ואכן, שם הוא היה, מחייך עליהם מתוך שמיים מעוננים, ירח מלא לחלוטין.
המחשבה הראשונה של נתנאל הייתה שאולי שירן רואה עם מגבר טבעי כך שבירח מלא היא רואה כמו באור יום. שירן ביטאה את המחשבה הראשונה שלה בקול רם. “על הקרקע נמצאת השלכת!” קראה. היצור הסתובב לכיוונם. הוא רחרח את האוויר לאחר ששחרר את רגלו, קפץ את אגרופיו והרפה אותם. צעקתה של שירן עוררה את התגובה המידית במוחו של נתנאל, ‘ארזים נמדדים בצמרת’. היה זאת הסיסמה הלא כל כך רשמית של היחידה והיא הפכה לקריאת ‘צה”ל צה”ל’ שלהם. מכיוון שזה היה מובן מאליו שיש עוד מחוננים בעולם ומכיוון שסביר להניח שאין אחד ביחידה שהכיר את כל החיילים בה, אולי חוץ מהשלישון עם הזיכרון ההולוגרפי, הם היו צריכים דרך להבדיל בין מחוננים ידידותיים ולא-ידידותיים. ואם הם ראו מישהו או אפילו משהו בלתי רגיל, קריאה שכזאת תבדיל להם בין חיילי היחידה שלא הכירו ובין לא מורשים או עוינים.
וכמו שחשדו, איש הזאב לא ענה לקריאה. הוא כופף מעט את ברכיו ופרץ בריצה דרומה, הרחק מהם במורד הגדר. משהו התפוצץ ליד נתנאל ורוח אדירה סחפה ענן של אבק מחוספס על פני פרצופו. הוא עצם את עיניו והתכופף מול הפרץ הקצר שחלף על פניו ונע במהירות דרומה. כשהרים את מבטו שוב ראה ענן זוהר בתצוגת העכבר, רודף אחר חיה גדולה שזהרה גם היא. הוא הסתובב חזרה אל ערימת הבגדים שהייתה המדים של שירן. אפודה היה פרוש על הרצפה בצורה לא תקנית ונשקה נפל עם הקנה קבור בכורכר. נתנאל מילא את ריאותיו ולחץ על הכפתור של מכשיר הקשר באפודו.
“מברגיה, כאן אור-שחר בעמדה ג’. איש זאב בורח דרומה לאורך הגדר. גורין במרדף. מבקש הנחיות, עבור.”
“אור-שחר, כאן מברגיה. אמרת איש זאב?” הקול בקשר אפילו לא ניסה להסתיר את הפתעתו.
“איש זאב, חיובי.”
שקט השתרר לזמן כל כך ארוך שנתנאל תהה אם הערוץ נחסם אבל לבסוף, “היא השאירה את הציוד שלה?”
“חיובי.”
“קח את הציוד לעמדה. אנחנו שולחים את זמיר וטיראן בעקבותיה.”

Posted in No Category by Eran with 1 comment.