The Less Interesting TimesIn Search of a Better Tomorrow

2006/09/12 וושינגטון – עיר האנדרטאות

את היום התחלתי… מאוחר. משום מה, השעון לא העיר אותי והגעתי לארוחת הבוקר באיחור. שם הסתבר לי שיש פה בחורה חדשה מצ’כיה בשם פטרה והיא חובבת אומנות.

את האוטובוס לקחתי עד המקום הרגיל במשולש הפדרלי אחרי שביקשתי מרות, המנהלת הראשית פה, להישאר עוד יום. ירדתי ברחוב 12 והלכתי להשכיר אופניים. סידור לא רע, כפי שמסתבר.

רכבתי עד “לטירה”, המרכז של הסמיתסוניאן. גם שמירה כבדה, כמה דגמים נחמדים ועלון שרמז על הקרנת IMAX במוזיאון התעופה. תזכורת לעצמי, יש שם רשת אלחוטית בחינם, מקום מותאם לאופניים וזה ממש במרכז הקניון.

משם המשכתי אל המטרה המרכזית של היום: מוזיאון הסמיתסוניאן לאוויר וחלל. קניתי כרטיס משולב לשני הצגות איימקס ולפלנטריום והמשכתי לסרוק מטוסי סילון ורכבי חלל. יש להם שם את ה-Spirit of St. Louis, Spirit of Texas, את ה-X-1, ה-B-558-2, את המעופף המקורי של רייט, את המעופף הצבאי, יש להם את הספוטניק ואת האקספלורר I, יש להם את ה-X-15 ואת הסקיילאב ויש להם את הבלון שהקיף את כדור הארץ, דגם של אפולו, ג’מיני ומרקיורי ויש להם DC-3 תלוי מהתקרה. אבל בשבילי, מה שהיה הכי מדהים לראות מקרוב (אולי אחרי ה-X-15) היה ה-X-29. המטוס שהפך לחביב עליי בשנייה שהבטתי בו לראשונה. יש להם רק דגם שלו (שני הגרסאות המלאות עדיין טסות טיסות ניסוי) אבל הוא עדיין מדהים.

ה-Infinity Express היא תצוגה קצרה של אסטרונומיה בשביל הילדים עם קריינות של לורנס פישבורן. אבל זה עדיין היה נחמד.

את Roving Mars חיכיתי לראות מאז ששמתי את ידי על הטריילר. סרט מצויין! הוא מתאר את תכנון, בניית, שליחת ושליטה על שני הרובוטים ששלחו למאדים והכל בתלת-מימד. חלק מהקטעים דומים לסרט שראיתי במוזיאון בבוסטון אבל עדיין היה מצויין. הכי מעניין היה לגלות את הממצאים שלהם סוף סוף, שהם מצאו על מאדים עדויות שלא היו יכולות להתקיים בלי מים. הכי דבילי היה לגלות שהמתכננים של הרובוט לא חשבו על מה לעשות בקשר לדבר כל כך פשוט כמו נקיון הרובוט.
חבר’ה! חול יכול להיתקע בשימון, בגלגלים, בממסרים, בחיישנים ואפילו לכסות את הלוחות הסולארים! ולא, זה לא מתקבל על הדעת.

את Aliens of the Deep רציתי לראות כששמתי לב אליו ברשימה באקוואריום של בוסטון אבל הוא היה מאוחר מדי בערב. היום ראיתי אותו, אחרי שבקושי זיטרתי אותו במוזיאון להיסטוריה (אנשים, קומה ראשונה היא הקומה שבגובה הרחוב, לא זאת שבמעלה המדרגות). בסרט הזה, ג’יימס קמרון משחזר את החייזרים התת-מימיים מ-The Abyss, רק הפעם באמת. הוא מלווה ביולוגיים ימיים, גיאולוגים ואסטרוביולוגים במשלחת ל-10 אתרים לאורך קרקעית האוקיינוס לחקור את את החייזרים האלו שגרים בעומקים של 3 קילומטרים, במקום שהשמש לא זורחת והלוחות הטקטונים מתכחשים אליו. מאוד מעניין. חובה לראות.

אחרי שסרקתי את המוזיאון לתעופה בזריזות (וזרקו אותי החוצה לפני שהגעתי לתעופה ימית), ניסיתי להגיע לארכיון הלאומי שוב אבל הזמן שהיה כתוב לי לא היה מעודכן והוא היה סגור. אותו דבר עם המגדל בבניין הדואר הישן. אז הלכתי לצוד אנדרטאות.

האנדרטה לזכר איינשטיין, לינקולן, ויאטנם, קוריאה ומלחמת העולם השנייה בערך בשעה וחצי. מקומות מאוד יפים. למה אצלנו אי אפשר לעשות אנדרטה ברוחב מגרש כדורגל עם ברכה, שני מזרקות, עוד ארבעה משפריצי מים, קיר מלא כוכבים ושני קירות מרוצפים בתמונות מפוסלות?

אחרי זה וידאתי שהמוזיאון לזכר השואה נמצא איפה שאני חושב, וגם האנדרטה של וושינגטון, ויצאתי בכיוון בית הארחה. במעלה כל הרחובות המאוייתים, כל הדו-הברתיים ולפחות שליש מהתלת-הברתיים לקח לי בערך חצי שעה. לא רע. נראה לי שאני יותר מהיר מהאוטובוס.

אז אחרי שאכלתי ארוחת ערב (“תירס שוב?” “זה סלט גדול…”) וראיתי את ג’ורג’ בוש נואם קצת לעם שלו על אסון התאומים, עשיתי כנראה מה שרוב האמריקאיים הלכו לעשות (או היו צריכים לעשות) באותו הרגע וזה ללכת לשתות תה ולשוחח עם אנשים תבוניים.

מה למדתי בגן היום: ידעתם שכשנאסא שלחו את ה-Oppurtunity זה היה באמת interplanetary hole-in-one? הם שלחו רובוט זעיר כמעט 500 מיליון קילומטרים וכשהוא הפסיק לקפוץ הוא עמד בדיוק בתוך מכתש של כמה עשרות מטרים מול הסלע הכי טוב שהוא היה יכול לבדוק.
הרעיון היומי: החייזרים האלה בעומק של 3162 מטר היו מוזרים. אני אפילו לא אנסה לתאר מה קורה בתוך הראש שלי עכשיו.

Posted in No Category by Eran with 3 comments.