The Less Interesting TimesIn Search of a Better Tomorrow

2006/09/08 הכל נגמר – או לפחות חלק

ברגע זה ברצוני להודות לרותי וג’ון וכמובן לוולטר שסבלו אותי במשך שבועיים בזמן שאני הסתובבתי לי בבוסטון ובאזור. היה כיף לבלות, לראות, לחוות ולטייל, בין אם זה מאחורי הקלעים של ברלינגטון עם וולטר או בתחת של פארק האדירונדאק לבד.

כמו שאמרתי כבר, אבל עכשיו בפירוט, אני נוסע למפלי הניאגרה. אני כרגע מחכה בתחנת האוטובוס של ריברסייד (מחוץ לבוסטון) לאוטובוס שאמור להגיע כל רגע. אני נוסע עליו למפלים ובתקווה לא יפריעו לי לישון כי שעת ההגעה המשוערת היא בשבע בבוקר. התוכנית היא לבלות שם יומיים. לפי מה שמצאתי, אין שם הרבה מה לעשות חוץ מזה.

משם אני ממשיך בעוד אוטובוס לילי לוושינגטון שם אני אשאר לבערך ארבע ימים. יש הרבה דברים לעשות בוושינגטון. אני כנראה לא אספיק הכל אבל אני אנסה. בתקווה אני אצבור הרבה תמונות של דברים מעופפים.

התוכנית כרגע היא לצאת באוטובוס שישים אותי בניו-יורק אחרי הצהריים של ה-13 לספטמבר. שם איתן מחכה לי. הוא אומר שמשעמם לו אז יהיה לי כמעט שבוע להפיג לו את השעמום לפני ששנינו הולכים לשדה התעופה – הוא לדרום אמריקה ואני חזרה לארץ.

וואו, זה היה מגניב בצורה מסויימת. כשעצרנו באיזה תחנת דרך למשאיות ונכנסתי פנימה לקנות ארוחת ערב, אחת הבחורות מאחורי הדלפק של מק’דונלדס אמרה שנכנס לפה איזה רוצח פסיכופת. חשבתי שהיא סתם ראתה מישהו שנראה מוזר עד שראיתי אותו יוצא.
גבר רזה ומעט נמוך מהממוצע לבוש בסרבל צהוב שכתוב עליו County Jail כבול באזיקים ומלווה על ידי שני שוטרים. בטח סתם פושע פשוט שהם העבירו לצורך משפט או ערעור או משהו אבל היא מאוד התלהבה מזה.

נסיעה ארוכה בלי הרבה שינה שמה אותי במפלי הניאגרה בשבע ורבע. כבר מהכנסה לפארק אפשר לשמוע את הרעש. נראה כמו מקום מצוין לשיט קייאקים.

אז הלכתי לקנות כרטיס משולב לכל האיזורים. התחלתי עם שיט על Maid of the Mist היישר אל הלוע של מפלי פרסת הסוס. פתאום אני לא מרגיש כל כך רע על זה שלא התרחצתי אתמול בלילה או היום בבוקר. כתוב בגלויה: “The water lightly spray your face.” Lightly wouldn’t have been my chosen word.

משם המשכתי אל התצפית הקרובה למפל האמריקני ולמגדל התצפית. יכול להיות שהקנדים מקבלים תצפית יותר טובה על המפלים האמריקניים אבל זה לא ממש משנה עם פרסת הסוס ומשני הצדדים אפשר לקחת את הסירה.

לאחר מכן המשכתי אל אי העז (כשאיש פרטי קנה את האי, הוא גידל עליו צאן ובקר. חורף אחד, רק עז אחת שרדה אז האי על שמה). משם יש גשר אל אי הלבנה (מסתבר שלפעמים אפשר לראות משם השתקפויות של הירח במים, כמו קשת בענן) ותצפית מגה-קרובה על מפל ההינומה (כי הוא נראה כמו הינומה של כלה – זאת אומרת צר וקטן, זאת אומרת מצ’וקמק. הסתובבתי לי שם והגעתי לסיור מערת הרוחות. אני אשאיר לכם לנחש למה קוראים לה ככה.

יורדים למטה במעלית ואז הולכים על גשרי ומשטחי עץ מתחת למפלים. בעבר הייתה שם מערה אבל כבר אי אפשר לגשת אליה. אז הולכים שם בגשם שוטף אפילו יותר גרוע מבסירה. אחריזה עולים על סיפון ההוריקן ומרגישים איזה מערבולות נוצרות כשהמים נופלים בכזה כוח. תורידו את הכינוי מצ’וקמק.
בדרך חזרה הריינג’ר שאל אותנו אם נהננו. אמרתי לו שבטח, שתי מקלחות ביום בכרטיס אחד. עכשיו ממש לא אכפת לי שלא התרחצתי מאז אתמול בבוקר.

כשקצת יותר התייבשתי, הלכתי אל נקודת התצפית על מפלי פרסת הסוס. משם הייתה תצפית מאוד יפה על עוד קבוצה של תיירים נרטבים. לפי המפה, המפלים שייכים לחלוטין לקנדה. הגבול עובר על נקודת המפגש בין המפל לתצפית כך שאם מושיטים את היד מספיק רחוק, אפשר “לגעת” בקנדה.
הסיבה שזה משעשע היא כי יש מין בריכת אבן בין המפל לתצפית ולשם המון אנשים זרקו סנטים, כאילו הם תורמים קצת לקנדה, ארץ מסכנה כפי שהיא.

שלושת האחיות הקטנות היו מקום משעשע לבקר בו. בעיקרון, שלוש איים מאוד קטנים של בעיקר אבן ועצים. מה שנחמד היה שהיו בהם שבילים לא סלולים שאפשר היה לעקוב אחריהם עד קצה האי. משם צילמתי כמה תמונות טובות. עכשיו כשאני חושב על זה, הרבה מהתמונות שצילמתי היו הכנה לתמונה אחת יותר גדולה.
בכל מקרה, על אלייזה דילגתי בין הסלעים וצילמתי את הזרמים הקנדיים וכשירדתי משם דיברתי עם זוג אנשים מבוגרים אחרי שעניתי להם שאני מישראל. סיכמתי את השיחה הזאת בכך שכל אחד צריך לטייל בעולם ולפגוש אנשים חדשים.

בסוף, זאת הכל בעיה של גישה. יותר מדי אנשם באים בגישה של: “אהה! אתה גר בחוץ לארץ, אתה מאמין בדברים שונים, אתה חושב שהדרך לאושר שונה משלי, אתה אוכל חביתה עם בייקון לארוחת בוקר ולא עם בצל! שונא אותך!” במקום “שלום אנשים טובים! מה שלומכם? איך את מרגישים היום? אני אוהב אתכם! איזה ספר טוב קראתם לאחרונה?”

בכל מקרה, המשכתי משם לראות את הסרט על המפלים במרכז המבקרים, דיי סטנדרטי. אחרי זה הלכתי לאקוואריום של ניאגרה. מקום קטן וחביב אבל אני לא יודע אם הייתי הולך אליו אם זה לא היה כלול בכרטיס.

משם הלכתי למרכז דיסקברי אבל הוא היה סגור אז החלטתי שאני אחזור אליו מחר. אחרי זה הלכתי לגשר בניסיון להגיע למרכז לפחות. אבל כשהגעתי אליו גיליתי שאם אני עולה עליו אני חוצה לקנדה וזה משהו שלא רציתי לעשות. אז הלכתי לטייל.

מצאתי את עצמי בתוך הקזינו היחידי שאני מכיר בחוף המזרחי של ארצות הברית. מצאתי גרסה שונה של 21, שלמען האמת, יותר קל לנצח. אבל הייתה שם אישה שפשוט הרגה את האווירה אז אחרי שהפסדתי חצי ממה שהרווחתי, החלטתי לפרוש כל עוד אני עדיין ברווח – 10$.

מה למדתי בגן היום: הידעתם שהזרמים האמריקנים כל כך חזקים שהם מדורגים בקטגוריה 6?

Posted in No Category by Eran with 9 comments.