לילה אחד בדצמבר.

סיפור של יחידת צמר"ת.

לחץ על האפשרות הראשונה.
----
1
----
1

צמר"ת, במשפט אחד, הינה היחידה הצבאית הסודית לאימונים, מבצעים ושיטור של חיילים מחוננים, חיילים מיוחדים.

צמר"ת לא קיימת. לא באמת, לא על הנייר. היחידי מחוץ ליחידה עצמה שיודע על קיומה הוא ראש אמ"ן. אפילו ראש אמן לשעבר לא יודע שהיא קיימת. יש שניים-שלושה מתמרני מוחות שזה חלק מהתפקיד שלהם. כי זה מאוד מסוכן אם הציבור יידע על קיומה של יחידה כזאת. מספיק גרוע שהשב"כ והמוסד כבר לא ממש עובדים תחת מעטה של סודיות.

הגיוס לצמר"ת נעשה כמו כל גיוס צבאי. עם סיום הלימודים, המועמדים מקבלים את הצווים החתומים על ידי חיל מודיעין. בפגישה מראים להם את העתיד הצפוי להם ונותנים להם את האפשרות להצטרף או שלא. מיותר להגיד שכמעט כולם מצטרפים. כי האפשרות השנייה הרבה פחות טובה.

צמר"ת בדרך כלל גם לא באה במגע עם מחוננים צעירים, גם כאלו המגלים את יכולותיהם מוקדם מאוד, אלא רק אם אותם מחוננים מהווים בעיה, סיכון לעצמם או לסביבה או, יותר חשוב, לסודיות. 

לא, צמר"ת לא מתערבת כי לצעירים מגיע לחיות את חייהם ולהנות מהילדות. לא. לא מתערבים.

אלא אם כן מדובר במקרה קיצוני.

לחץ על האפשרות הראשונה.
----
2
----
2

אתה אדם. ילד רגיל. רגיל יחסית למחונן, זאת אומרת.

בגיל שש עשרה, אתה יודע שאתה מחונן כבר שנים. היכולת לשדרג ולהגביר יכולות טבעיות של האנשים שמסביבך התממשה בגיל מאוד מוקדם. בתחילת בית הספר היסודי, העובדה שעם מעט ריכוז היית מסוגל לגרום לילדים אחרים בכיתה לזרוק רחוק יותר, לרוץ יותר זמן או להצליח כמה שכיבות סמיכה יותר ממה שחשבו הייתה מרגשת מצד אחד ומדכאת מצד שני. מכיוון שמעולם לא הצלחת להפנות את יכולתך על עצמך.

מאז עברו כמה שנים. התבגרת, ויותר חשוב, מצאת חברה. עדן הייתה, כפארפראזה על שמה, מתנה משמיים. כשנפגשתם לפני שנה היא הייתה חמודה והסכימה לצאת איתך. בשנה שעברה מאז, גילית שהיא גם תומכת, מבינה ומכירה אותך הרבה יותר טוב מאשר אתה חושב. היא הצליחה להוציא אותך מהדכאון של חוסר היכולת להצליח בזמן שמסביבך כולם מוצלחים.

ועכשיו, ביום השנה למערכת היחסים, כשאתה חושב שאולי יש פה משהו עמוק, משהו לטווח הארוך, הזמנת אותה לארוחת ערב לחגוג. לחגוג ולספר לה. מעולם לא גילית לנפש חיה וחוץ מהוריך אף אחד ידע על יכולותיך. אבל אתה מרגיש שאתה סומך על עדן יותר מעל כל אחד אחר ואולי הגיע הזמן.

לחץ על האפשרות הראשונה.
----
3
----
3

ביום חמישי בערב, ה-24 לדצמבר 1998, אתה מגיע כמעט שעה מראש למקום הפגישה, מסעדה קטנה עם אווירה נהדרת על צלע הכרמל. כבר התיישבת ליד השולחן והתחלת לחשוב על איך לספר לה.

"עדן, אני גיבור על," כנראה יהיה הכי קל כי שניכם צופים בספיידרמן המצויר אבל זה נשמע מאוד יומרני.
"עדן, אני שונה יותר ממה שאת חושבת," נשמע לך מוזר ואולי לא יתקבל בצורה טובה.
"עדן, תראי מה אני יכול לעשות," אולי יעבוד ואולי יפחיד אותה.

אתה שוקל עוד אפשרויות כאשר היא לבסוף נכנסת למסעדה. עדן, שאתה מעריץ על הגישה הפרקטית שלה, שתמיד לובשת מה שנוח לה ולא בהכרח מה שמכתיבה האופנה, הגיעה בשמלה מהממת בכחול מבריק שגולשת ממנה כמו מפל טהור ומחמיאה למבנה גופה.

אתה קם כשהיא מתקרבת, מחייכת ומעבירה קבוצת שיער אל מאחורי אוזנה. אתה לא יכול שלא לחייך בחזרה. היא מתיישבת ואתה מתיישב גם. שניכם מביטים אחד אל תוך העיניים של השני.

אם ברצונך להגיד "עדן, אני גיבור על", לחץ על האפשרות הראשונה.
אם ברצונך להגיד "עדן, אני שונה יותר ממה שאת חושבת", לחץ על האפשרות השנייה.
אם ברצונך להגיד "עדן, תראי מה אני יכול לעשות" ולהדגים את יכולותיך, לחץ על האפשרות השלישית.
אם ברצונך להגיד "אולי נזמין משהו?" לחץ על האפשרות הרביעית.
----
4 4 4 5
----
4

"עדן," אתה מתחיל אך לפני שאתה מספיק להגיד את המשך המשפט, מלצר גבוה במדים כהים מופיע כמו משום מקום, פנקס כבר מוכן בידו האחת והוא מושיט לכם שני תפריטים בידו השנייה.

"מה תרצו?" הוא שואל וחיוך מנומס על פניו.

במעבר מהיר על התפריט אתה רואה כי המסעדה מתמחה בעיקר בגרסאות שונות ומשונות של קערת האטריות כמו גם מספר סוגים של פסטה ושאר הפריטים המוכרים מהצד. בין לבין אתה מגניב מבט חטוף אל עדן שמחייכת אליך מעבר לקצה התפריט שלה.

אתם מזמינים שתי מנות, אחת עם פירות ים ושרימפס ואחת עם מוקפץ תאילנדי, במטרה לחלוק. המלצר לוקח את התפריטים ומתרחק. אתה פוער את פיך וסוגר אותו מספר פעמים בניסיון להגיד את מה שנמצא על קצה לשונך ועדן מחייכת.

"אני אלך לרגע לשירותים להתרענן ואתה תחשוב על מה שאתה רוצה להגיד," היא אומרת וטופחת קלות על ידיך שעל השולחן. היא קמה מהשולחן ומתרחקת כשאתה מנסה לארגן את מחשבותיך מחדש.

אם אתה מחפש הסחת דעת בתנועותיהם של עובדי המסעדה, בחר באפשרות הראשונה.
אם אתה מחפש השראה בנוף המשתקף מהחלון, בחר באפשרות השנייה.
----
6 7
----
5

"אולי נזמין משהו?" אתה שואל.

עדן מהנהנת ואתה מסמן למלצר להתקרב. מלצר גבוה במדים כהים מתקרב אל שולחנכם, הפנקס כבר מוכן בידו האחת ושני תפריטים בידו השניה אותם הוא מושיט לכם.

"מה תרצו?" הוא שואל וחיוך מנומס על פניו.

במעבר מהיר על התפריט אתה רואה כי המסעדה מתמחה בעיקר בגרסאות שונות ומשונות של קערת האטריות כמו גם מספר סוגים של פסטה ושאר הפריטים המוכרים מהצד. בין לבין אתה מגניב מבט חטוף אל עדן שמחייכת אליך מעבר לקצה התפריט שלה.

אתם מזמינים שתי מנות, אחת עם פירות ים ושרימפס ואחת עם מוקפץ תאילנדי, במטרה לחלוק. המלצר לוקח את התפריטים ומתרחק. אתה פוער את פיך וסוגר אותו מספר פעמים בניסיון להגיד את מה שנמצא על קצה לשונך ועדן מחייכת.

"אני אלך לרגע לשירותים להתרענן ואתה תחשוב על מה שאתה רוצה להגיד," היא אומרת וטופחת קלות על ידיך שעל השולחן. היא קמה מהשולחן ומתרחקת כשאתה מנסה לארגן את מחשבותיך מחדש.

אם אתה מחפש הסחת דעת בתנועותיהם של עובדי המסעדה, בחר באפשרות הראשונה.
אם אתה מחפש השראה בנוף המשתקף מהחלון, בחר באפשרות השנייה.
----
6 7
----
6

אתה מסתכל לכיוון הבאר והכניסה למטבח. מוזג באותם מדים כהים של המסעדה מערבב משקאות ומארגן הזמנות. מלצרים ניגשים לדלפק ולוקחים מגשים ועליהם קערות גדושות. אתה שם לב כי המלצר ששירת אותך יוצא מהמטבח כאשר הוא כותב על משהו בידו אך מרחוק אתה לא לגמרי בטוח כי מדובר בפנקס ההזמנות שלו.
הוא עוצר לפני הדלפק ומעיף אליך מבט. הוא מצמצם את עיניו וחוזר במהירות חזרה אל המטבח. את העצם שבידו הוא מרים אל צד ראשו כאשר הוא נכנס. אתה לא בטוח מה פשר המחזה ותוהה על כך כאשר אישה צעירה בחליפת ערב נוחה מתיישבת ללא הזמנה מולך.

בחר באפשרות הראשונה.
----
8
----
7

אתה מביט החוצה אל הנוף החיפאי. שיפוע ההר נופל מיד מחוץ לחלון, חושף בפניך את המפרץ בכל תפארתו. אורות צהבהבים מנצנצים מתחתיך ופרצי אש מהארובות של בתי הזיקוק מהבהבים מדי פעם. הנמל תופס את מרבית תשומת הלב וספינה מגיעה לעגינה ליד הקניונים.

רשרוש מהשולחן מחזיר את תשומת ליבך אל הכאן ועכשיו ואתה מסתובב חזרה בחיוך בתקווה לראות את פרצופה המהמם של עדן. הבעתך מתעקמת מעט כאשר את רואה שזאת אישה צעירה זרה בחליפת ערב נוחה שהתיישבה מולך ללא שום הזמנה ואתה תוהה בשקט לעצמך מה קורה פה.

בחר באפשרות הראשונה.
----
8
----
8

היא בעלת שיער חום, חלק וארוך, אסוף לאחור בזנב פוני מוקפד. עיניה בצבע חום נוטה לכתום מישירות מבט אליך כאילו מתכוונת היא לקדוח בך בעזרתו בלבד. היא מניחה את ידיה על השולחן, כף יד על כף יד ונשענת קדימה.

"תקשיב אדם, ותקשיב טוב," היא אומרת. "אנחנו יודעים מי אתה ומה אתה. אנחנו יודעים מה אתה יכול לעשות. אנחנו יודעים מה אתה מתכוון להגיד לחברה שלך היום. וכמה שזה נשמע לא נחמד, אנחנו לא יכולים להרשות לך לעשות את זה. עדן לא מוכנה לדעת. בדרך כלל מחכים עד שאתה בגיל גיוס אבל הפעם יש... סיבוכים. אנחנו צריכים להסביר לך את התמונה הגדולה ולהסביר לך עכשיו. יש לך חמש שניות להחליט אם אתה רוצה לבוא איתנו בשקט או שאנחנו צריכים לסלק אותך מפה בכוח. ואני באמת מתכוונת חמש שניות."

אם אתה רוצה להתווכח, בחר באפשרות הראשונה.
אם אתה מחליט שאולי עדיף לבוא איתה, בחר באפשרות השנייה.
אם אתה מחליט לחקור אותה בחזרה, בחר באפשרות השלישית.
אם אתה כבר קורא את זה ועדיין לא בחרת, בחר באפשרות הרביעית.
----
9 10 11 12
----
9

"אבל מה עם עדן? מה היא תחשוב אם אני פשוט אעלם פתאום?" אתה אומר כאשר כל מה שחשדת כל חייך מתממש מול עיניך.

"שותפה שלי תאסוף אותה ותביא אותה איתנו."

"אבל לאן אנחנו הולכים?"

"למקום בטוח לדבר... בינתיים."

אם אתה מחליט לבוא איתה, בחר באפשרות הראשונה.
אם אתה מחליט להתמרד, בחר באפשרות השנייה.
----
10 11
----
10

כשאתה מבין שהם תפסו אותך, שכל החשדות שצברת כל חייך, כל הקונספירציות והסוכניות החשאיות והאנשים המיוחדים שפועלים בסודיות מאחורי הקלעים, כשכל זה מתממש מול עיניך, אתה מבין שאין עוד מה לעשות חוץ מלהתרצות.

"בסדר," אתה אומר. "אני אבוא איתך." אתה קם מכיסאך והיא מתאימה את תנועותיה אליך במדויק. "רק לפני זה, את יכולה לדאוג שעדן לא תדאג ושתבין ושתגיע הביתה בשלום?"

"כמובן," היא אומרת לך בישירות, כאילו זה תמיד היה חלק מהתוכנית המקורית שלה.

בחר באפשרות הראשונה.
----
13
----
11

"מי אתם בכלל?" אתה יורה אליה בחזרה ומקווה שלא נשמעת תקיף מדי. "מה הסמכות שלכם? למה שאני לא אקרא עכשיו למשטרה?"

האישה מסתכלת בשעונה ומעיפה מבט מהיר לכיוון הכניסה למטבח. אתה עוקב אחרי מבטה אבל אין שם אף אחד חוץ מהמוזג. היא פונה חזרה אליך ואתה רואה את הויכוח שמתנהל אצלה בפנים.

"אני יכולה רק להגיד שאנחנו שייכים לקבוצה שמנסה לשמור על העולם שלא יתפרק, להגן על אנשים חפים מפשע מפני סכנות שהם בכלל לא יודעים עליהם. וכרגע, כמה שזה לא נעים לי להגיד את זה, אתה סיכון בטחוני מבצעי ובטחון שדה. ועכשיו אנחנו באמת חייבים ללכת." היא מסכמת וכבר מתחילה לקום.

אם אתה מחליט להתנגד לה, בחר באפשרות הראשונה.
אם אתה מחליט לבוא איתה בשקט, בחר באפשרות השנייה.
----
12 13
----
12

"לא, אני לא מסכים לזה," אתה אומר בזמן שהיא כבר מתחילה לקום.
"אין לכם שום סמכות." היא כבר בחצי הדרך.

ולפני שאתה מספיק להרים את ידך לנופף למוזג ולצעוק לעזרה אתה מרגיש דקירה בצד העורף ומשהו מתכתי חודר מתחת לעורך ומיד נשלף. אתה מספיק לסובב את ראשך ולראות את המלצר ששירת אותך עומד מעליך עם מזרק בידו האחת. הוא בפירוש לא מחייך.

ואתה מאבד את הכרתך.

בחר באפשרות הראשונה.
----
14
----
13

היא הולכת לצידך כאשר אתם בדרככם החוצה. היא מחזיקה אותך במרפקך ומובילה אותך לכיוון מכונית מסחרית לבנה בחניה. אתה מסובב את ראשך במהירות לאחור כאשר אתה שומע משהו פוגע ברצפה. המלצר ששירת אותך יוצא מהמסעדה בעקבותכם וזה היה סינרו שהושלך על הרצפה ללא משים. הוא מוריד את חולצת המקום, משאיר רק את הגופייה הארוכה שמתחתיה, וזורק גם אותה הצידה.
הוא, ועוד לקוח שיצא מיד אחריו מהמסעדה, צועדים עכשיו לכיוונכם.

"איפה עדן?" אתה שואל כאשר האישה פותחת את הדלת האחורית של המסחרית ומחווה לך להיכנס.

אבל לפני שהיא מספיקה לנסח תשובה, הדלת השנייה נפתחת ועדן נכנסת פנימה, מובלת על ידי גבר נמוך יותר. הוא ועוד אישה נמוכה נכנסים איתה למסחרית בזמן שהמלווה שלך דוחפת אותך פנימה ונכנסת אחריך. שני הגברים שיצאו מהמסעדה נכנסים למושבים הקדמיים והרכב מונע.

"אדם? מה קורה כאן?" היא שואלת כשאתם מתחילים לנוע.

אם אתה רוצה להגיד לה את האמת, בחר באפשרות הראשונה.
אם אתה רוצה להרגיע אותה אבל לא לספר, בחר באפשרות השנייה.
אם אתה רוצה להפנות את השאלה לחוטפיך, בחר באפשרות השלישית.
----
15 16 17
----
14

"אדם! אדם!" אתה שומע מישהו צועק עליך כמו מתחתית באר. הראש שלך שוקל כמו מיכלית נפט. אתה תוהה אם זה עד כדי כך חשוב או שאפשר לחזור לישון. מהר מאוד אתה גם מרגיש את הניעורים ומבין שלא תוכל לחזור לישון. אתה מתאמץ לחזור לעולם החיים.

זאת עדן שכורעת מעליך, מנערת וצועקת עליך ולתאר אותה כנסערת יהיה כמו לתאר את האוורסט כגבוה. אתה מרים את ידיך אל ראשך ומעסה את רקותיך. כאב הראש מתחיל לפוג אבל הוא עדיין פועם. בעזרתה, אתה מצליח לקום לישיבה.

שניכם נמצאים באחוריה של מסחרית נוסעת. אתה מרגיש שהיא נוסעת כי כל קפיצה קטנה מרגישה כמו נבוט בראש. מעל המושב אתה רואה ראש אחד בעל פרצוף ילדותי ושיער שחור ומתולתל וראש אחר צר עם שיער אסוף מביטים אליך. אחורי ראשה של האישה שדיברה איתך גם בולט מעבר למשענת.

"בחירה רעה, אחי," אומר לך הבחור בעל השיער המתולתל.

"לאן אתם לוקחים אותנו?" עדן צועקת עליו.

"למקום בטוח," אומרת האישה שעדיין לא מסתכלת לכיוונכם.

מקדימה הם שלושה וכנראה יותר. אתה לא בטוח שתוכל להתגבר עליהם. אבל אין דבר ביניכם לבין הדלת האחורית של המסחרית.

אם ברצונך לקפוץ מאחורי המסחרית, בחר באפשרות הראשונה.
אם ברצונך להחזיר מלחמה, בחר באפשרות השנייה.
אם ברצונך להמתין ליעדכם, בחר באפשרות השלישית.
----
18 19 20
----
15

"עדן," אתה מתחיל ורואה שהאישה הצעירה שלידך נותנת בך מבט מזרה אימים. "רציתי לספר לך משהו מאוד חשוב," אתה ממשיך.

היא תופסת בצווארון חולצתך ומושכת אותך קרוב אליה כך שתוכל ללחוש לך בלי שעדן תשמע. "תחשוב טוב טוב על מה שאתה הולך לעשות," היא אומרת לך ומשחררת.

אם אתה מוותר ורק מרגיע את עדן, בחר באפשרות הראשונה.
אם אתה מתעקש לספר לה את האמת, בחר באפשרות השנייה.
----
16 21
----
16

"עדן," אתה מנסה לחשוב על משהו שעלול לעבוד. "גייסו אותי למודיעין. יחידה ממש סודית. זה סוג של מבחן מקדים או משהו כזה כי הם לא יכולים לעבור בצינורות הרגילים. ביקשתי שיביאו אותך כי לא רציתי להשאיר אותך לבד בלי תשובות. אבל עכשיו כנראה שאפשר להחזיר אותך הביתה."

האישה הצעירה מנענעת בראשה לשלילה. עדן מביטה בעיניים פעורות.

"אבל אמרת שתחזירי אותה הביתה!" אתה לא יכול שלא להתרעם גם בעצמך.

"כדי שלא תתפרע במסעדה. היא חלק מהתוכנית."

"מה?" עדן מתפרצת. "איזו תוכנית?"

"בלי לחץ," אתה מלטף את עדן ומנסה לשווע לקולך גוון רגוע, גם בשביל עצמך. "הכל יהיה בסדר." אתה מרגיש את ידיך מתחממות מעט ועדן משתתקת במהירות כאילו כרגע קיבלה סם הרגעה.

"הכל יהיה בסדר."

בחר באפשרות הראשונה.
----
22
----
17

"כן," אתה אומר. "אתם יכולים סוף סוף להסביר לי מה בדיוק קורה כאן?"

האישה הצעירה מרימה מעט את ראשה כדי להסתכל במראה הקדמית. אתה רואה כי הנהג מחזיר אליה מבט אטום ואז מניד בראשו לשלילה.

"עדיין לא," היא אומרת ללא שום רגש.

אתה יודע שזה בגלל שעדן פה והם לא רוצים לחשוף את עצמם בפניה. אתה תאלץ לחכות.

בחר באפשרות הראשונה.
----
22
----
18

אתה מחבק את עדן חזק לגופך, מלטף אותה ולוחש אל תוך אוזנה. "אל תתרגשי ממה שאני הולך להגיד לך, אבל כשאסמן לך אז תבעטי בדלת האחורית של האוטו וקפצי החוצה. אל תדאגי, אני יודע שאת יכולה לעשות את זה. את לא תפגעי והכל יהיה בסדר."

היא מעט רועדת בידיך אבל מהנהנת לחיוב. אתה משחרר אותה ומסתכל בעיניה. יש שם פחד אבל גם תקווה. היא תסמוך עליך.

"עכשיו!" אתה צועק בקול שגורם אפילו לאישה הקשוחה להסתובב אחורה. אבל עד שהיא עושה זאת, עדן כבר ליד הדלת ואתה בחצי הדרך. עדן בועטת בדלת שכמעט נקרעת מציריה מעוצמת המכה. מהלם או מפחד למראה הכביש המתפתל במהירות מאחורי המסחרית, עדן עומדת ללא תנועה.

"קפצי!" אתה צועק אליה בזמן שאתה כבר לוקח את ידה ומזנק החוצה.

אתם נוחתים על האספלט ומתגלגלים. אתה מרגיש כאילו שלושים ילדים גדולים מכים בך בכל מקום בגוף. מכוניות צופרות בזמן שהן מנסות שלא לדרוס אתכם. אתה מנסה לחשוב על מה צריך לעשות עכשיו כאשר אתה רואה את המסחרית חורקת לעצירה ועדן פשוט מרימה אותך מהאספלט וגוררת אותך אל תוך רחוב צידי. אתה מנסה לבדוק אם היא נפגעה אבל אתה לא רואה יותר מסימנים משופשפים על שמלתה.

רגע לפני שהרחוב נעלם מאחורי קיר אתה רואה את המסחרית מתפוצצת בענן אבק.

בחר באפשרות הראשונה.
----
23
----
19

אתה מחבק את עדן חזק לגופך, מלטף אותה ולוחש אל תוך אוזנה. "אל תתרגשי ממה שאני הולך להגיד לך, אבל כשאגיד לך אז תבעטי בדלת האחורית של האוטו וקפצי החוצה. אל תדאגי, אני יודע שאת יכולה לעשות את זה. את לא תפגעי והכל יהיה בסדר. הם לא יתפסו אותך."

היא מעט רועדת בידיך אבל מהנהנת לחיוב. אתה משחרר אותה ומסתכל בעיניה. יש שם פחד אבל גם תקווה. היא תסמוך עליך.

"עכשיו!" אתה צועק בקול שגורם אפילו לאישה הקשוחה להסתובב אחורה. אבל עד שהיא עושה זאת, עדן כבר ליד הדלת ואתה בחצי הדרך. אליהם. אתה מסתער על האישה קודם כל, השניים שלצידה נרתעים לאחור. אתה לא יודע מה אתה מתכוון לעשות אבל אתה כן מתכוון לעשות את זה חזק ובתקווה למספיק זמן בשביל לאפשר לעדן לברוח.

אתה תופס בגרונה אבל היא מכה ישירות בשלך, מוציאה לך במהירות את החשק לנשום. בזמן שאתה משתנק היא מושכת אותך קדימה אל המושב ואתה רואה את הגבר במושב שליד הנהג מסתובב לאחור ומושיט את ידו אליך. הוא תופס בצווארך וזה הדבר האחרון שאתה זוכר.

בחר באפשרות הראשונה.
----
24
----
20

החלק האחורי של המסחרית חסר חלונות ואתה לא רוצה להתגרות בהם על ידי הצצה אל החלון הקדמי. אתה ועדן יושבים על רצפת הרכב ומחכים עד שהוא לבסוף נעצר. אתה שומע אותם יוצאים החוצה, דלתות נפתחות ונטרקות, ואז הדלת האחורית של המסחרית נפתחת על ידי האישה הקשוחה כשמאחוריה שני שותפיה הנמוכים יותר. הנוף שלפניו נעצרתם הוא של מחסנים. וכשמלווים אתכם החוצה, אתה שומע תנועת מכוניות ענפה אבל אתה לא מספיק לבחון את הנושא לעומק לפני שדוחפים אתכם אל תוך אחד המחסנים.

בחר באפשרות הראשונה
----
22
----
21

"עדן," אתה ממשיך ומרגיש שהמתח במושב האחורי עולה. "אני צריך להגיד לך משהו שאולי ישמע לך מוזר. יש לי יכולת מיוחדת. אני מסוגל לעשות משהו שאף אחד אחר לא יכול. אם אני מתרכז ומבקש ממישהו לעשות משהו, הוא יכול לעשות את זה, גם אם זה משהו שהוא בדרך כלל לא יכול כמו לרוץ מאה מטר בעשר שניות."
אתה שומע את חוטפיך במושב האחורי נעים, מתכוננים למשהו, אבל אתה מתעלם מהם ומתרכז בעדן שמנסה לעכל את כל זה.
"אתה רציני? אתה סופר גיבור? כאילו, כמו סופרמן?"
"לא הייתי אומר סופר גיבור ובטח שלא סופרמן אבל אני מניח שסוג של."
"אנחנו אומרים מחוננים," אתה שומע מישהו אומר מאחוריך. עדן מרימה אליו את מבטה ומיד מחזירה אותו אליך.
"ויש עוד כאלו... מחוננים?" היא שואלת.
"הגענו," אומר הנהג.
"מיד נסביר הכל," אומרת האישה הקשוחה שלקחה אותך מהמסעדה, העייפות ניכרת בקולה.

מהר מאוד הדלתות נפתחות ואתה מוצא את עצמך מול שורת מחסנים. וכשמלווים אתכם החוצה, אתה שומע תנועת מכוניות ענפה אבל אתה לא מספיק לבחון את הנושא לעומק לפני שדוחפים אתכם אל תוך אחד המחסנים.

בחר באפשרות הראשונה.
----
22
----
22

בתוך המחסן נפרש לפניכם יער של ארגזים ומדפים ומיכלי מתכת לרוב. ישר לפניכם ישנה קרחת קטנה ובה מוצב שולחן ומספר כסאות. נהג המסחרית והאישה הקשוחה מובילים אתכם אל השולחן ומפנים אתכם לשני כסאות. הם מתיישבים על הכסאות מולכם בזמן שהגבר שישב ליד הנהג הלך אל מאחורי המחסן והגבר והאישה הנמוכים סגרו את הדלתות מאחוריכם.

"מי אתם?" עדן שואלת לפני שמישהו מספיק לדבר.
"אני א' וזאת ב'," אומר הגבר שמולכם.
"אתם צוחקים עלינו?"
"זה עובד ככה. אתה לא היחידי כמוך בעולם. יש כמה אלפים בכל העולם. אנחנו מהיחידה הישראלית שמטפלת בנושא. הסיבה שאתם פה היא כי אנחנו יחידה סודית. אנחנו לא אגוז או מטכ"ל או מוסד שכולם מכירים ויודעים מה הם עושים רק אין פרטים. אנחנו לא קיימים. אין שום פרטים עלינו בשום מקום. אם ידעו עלינו... העולם כפי שאתה מכיר אותו יפסיק להתקיים. אתם פה כי איימת על האיזון הזה."
"בגלל שרציתי לספר לעדן שאני מסוגל לשדרג יכולות של אנשים לרמות על-אנושיות?"
"לא. לא בגלל זה."
"אז מה?"
שקט השתרר לרגע במחסן. אתה מסוגל לשמוע את הדם בעורקים שלך ואת הלב של עדן. נראה שהשניים שוקלים איך להגיד את הדבר הבא כאשר קול אחר בוקע ממעמקי המחסן.
"בגלל שהחברה שלך בהריון."

בחר באפשרות הראשונה.
----
26
----
23

מה לעזאזל?, אתה חושב לעצמך בזמן שעדן גוררת אותך אל תוך סמטה. לא נראה שהיא ממש מתקשה בזה. למרות הכל, זה תמיד גורם לך לחייך כשאתה רואה שאתה מועיל למשהו או למישהו. עדן מניחה אותך עם גבך אל הקיר. מצידה השני של הסמטה ישנה גדר חיה דלילה. אתה כבר מנסה לקום ולהגיד לה להתחבא כשהיא מתפרצת.

"מה לכל הרוחות זה היה?!"
"אני לא יודע," אתה משתנק ומהר מחזיק את צלעותיך איפה שנחבלת בקפיצה.
"איך הצלחתי לקפוץ ממכונית נוסעת בלי להיפגע ואיך הצלחתי לגרור אותך כאילו אתה לא שוקל כלום?"
"אני אסביר אחר כך. את חייבת להתחבא."
"ולהשאיר אותך פה לבד?"
"עדן," אתה אומר, מחזיק את ראשה בין ידיה. "אני אוהב אותך. הם רוצים אותי. אני לא רוצה שתפגעי. אז, בבקשה, תעלמי בשיחים, בסדר?"
היא מביטה בך בחמלה מעורבת בפחד. היא מהנהנת בלי מילים ולוחצת את ידיך בידיה. היא מדביקה לשפתיך נשיקה קצרה ובורחת לצידה השני של הסמטה ותוך שנייה אתה כבר לא רואה אותה.

אתה מחזיר את מבטך אל הרחוב ורואה את האור ממנורות הרחוב מתעמעם ומתעוות וקול זמזום נשיפה משונה מגיע ממנו.

אם אתה מחליט לברוח אל השיחים, בחר באפשרות הראשונה.
אם אתה רוצה לברוח במורד הסמטה, בחר באפשרות השנייה.
אם אתה נשאר להתעמת עם מה שזה לא יהיה שמגיע, בחר באפשרות השלישית. 
----
27 28 29
----
24

כשחושיך חוזרים אליך, הדבר הראשון שאתה שם לב אליו הוא לוח קשה צמוד ללחי השמאלית שלך. הדבר השני הוא שנראה שכל שריריך תפוסים. אתה פותח את עיניך ורואה אופק ממתכת הנגמר פחות ממטר אחרי אפך. ומעבר לו אתה רואה חלל כהה וצללים של קוביות.

"נת--" מישהו מתחיל לדבר לידך ועוצר. "אה... א'!" הוא צועק. "הוא התעורר! אמרתי לך שיהיה בסדר!"

אתה מנסה לקום מהשולחן ומגלה שידיך קשורות אל הכסא עליו אתה יושב. אתה מרים את ראשך ורואה את הגבר הגדול שישב קודם ליד הנהג, זה שהימם אותך. הוא יושב על השולחן ומביט בך.

"מה קרה, לכל הרוחות?" אתה שואל.
"משהו שאתה לא רוצה שיקרה שוב," הוא עונה לך.
"בעיקר כי ג' עדיין לא שולט בזה לחלוטין," אומר א' שמגיע ממעמקי החלל הגדול בו אתה נמצא.
"היי," אומר ג', כאילו נפגע, וחוזר לרצפה בקפיצה, "שניים מתוך אחת עשרה שצריכים החייאה זה לא כל כך רע."
"אז אדם," אומר א' ומתיישב על כיסא מולך - ג' מתיישב על כיסא לידו, "אתה מוכן להיות נחמד עכשיו?"
"למה שאני אהיה נחמד?" אתה אומר ומנסה להתיישב ישר. אתה לא מרגיש שום פגיעה פיזית מעבר לשרירים תפוסים אבל אתה עדיין עייף. "אני יצאתי לבלות עם חברה שלי ואתם חוטפים אותי! מי אתם בכלל?!"
"אני א' וזה ג'," אומר א'.
"אתם צוחקים עליי?" אתה אומר, לא מאמין שכרגע זרקו עליך קלישאה מסרט ריגול. "איפה ב'?"
"מביאה את החברה שלך."
"מה?!"
"זה עובד ככה. אתה לא היחידי כמוך בעולם. יש כמה אלפים בכל העולם. אנחנו מהיחידה הישראלית שמטפלת בנושא. הסיבה שאתה פה היא כי אנחנו יחידה סודית. אנחנו לא אגוז או מטכ"ל שכולם מכירים ויודעים מה הם עושים רק אין פרטים. אנחנו לא קיימים. אין שום פרטים עלינו בשום מקום. אם ידעו עלינו... העולם כפי שאתה מכיר אותו יפסיק להתקיים. אתה פה כי איימת על האיזון הזה."
"בגלל שרציתי לספר לעדן שאני מסוגל לשדרג יכולות של אנשים לרמות על-אנושיות?"
"לא. לא בגלל זה. בזה אנחנו יכולים לשלוט באמצעים פחות דרסטיים."
"אז מה?"
שקט השתרר לרגע במחסן. אתה מסוגל לשמוע את הדם בעורקים שלך ואת ליבך פועם. נראה שהשניים שוקלים איך להגיד את הדבר הבא כאשר קול אחר בוקע ממעמקי המחסן.
"בגלל שהחברה שלך בהריון."

בחר באפשרות הראשונה.
----
25
----
25

"סליחה... מה?" אתה בקושי מצליח להוציא את זה מהפה שלך. "עדן בהריון?"
"נהדר," אמר א' לגבר שהופיע ממתוך המחסן. "אנחנו מנסים שלא לגרום לו להתקף לב."
"איך עדן בהריון?" אתה שואל ואז עולה בדעתך שאלה יותר חשובה. "איך אתם יודעים שעדן בהריון?"
"המידע הזה מסווג," אומר האיש ומתיישב על קצה השולחן. "הבעיה שלנו כרגע היא שבחורה שלא יודעת על העולם הזה מחזיקה בבטנה מחונן. ומכיוון שאין דרך לדעת מתי היכולות של מחונן מתממשות, זאת מהווה בעיה רצינית מאוד."
"אז עכשיו השאלה היא," אומר א', "האם אתה רוצה לעזור לנו או לסבך אותנו? וכדאי לך לחשוב טוב על איך החלטה כזאת תשפיע על העתיד שלך."

אתה שוקל את העומד לפניך. אם מה שהם אומרים נכון והם מהיחידה המומחית לנושא, אולי הם יכולים לעזור. אבל אם הם סמכות רשמית, למה הם לא פשוט באו לדבר איתך? אבל בכל מקרה, הם מצאו אותך פעם אחת, הם יכולים למצוא אותך שוב. או שהם משקרים לגבי עדן כי הם רוצים אותה כדי להפעיל עליך לחץ לעשות משהו.

אם אתה מחליט לעזור להם, בחר באפשרות הראשונה.
אם אתה מחליט לסרב, בחר באפשרות השנייה.
----
30 31
----
26

"סליחה... מה?" אתה בקושי מצליח להוציא את זה מהפה שלך. "עדן בהריון?"
"נהדר," אמר א' לגבר שהופיע ממתוך המחסן. "אנחנו מנסים שלא לגרום לו להתקף לב."
"ידעתי שלא היינו צריכים להסתכן, אפילו עם גלולה," עדן אומרת.
אתה מנסה לחשוב על מה להגיד כשעולה בדעתך שאלה חשובה. "איך אתם יודעים שעדן בהריון?"
"המידע הזה מסווג," אומר האיש ומתיישב על קצה השולחן. "הבעיה שלנו היא, חוץ מבחורה צעירה ולא נשואה בהריון," הוא אומר לעדן להרגיעה, "היא שההריון הזה כולל מחונן, וכמה שאני לא אוהב לטפח אגו של אנשים, מדובר במחונן עם פוטנציאל אדיר. ותסלחו לי, אבל אתם לא מוכנים לזה."

כשאתה מבין את כל הבעיות, כשהמשקל של כל הערב הזה נופל עליך, אתה מתקשה לחשוב על משהו הגיוני. זה יותר מדי. למזלך...

"מה אתם מציעים לעשות?" עדן שואלת.
"טוב ששאלת," אומר האיש וקם מהשולחן. "אני רואה שלוש אפשרויות, מהפחות אל המומלצת. אחת, אתם לוקחים את זה עד הסוף ומביאים את הילד לעולם. זה אומר שאו אתם או ההורים שלכם מגדלים אותו. זאת בעיה כשהילד רגיל שלא לדבר על ילד מחונן. שתיים, אתם מבצעים הפלה, החלטה שכנראה כבר עברה לכם בראש ובטח נראית לכם מאוד הגיונית. אבל הנה עוד רעיון: להקפיא את העובר."
"מה זאת אומרת להקפיא את העובר?" עדן שואלת.
"העובר מתפתח בבטן שלך. אנחנו מוציאים אותו אחרי שלב מסוים ומקפיאים את ההתפתחות שלו. וברגע שתהיו מוכנים, נחזיר לכם אותו להריון מלא."
"איך אתם מקפיאים אותו?" אתה אומר.
"ומה אם לא נרצה אותו בחזרה?" עדן אומרת.
אתם מסתכלים אחד על השני.
"איך אנחנו עושים את זה זה גם נושא מסווג. אבל אם לא תרצו את העובר, או שנשמור אותו או שנעביר אותו לזוג הורים אחר."
"אפשר לקבל כמה דקות?" אתה פונה לחוטפיך.

אחרי התייעצות קצרה ביניהם הם מתפזרים, נותנים לכם קצת פרטיות אבל עדיין שמים עין עליכם.

"מה את חושבת?" אתה שואל את עדן.
"אנחנו לא יכולים לגדל ילד," היא אומרת בשקט, כתפיה שחוחות. "אנחנו ילדים. ועוד ילד... מחונן, כמו שהם אומרים."
"את חושבת שילד מחונן יסכן אותך?"
"לא..." היא מסתובבת ולא מביטה ישירות בך. "אולי..."
"אז נחכה. לפחות כדאי לשמור על האפשרות."
"אני מניחה."

אם ברצונך לגדל את הילד, בחר באפשרות הראשונה.
אם ברצונך להפיל את העובר, בחר באפשרות השנייה.
אם ברצונך להקפיא אותו, בחר באפשרות השלישית.
----
32 33 34
----
27

אתה רץ אל תוך השיחים, מסיט את הענפים מפרצופך, ומגיע אל כר דשא ומשחקיה קטנה. עדן לא נראית בשום מקום. אתה רץ אל המשחקיה ומוצא את הכניסה שלה. הזמזום מאחוריך מתגבר ואתה מרגיש את העורף שלך מתחמם.
אתה יוצא אל שביל קטן ורץ במורדו כאשר האורות מסביבך מתעמעמים. אתה מספיק להגיע למגרש חנייה קטן כאשר הזמזום החם משיג אותך.

מה שנראה כמו ענן זבובים מיקרוסקופים עובר מעליך ומתרכז לפניך. הגוש השחור מתמצק ומשתנה עד שהאישה הקשוחה שחטפה אותך מהמסעדה מופיעה לפניך עירומה כביום היוולדה. זה גורם לך לעצור במקומך והיא הולכת לכיוונך כאילו יש לה את כל הזמן שבעולם. אתה מרגיש את החום מוקרן ממנה.

"חבל שהיינו צריכים להגיע לכאן," היא אומרת. "איפה עדן?"
"איפה שלא תוכלו למצוא אותה!" אתה מפטיר ופותח בריצה במטרה לעקוף אותה.
אבל היא כמו מתפוצצת והופכת שוב לענן כהה שמסנוור אותך ועוטף אותך מכל כיוון כמו שמיכה גדולה וכבדה. אתה נאבק לנשום וזה הדבר האחרון שאתה זוכר.

בחר באפשרות הראשונה.
----
24
----
28

אתה מתחיל לרוץ במורד הסמטה, נעליך מכות בבטון בקול, ואתה מקווה שאתה מטרה מספיק מושכת ושירדפו אחריך ולא אחרי עדן. אתה שומע את הזמזום מאחוריך מתגבר. חלק מהאורות בסמטה מתעמעמים ואתה מרגיש את העורף שלך מתחמם. אתה מגביר את מהירותך אבל הזמזום החם משיג אותך לפני הרחוב הבא. 

מה שנראה כמו ענן זבובים מיקרוסקופים עובר מעליך ומתרכז לפניך. הגוש השחור מתמצק ומשתנה עד שהאישה הקשוחה שחטפה אותך מהמסעדה מופיעה לפניך עירומה כביום היוולדה. זה גורם לך לעצור במקומך והיא הולכת לכיוונך כאילו יש לה את כל הזמן שבעולם. אתה מרגיש את החום מוקרן ממנה.

"חבל שהיינו צריכים להגיע לכאן," היא אומרת. "איפה עדן?"
"איפה שלא תוכלו למצוא אותה!" אתה מפטיר ופותח בריצה במטרה לעקוף אותה.
אבל היא כמו מתפוצצת והופכת שוב לענן כהה שמסנוור אותך ועוטף אותך מכל כיוון כמו שמיכה גדולה וכבדה. אתה נאבק לנשום וזה הדבר האחרון שאתה זוכר.

בחר באפשרות הראשונה.
----
24
----
29

אתה עומד במקומך, פניך אל הרחוב. אתה מיישר את רגליך ומתרכז בלעמוד ישר ולא לזוז. ליבך קופץ לגרונך כשמה שנראה כמו ענן של זבובים מיקרוסקופיים מופיע בכניסה לסמטה. אתה נלחם בדחף לברוח ומחייך לעצמך כשהוא נעצר לאחר מספר מטרים, כאילו לא בטוח איך להמשיך או מופתע למצוא אותך שם. אתה מכווץ את אגרופיך.

הענן ממשיך להתקדם לאיטו ולאט לאט מתרכז יותר עד שצורתו הופכת כמעט אנושית. וכעשרה מטרים לפניך הגוש השחור מתמצק ומשתנה עד שהאישה הקשוחה שחטפה אותך מהמסעדה מופיעה לפניך עירומה כביום היוולדה, הולכת לכיוונך כאילו יש לה את כל הזמן שבעולם.

"חבל שהיינו צריכים להגיע לכאן," היא אומרת. "איפה עדן?"
"איפה שלא תוכלו למצוא אותה!" אתה אומר בקול הכי בטוח שאתה יכול לגייס.
"אדם," היא אומרת, מחייכת קלות, ונעצרת מולך, "אנחנו רק מנסים לעזור לכם. למה שלא תבואו בשקט?"
"איך אתם מנסים לעזור? חטפתם אותנו באמצע ארוחת ערב."
"שיבשתם מצב רגיש מאוד. לא יכולנו להגיד לכם מה ולמה עד שנגיע למקום שאנחנו שולטים בו. ניסינו לעשות את זה בצורה נחמדה."
"זה לא היה נחמד!"
"אבל בכל מקרה, לא יכולנו לעזוב את זה. אז אני נותנת לך הזדמנות אחרונה לעשות את המעשה הנכון."
היא פוקקת את פרקי אצבעותיה ואתה מבין שזה הזמן להחליט.

אם ברצונך לשתף פעולה, בחר באפשרות הראשונה.
אם ברצונך להלחם, בחר באפשרות השנייה.
----
35 36
----
30

אתה מבין שלא משנה מי הם, יש להם כוח והשפעה ועדיף לא להסתבך איתם.
"בסדר," אתה אומר, "אני אעזור. מה אני צריך לעשות?"
"שני קצת מתקשה למצוא את עדן," אומר א'. "והיא טובה מאוד בלתפוס אנשים. כנראה שעשית משהו שעוזר לה. אז אנחנו צריכים שתבטל את מה שעשית."

מעולם לא חשבת על זה. כשהשתמשת ביכולותיך בעבר, תמיד היה מדובר במאמץ זמני שנגמר. מעולם לא הפעלת את התגבור שלך לזמן בלתי מוגבל. ועכשיו כשאתה חושב על זה, אתה עדיין מרגיש את אותה הרגשה, כמו גוש שתקוע מאחורי הושט, משהו שלוחץ עליך. לא בצורה מכאיבה אבל משהו שקשה להתעלם ממנו.

"איך אני עושה את זה?" אתה שואל.
"תירגע, תשחרר," אומר א'.
"תשתחרר," מוסיף ג'.
"יהיה לי יותר קל עם ידיים חופשיות," אתה מפטיר.
ג' מחייך וא' קם ממקומו באיטיות והולך אל הצד שלך של השולחן. הם בבירור שכחו שאתה קשור. אתה מצפה לחריקה של שליפת סיכון וצליל חיתוך מהיר ואתה שומע את השני אבל לפניו יש מין המהום מוזר. ידייך משתחררות והאזיקון נופל לרצפה. עכשיו אתה יכול להרגע. אתה מנסה לשחרר את שרירייך ולהתרכז בנידוף אותו גוש בגרון. מהר מאוד אתה מגלה כי זה דווקא קל ואותו גוש נעלם.

אתה פוקח את עיניך ומביט בשלושת האנשים שלפניך. הם מסתכלים עליך ומחכים שמשהו יקרה. אתה מקווה שעשית מה שצריך לעשות. כל אחד מחכה שהשני יעשה משהו כאשר רדיו קרוב מקרקש.
"שרף, כאן דיגר, עבור," אומר קול גברי מעט גבוה.
א' משחרר מכשיר קשר מחגורתו ומביא אל פיו. "כאן שרף, רות עבור."
"כאן דיגר. קומולוס מצאה את המטרה. אנחנו מביאים אותה עכשיו."
"רות." שרף מחזיר את מכשיר הקשר למקומו. "תודה", הוא אומר, קם והולך. האיש הנוסף הולך אחריו בזמן שג' נשאר לשמור עליך.
אתה נשען על השולחן וקובר את ראשך בין ידיך, מקווה שעשית את ההחלטה הנכונה.

בחר באפשרות הראשונה.
----
37
----
31

"לא," אתה אומר.
"לא..." א' אומר. "אתה בטוח?"
כשאתה לא מוסיף מילה אז האיש הנוסף פונה לא' ואומר, "אני חושב שהוא בטוח." הוא קם מהשולחן ומתקרב אליך. "עכשיו, אין לנו זמן לעשות את זה נעים אז זה עלול לדקור קצת," הוא אומר לך והדבר הבא שאתה מרגיש זה משקולת נופלת על האונה הקדמית שלך ואתה נאבק בדחף למצמץ. וכאילו אותה משקולת הייתה משפחת חפרפרות, משם מתפשטת רשת של כאב שנפוצה במוחך כמו ניסו לבנות רשת מחילות במהירות על.
"לפחות תזדרז," אתה שומע מישהו אומר. אתה חושב שזה ג'.
"מצאתי את ה..." וחושך.

בחר באפשרות הראשונה.
----
38
----
32

"אוקיי," אתה קורא להם. "אנחנו רוצים לגדל את הילד."
הם מביטים בעדן. היא קצת מהססת אבל מהנהנת. הם מסתכלים אחד על השני וג' מושך בכתפיו. הם מנהלים דיון קצר בקולות חרישים ופונים חזרה אליכם.
"טוב," אומר א'. "לפי הניחוש שלנו, יש לכם בערך עוד שמונה חודשים. אנחנו, כמובן, לא ממש יכולים להתערב. יש רופא שלנו ברמב"ם. לכו אליו כש--" האיש הנוסף מניח יד מחזיקה פתק על כתפו של א'. א' מושיט לך את הפתק עם פרטי הרופא. "לכו אליו בשביל כל דבר. הוא ידאג לכם וידאג שכל הנושא יהיה חסוי."
"ואם נרצה רופא אחר?" עדן שואלת.
"אז אנחנו נתאמץ מאוד לשכנע אתכם אחרת," אומר האיש הנוסף ועיניו ברקו, מקווה להתרסה נוספת.
עדן הנמיכה את מבטה.
"אבל אל תדאגו," א' אומר מיד. "הוא רופא טוב והוא יטפל בכם. וכמובן, לא צריך להזכיר שאסור לכם להגיד אפילו מילה אחת על כל הנושא הזה, נכון?"
"כן," אתה אומר, עייף.
"בסדר." אומרת עדן.

בחר באפשרות הראשונה.
----
40
----
33

"אוקיי," אתה קורא להם. "אנחנו רוצים הפלה."
הם מביטים בעדן והיא מהנהנת להסכמה. הם מסתכלים אחד על השני וג' מושך בכתפיו. הם מנהלים דיון קצר בקולות חרישים ופונים חזרה אליכם.
"טוב," אומר האיש הנוסף. "אנחנו לא רוצים שזה יהיה פומבי או שתהיה למישהו הזדמנות לבחון את העובר. יש לנו מישהי שמטפלת בדברים כאלו."
הוא מסמן לאישה הנמוכה בחבורה שתבוא אליו ולוחש לה משפט קצר באוזן. היא, בתגובה, מהנהנת קצרות ולוקחת מרחק משאר החבורה. היא מניעה את ידה באוויר כמו רקדנית, מחפשת אחר משב אוויר מסוים או קצהו של אריג דק ובלתי נראה. ואז היא דוקרת עם ידה בחלל הריק וקצות אצבעותיה נעלמות. היא אוחזת משהו בלתי נראה ומושכת. מרקם המציאות עצמו מתעקם ונמתח, חוסם אותה מטווח הראייה. ואז הוא חוזר למקומו, כמו גומייה ששוחררה, והאישה כבר לא נמצאת שם.
אתה ועדן נשארים בוהים באוויר במה שכרגע קרה בזמן שהחבורה מתלחשת בין עצמם. לא עוברת דקה לפני שמרקם המציאות לפניכם מתעקם שוב ומתכווץ והאישה הנמוכה ביחד עם עוד אישה בחליפת טרנינג מופיעות, מגיחות מתוך חלל אפל מאחורי המציאות. הן צועדות קדימה והמרחב חוזר למקומו מאחוריהן.

"זאת?" שואלת האישה החדשה ומצביעה על עדן. היא לא מצפה לתשובה ואין מי שנותן לה אחת כשהיא צועדת לכיוון עדן. היא מתיישבת על השולחן מולה ושמה יד על ידה.
"שלום. בדרך כלל הייתי אומרת לך את השם שלי כי זה עוזר לרגיעה אבל הם אסרו עליי. בכל מקרה, אין לך ממה לדאוג. עשיתי את זה בעבר וזה לא באמת כואב. זה כן עלול להרגיש קצת מוזר. הדבר הכי חשוב היא שלא תזוזי."
עדן מסתכלת עליך במבט חושש. אז אתה לוחץ את ידה בידייך ומחייך אליה, מבטיח לה שהכל יהיה בסדר. היא מחזירה את מבטה אל האישה ומהנהנת. האישה יורדת מהשולחן וכורעת ליד עדן.
"תנשמי עמוק ותרגעי," היא אומרת ומניחה את ידה על בטנה של עדן.

עדן לוקחת נשימה עמוקה ובשיא השאיפה, האישה דוחפת את ידה אל תוך בטנה של עדן. עדן נבהלת ונצמדת לכיסא אבל לא נראה לך שזה הכאיב לה. היא תופסת את צד המושב ולוחצת את ידך בחוזקה. אתה מחזיר לה לחיצה ושם את ידך על כתפה בזמן שאתה מביט בזרוע החשופה הבולטת מבטנה של עדן.
האישה מתאמצת כמו מפשפשת בבטנה של עדן עד שאתה רואה הבעה של הצלחה על פניה. עדן מכווצת את פניה כאילו נצבטה ואז האישה מבצעת עוד תנועה אחת שאתה לא בטוח לגבי משמעותה ומוציאה את ידה, נקייה לחלוטין, בניגוד למה שציפית.
"זהו," היא אומרת. "קחי אקמול או שניים אם כואב לך. יהיה לך מחזור לא צפוי בימים הקרובים. ואם יש לך בעיות כלשהן, הם ישאירו לך פרטי התקשרות."
האישה נעמדת שוב ומחזירה את שרוולה למקום.
"עכשיו מה?" אתה שואל את א'.
"עכשיו אנחנו מחזירים אתכם הביתה ואתם לא מדברים על הלילה הזה עם אף אחד עד ששמים אתכם באדמה. ואם לא אכפת לכם, גם אז לא."

בחר באפשרות הראשונה.
----
41
----
34

"אוקיי," אתה קורא להם. "אנחנו רוצים להקפיא את העובר."
הם מביטים בעדן והיא מהנהנת להסכמה. הם מסתכלים אחד על השני. הם מנהלים דיון קצר בקולות חרישים ופונים חזרה אליכם.
"טוב," אומר האיש הנוסף. "אנחנו לא רוצים שזה יהיה פומבי או שתהיה למישהו הזדמנות לבחון את העובר. יש לנו מישהי שמטפלת בדברים כאלו."
הוא מסמן לאישה הנמוכה בחבורה שתבוא אליו ולוחש לה משפט קצר באוזן. היא, בתגובה, מהנהנת קצרות ולוקחת מרחק משאר החבורה. היא מניעה את ידה באוויר כמו רקדנית, מחפשת אחר משב אוויר מסוים או קצהו של אריג דק ובלתי נראה. ואז היא דוקרת עם ידה בחלל הריק וקצות אצבעותיה נעלמות. היא אוחזת משהו בלתי נראה ומושכת. מרקם המציאות עצמו מתעקם ונמתח, חוסם אותה מטווח הראייה. ואז הוא חוזר למקומו, כמו גומייה ששוחררה, והאישה כבר לא נמצאת שם.
אתה ועדן נשארים בוהים באוויר במה שכרגע קרה בזמן שהחבורה מתלחשת בין עצמם. לא עוברת דקה לפני שמרקם המציאות לפניכם מתעקם שוב ומתכווץ והאישה הנמוכה ביחד עם עוד אישה בחליפת טרנינג שמחזיקה מיכל מתכת מופיעות, מגיחות מתוך חלל אפל מאחורי המציאות. הן צועדות קדימה והמרחב חוזר למקומו מאחוריהן.

"זאת?" שואלת האישה החדשה ומצביעה על עדן. היא לא מצפה לתשובה ואין מי שנותן לה אחת כשהיא צועדת לכיוון עדן. היא מניחה את המיכל על הרצפה, מתיישבת על השולחן מולה ושמה יד על ידה.
"שלום. בדרך כלל הייתי אומרת לך את השם שלי כי זה עוזר לרגיעה אבל הם אסרו עליי. בכל מקרה, אין לך ממה לדאוג. עשיתי את זה בעבר וזה לא באמת כואב. זה כן עלול להרגיש קצת מוזר. הדבר הכי חשוב היא שלא תזוזי."
עדן מסתכלת עליך במבט חושש. אז אתה לוחץ את ידה בידייך ומחייך אליה, מבטיח לה שהכל יהיה בסדר. היא מחזירה את מבטה אל האישה ומהנהנת. האישה יורדת מהשולחן וכורעת ליד עדן.
"תנשמי עמוק ותרגעי," היא אומרת ומניחה את ידה על בטנה של עדן.

עדן לוקחת נשימה עמוקה ובשיא השאיפה, האישה דוחפת את ידה אל תוך בטנה של עדן. עדן נבהלת ונצמדת לכיסא אבל לא נראה לך שזה הכאיב לה. היא תופסת את צד המושב ולוחצת את ידך בחוזקה. אתה מחזיר לה לחיצה ושם את ידך על כתפה בזמן שאתה מביט בזרוע החשופה הבולטת מבטנה של עדן.
האישה מתאמצת כמו מפשפשת בבטנה של עדן עד שאתה רואה הבעה של הצלחה על פניה. היא מתרכזת לרגע ועדן מגיבה כאילו לדיגדוגים. היא מנסה לשלוט בזה כשפתאום הפתעה משתלטת על פניה והאישה מוציאה את ידה, קפוצה לאגרוף, ומעבירה את תוכנה אל מיכל המתכת הפתוח ונוטף האדים. היא סוגרת את המיכל ואוטמת אותו היטב. כשהיא שבה ועומדת, אתה רואה שידה מכוסה בדם וחומרים אחרים שאינך מזהה. אבל היא רק מצליפה בידה פעם אחת והכל נופל לרצפה.

"זהו," היא אומרת. "קחי אקמול או שניים אם כואב לך. אולי יהיה לך מחזור לא צפוי בימים הקרובים. ואם יש לך בעיות כלשהן, הם ישאירו לך פרטי התקשרות."
"עכשיו מה?" אתה שואל את א'.
"עכשיו אנחנו מחזירים אתכם הביתה ואתם לא מדברים על הלילה הזה עם אף אחד עד ששמים אתכם באדמה. ואם לא אכפת לכם, גם אז לא."

בחר באפשרות הראשונה.
----
42
----
35

במחשבה שנייה על האפשרויות שלפניך, אתה מחליט שאולי לא כדאי להסתבך איתם. אולי היא תוכל להתמודד עם כל מה שתוכל לזרוק עליה.

"בסדר," אתה אומר, מרים את ידיך כדי שלא תתפתה להרביץ לך. אני אקרא לעדן ונבוא אתכם אבל אם אפשר לוותר על כל ענייני המרגלים האלו..."

בחר באפשרות הראשונה.
----
22
----
36

"איך קוראים לך?" אתה שואל, בטחונך עולה עם התוכנית שחשבת עליה.
"אתה יכול לקרוא לי ב'," היא אומרת.
"אז ב', בבקשה תתקרבי אליי ותקפאי במקום."
היא מכווצת את גבותיה ומסתכלת עליך בצורה מוזרה. היא לוקחת צעד אחד לאחור ומתפוצצת. אתה לא מסוגל להבחין ברגע השינוי, גם כאשר אתה מסתכל עליה ישירות, אבל בן רגע דמות האישה מוחלפת על ידי ענן של חלקיקים מהמהמים. אתה מועד לאחור מההלם והענן כבר מאחוריך.
היא ניצלה את שינוי המקום שלך כך שתבוא אליה ולא להפך. ובלי שתוכל להגיב, שמיכה מזדחלת דוחפת אותך קדימה ומצמידה אותך אל הבטון. שני מתמצקת שוב מעליך, מחזיקה אותך צמוד לרצפה, ידיך נעולות.

"זה לא היה רעיון טוב, אדם," היא אומרת בסלידה הגדולה ביותר שהצליחה לגייס. "אני אאלץ לציין את זה בדו"ח שלי."

אתה מנסה להשתחרר מאחיזתה אבל היא חזקה יותר. כוחה ממש לא אנושי כי אינך מסוגל להזיז את ידיך יותר מאשר בעוויתות.

"אל תאבק, זה סתם יגרום לך לסבל לא נחוץ."

אבל קשה לך להקשיב למישהי שלכל ידיעתך רק רוצה לעשות עליך כמה ניסויים לפני שהיא הורגת אותך. אתה ממשיך לנסות להשתחרר.

"נו, טוב," היא אומרת ואתה מיד שומע את ההמהום המוזר שוב. ענן שחור מכסה את ראייתך ואתה מאבד את ההכרה כמעט מיד לאחר מכן.

בחר באפשרות הראשונה.
----
39
----
37

עדן מגיעה במסחרית לאחר כחצי שעה. היא הולכת לאיטה לכיוון השולחן, מגובה על ידי ב' בזמן שהגבר והאישה הנוספים סוגרים את דלתות המחסן. עדן מתיישבת על הכיסא לצידך ואתה מסביר לה את כל מה שאתה יודע, את כל מה שסיפרו לך, בזמן שוועדת החוטפים מתכנסת שוב. פרצופה מתעוות מתהייה להפתעה לנואשות לתהייה שוב.

"רגע," עדן פונה אליהם כשאתה מסיים. "איך אתם יודעים שאני בהריון?"
"המידע הזה מסווג," אומר האיש הנוסף שלא היה בחבורה שחטפה אתכם מהמסעדה. "זה לא משנה כרגע. הבעיה שלנו היא, חוץ מבחורה צעירה ולא נשואה בהריון," הוא אומר לעדן להרגיעה, "היא שההריון הזה כולל מחונן, וכמה שאני לא אוהב לטפח אגו של אנשים, מדובר במחונן עם פוטנציאל אדיר. ותסלחו לי, אבל אתם לא מוכנים לזה."

כשאתה מבין את כל הבעיות, כשהמשקל של כל הערב הזה נופל עליך, אתה מתקשה לחשוב על משהו הגיוני. זה יותר מדי. למזלך...

"מה אתם מציעים לעשות?" עדן שואלת.
"טוב ששאלת," אומר האיש וקם מהשולחן. "אני רואה שלוש אפשרויות, מהפחות אל המומלצת. אחת, אתם לוקחים את זה עד הסוף ומביאים את הילד לעולם. זה אומר שאו אתם או ההורים שלכם מגדלים אותו. זאת בעיה כשהילד רגיל שלא לדבר על ילד מחונן. שתיים, אתם מבצעים הפלה, החלטה שכנראה כבר עברה לכם בראש ובטח נראית לכם מאוד הגיונית. אבל הנה עוד רעיון: להקפיא את העובר."
"מה זאת אומרת להקפיא את העובר?" עדן שואלת.
"העובר מתפתח בבטן שלך. אנחנו מוציאים אותו אחרי שלב מסוים ומקפיאים את ההתפתחות שלו. וברגע שתהיו מוכנים, נחזיר לכם אותו להריון מלא."
"איך אתם מקפיאים אותו?" אתה אומר.
"ומה אם לא נרצה אותו בחזרה?" עדן אומרת.
אתם מסתכלים אחד על השני.
"איך אנחנו עושים את זה זה גם נושא מסווג. אבל אם לא תרצו את העובר, או שנשמור אותו או שנעביר אותו לזוג הורים אחר."
"אפשר לקבל כמה דקות?" אתה פונה לחוטפיך.

אחרי התייעצות קצרה ביניהם הם מתפזרים, נותנים לכם קצת פרטיות אבל עדיין שמים עין עליכם.

"מה את חושבת?" אתה שואל את עדן.
"אנחנו לא יכולים לגדל ילד," היא אומרת בשקט, כתפיה שחוחות. "אנחנו ילדים. ועוד ילד... מחונן, כמו שהם אומרים."
"את חושבת שילד מחונן יסכן אותך?"
"לא..." היא מסתובבת ולא מביטה ישירות בך. "אולי..."
"אז נחכה. לפחות כדאי לשמור על האפשרות."
"אני מניחה."

אם ברצונך לגדל את הילד, בחר באפשרות הראשונה.
אם ברצונך להפיל את העובר, בחר באפשרות השנייה.
אם ברצונך להקפיא אותו, בחר באפשרות השלישית.
----
32 33 34
----
38

השעון המעורר מצלצל צליל איום כאילו הוא מתכוון לקפוץ עליך עם פטיש גדול אם לא תתעורר. אתה קם מהמיטה והולך אל השולחן של המחשב לכבות אותו. אתה לא זוכר שכיוונת שעון, הרי יום שישי, אבל כבר מאוחר מדי לחזור לישון. ואז מגיע הרגע בו אתה מבין שיש לך כאב ראש מפוצץ ואתה בקושי מספיק להזיז את כסא המחשב לכיוונך לפני שאתה מתרסק עליו.
קשה לך אבל לאט לאט אתה מצליח להיזכר מה קרה אתמול. הזמנת את עדן לארוחת ערב כי היה לך משהו חשוב לספר לה אבל אתה לא מסוגל להיזכר מה זה היה. נו, טוב, אתה חושב לעצמך. אם זה חשוב, אתה כבר תיזכר. אתמול היה יום השנה שלכם. אתה מקווה שהלך טוב אבל אתה לא מסוגל לגייס זכרונות מדויקים. אולי עדן זוכרת, אתה חושב בזמן שאתה מושיט את ידך אל הטלפון. מצד שני, להתקשר אליה ולהגיד שאתה לא זוכר את בילוי יום השנה הראשון שלכם נשמע כמו רעיון רע. עדיף ללכת אליה.
אתה מתלבש במהירות ויוצא מחדרך. אביך כבר הלך לעבודה אבל אימך מברכת אותך בבוקר טוב לפני שאתה פולט שאתה צריך ללכת, לוקח את הז'קט שלך ויוצא החוצה.

אחרי פחות מחצי שעה באוטובוס אתה כבר מול דלת דירתה של עדן ומצלצל בפעמון. אביה עונה לדלת לבוש בבגדי ספורט חופשיים.
"אדם, נכון?" הוא אומר.
"כן. עדן נמצאת?"
"אני חושב שהיא עדיין ישנה," הוא אומר ופותח את הדלת. "בוא, אני אבדוק."

אתה הולך לסלון בזמן שהוא ניגש לחדרה של עדן. אתה מתיישב ומנסה לא להראות לחוץ מדי. אתה לא בטוח למה אבל אתה דואג. וכל שנייה שעדן לא מופיעה, אתה רק דואג יותר.
אתה שומע רחש ומסתובב לראות שאבא של עדן חזר ואתה לא רואה את עדן איתו. הוא לא אומר כלום והולך למטבח. ואז אתה רואה את עדן. היא לבושה בפיג'מה כחולה ועדיין מנקה קורי שינה מעיניה. אתה מחבק אותה וזה מעיר אותה.

"אדם?" היא ממלמלת. "מה אתה עושה פה כל כך מוקדם?"
"דאגתי לך," אתה אומר, מוביל אותה בידה אל הספה. "רציתי לוודא שאת בסדר."
"אפשר לחשוב," היא מתיישבת. "רק יצאנו לארוחת ערב ו..." היא נעצרת, לא בטוחה מה רצתה להגיד. היא מתכווצת ומחזיקה בבטנה. "מה אכלנו אתמול?" קולה חנוק. "זה מרגיש כאילו משהו אכל לי חלק מהבטן."
"את גם לא זוכרת?" אתה אומר. "אני לא יודע מה קרה. לא זוכר כלום מהמסעדה." אתה מנמיך את קולך. "יכול להיות שהשתכרנו?"
היא מגניבה מבט לכיוון המטבח. "יכול להיות. יש לי כאב ראש מטורף."
"גם שלי עדיין לא נעלם."
"בוא לא נגיד את זה להורים שלנו..."
"אם אמא שלי תדע היא תהרוג אותי."

אתם מביטים אחד לשנייה בעיניים וההסכמה חולפת ללא מילים. עדן מחייכת ומחבקת אותך. אתה מחזיר חיבוק ומלטף את שערה. אתה באמת חושב שיש פה משהו. יכול להיות שהיא האחת. אתה רוצה לספר לה מה אתה מסוגל לעשות.

אתה כבר תמצא זמן טוב לעשות את זה. לא צריך למהר.
----
----
39

כשחושיך חוזרים אליך, הדבר הראשון שאתה שם לב אליו הוא לוח קשה צמוד ללחי השמאלית שלך. הדבר השני הוא שנראה שכל שריריך תפוסים. אתה פותח את עיניך ורואה אופק ממתכת הנגמר פחות ממטר אחרי אפך. ומעבר לו אתה רואה חלל כהה וצללים של קוביות.

"נת--" מישהו מתחיל לדבר לידך ועוצר. "אה... א'!" הוא צועק. "הוא התעורר!"

אתה מנסה לקום מהשולחן ומגלה שידיך קשורות אל הכסא עליו אתה יושב. אתה מרים את ראשך ורואה את הגבר שישב קודם ליד הנהג במסחרית כשחטפו אתכם. הוא יושב על השולחן ומביט בך.

"מה קרה, לכל הרוחות?" אתה שואל.
"משהו שאתה לא רוצה שיקרה שוב," הוא עונה לך.
"בעיקר כי אנחנו לא ממש יודעים מה זה עושה לך," אומר א' שמגיע ממעמקי החלל הגדול בו אתה נמצא.
"כן, גבר," אומר השני, וחוזר לרצפה בקפיצה, "ש-- הבחורה הזאת עושה דברים מוזרים."
"אז אדם," אומר א' ומתיישב על כיסא מולך - השני מתיישב על כיסא לידו, "אתה מוכן להיות נחמד עכשיו?"
"למה שאני אהיה נחמד?" אתה אומר ומנסה להתיישב ישר. אתה לא מרגיש שום פגיעה פיזית מעבר לשרירים תפוסים אבל אתה עדיין עייף. "אני יצאתי לבלות עם חברה שלי ואתם חוטפים אותי! מי אתם בכלל?!"
"אני א' וזה ג'," אומר א'.
"אתם צוחקים עליי?" אתה אומר, לא מאמין שכרגע זרקו עליך קלישאה מסרט ריגול ואז אתה נזכר ומסתכל מסביב. "איפה ב'?"
"מביאה את החברה שלך."
"מה?!"
"זה עובד ככה. אתה לא היחידי כמוך בעולם. יש כמה אלפים בכל העולם. אנחנו מהיחידה הישראלית שמטפלת בנושא. הסיבה שאתה פה היא כי אנחנו יחידה סודית. אנחנו לא אגוז או מטכ"ל שכולם מכירים ויודעים מה הם עושים רק אין פרטים. אנחנו לא קיימים. אין שום פרטים עלינו בשום מקום. אם ידעו עלינו... העולם כפי שאתה מכיר אותו יפסיק להתקיים. אתה פה כי איימת על האיזון הזה."
"בגלל שרציתי לספר לעדן שאני מסוגל לשדרג יכולות של אנשים לרמות על-אנושיות?"
"לא. לא בגלל זה. בזה אנחנו יכולים לשלוט באמצעים פחות דרסטיים."
"אז מה?"
שקט השתרר לרגע במחסן. אתה מסוגל לשמוע את הדם בעורקים שלך ואת ליבך פועם. נראה שהשניים שוקלים איך להגיד את הדבר הבא כאשר קול אחר בוקע ממעמקי המחסן.
"בגלל שהחברה שלך בהריון."

בחר באפשרות הראשונה.
----
25
----
40

יום שישי, ה-6 לאוגוסט 1999, ב-18:04 בדיוק, אתה מתפרץ לחדר הילודה לאחר שבקושי הצלחת לשים את המסכה על ראשך ופניך. עדן שוכבת על המיטה המורמת, מקללת את שושלת בני האדם עד הזוחלים, אחד אחד, בזמן שאישה שאתה מקווה שיודעת מה היא עושה מסתכלת מתחת לחלוק שלה.
"קדימה, תדחפי, הוא עוד מעט יוצא," אומרת המיילדת.
אתה נצמד לצד המיטה ולוקח את ידה של עדן בידך. "תדחפי, מותק," אתה אומר. "אני פה לעזור."
היא לוחצת את ידך כמו מלחציים תעשיתיות ונושכת את שפתיה.
"הכל יהיה בסדר," אתה משתנק.

שלוש שעות ועשרים ושלוש דקות מאוחר יותר, אתה לוקח את החבילה הקטנה שהכינו לכם האחיות ומביט בה בסקרנות בזמן שאתה הולך לאט חזרה אל המיטה. אתה מניח את צרור המגבות בחיקה של עדן ומסתכל בעיניה.
כל הבושה והסבל, החרטות וההאשמות שנדפו ממנה בחודשים האחרונים נעלמים כבמגע קסם. עדן מחייכת אל הפרצוף הקטן ושולחת אצבע ללטף. באותו רגע אתה יודע שזה יהיה קשה, זה לא יהיה רגיל, אולי אפילו יותר מוזר מהצפוי, וזה בהחלט ידרוש הרבה עבודה, אבל זה יהיה שווה את זה.

אתה מנסה ללטף את הפעוט והוא תופס את אצבעך בכף ידו הפצפונה. אתה מחייך והוא מחייך חזרה. בשקט, בפנים, אתה לא יכול שלא לתהות מה תהיה יכולתו המיוחדת. המחשבות על העתיד מסחררות את ראשך. או שאתה באמת מרגיש קצת קלות ראש. או שזאת ההתרגשות. אתה מדחיק את המחשבות האלו בינתיים ומתרכז ברגע.

עוד יהיה זמן לחשוב על העתיד.
----
----
41

יום שלישי, ה-11 לספטמבר, 2001. ב-15:54 אתה יושב בחדר ההמתנה במוסך. המכונית שלך, פורד אסקורט גרמנית, נמצאת מעבר לקיר ומקבלת טיפול מסור מהצוות הנאמן. אתה שותה קפה להנאתך כאשר עדן נכנסת בדלת.

לא ראית את עדן מאז טקס סיום הלימודים. פחות או יותר לא דיברת איתה, לפחות לא יותר מאשר "תחזיקי את הדלת, בבקשה" או "יש לך שדכן?", כמעט שלוש שנים. ההריון הלא צפוי, התקרית עם חברי היחידה המיוחדת וההפלה המשונה, הגדילו את המרחק ביניכם למרות כל נסיונותיך להציל את המצב. הרגשת רע מאוד באותו הזמן אבל הצלחת להתגבר. וכשלבסוף התגייסת, ליחידת צמר"ת כמובן, מצאת הרבה דברים להעסיק בהם את זמנך. אבל עכשיו, לראות אותה החזיר את כל הזכרונות.

"עדן, היי," אתה מנסה.
היא עומדת לרגע בדלת, שוקלת אם להיכנס או לא. לבסוף היא נכנסת, מחליטה לסבול שיחה לא נוחה בפנים מאשר את החום שבחוץ.
"היי, אדם," היא אומרת לבסוף. "מה קורה איתך?" היא מנסה להיות מנומסת.
"אני בדיוק ברגילה של סוף אימון," אתה אומר משהו שהוא בעיקרון נכון. "לקחתי את האוטו לטיפול. מה איתך?"
"גם. אה... האוטו, זאת אומרת. טיפול. אני אחרי שנת שירות. מתגייסת בדצמבר, כנראה."
שתיקה מביכה משתלטת על השיחה לכמה דקות כשכל אחד מכם מנסה לחשוב על משהו לדבר בלי להזכיר את אותו לילה בסוף דצמבר.

ולפני שאתם מספיקים לחשוב על משהו, השידור בטלוויזיה שבחדר משתנה מתוכנית האירוח בה צפית לשידור חדשות מיוחד המראה צילומים חוזרים ונשנים של קו הרקיע של ניו יורק כאשר המצלמה עוקבת אחר מטוס נמוך מדי המתקרב ומתקרב אל מגדלי התאומים ובסוף פוגע בהם בפיצוץ אדיר שגם אתה לא ראית הרבה גדולים ממנו.

עדן שמה את ידה על פיה. "אוי ואבוי," היא לוחשת ולא מסוגלת להגיד דבר אחר.
אתה מנסה לקלוט כמה שאתה יכול כאשר הטלפון הסלולרי בכיסך מצלצל. אתה מוציא את המכשיר השחור הגדול ומקשיב להודעה המונוטונית בצד השני. זה לא מפתיע אותך שקוראים לך לחזור.

"אני חייב ללכת," אתה אומר ביובש בזמן שאתה מחזיר את הטלפון חזרה לכיס.
היא מהנהנת בשקט, מבינה, לא רוצה באמת לדבר. אתה קם בשקט ויוצא אל דלפק הקבלה. אתה מסביר להם בזריזות את מצבך ומשאיר להם כבר פרטי כרטיס אשראי כדי לפחות לא להישאר חייב. אתה לוקח צעד אחד לכיוון היציאה וחושב שוב על מה שאתה הולך לעשות. אתה חוזר חזרה אל חדר ההמתנה.

"עדן," אתה אומר והיא מסיטה את מבטה מהטלוויזיה אליך. "באמת אהבתי אותך. באמת. אני רק רוצה להגיד את זה במקרה ולא ייצא לנו להיפגש שוב. לקח לי המון זמן להתגבר עלייך. אני חושב שעדיין לא באמת התגברתי עלייך. הלוואי והדברים היו יכולים להיות אחרת. אולי בעולם אחר היינו מצליחים. אני עכשיו ביחידה הזאת וכשאנחנו יוצאים אז לא תמיד בטוח שגם חוזרים. אז רק רציתי להגיד לך את זה, במקרה וזאת ההזדמנות האחרונה שלי. אני מקווה שהחיים שלך טובים ואי מאחל לך שרק יהיו יותר טובים."
אתה רואה נצנוץ קטן בעיניה ומרכין את ראשך, לא מסוגל יותר להביט בעיניה.
"שלום," אתה אומר ויוצא.
----
----
42

יום שישי, ה-16 לדצמבר 2011. ב-11:58 אתה ועדן עומדים בתחנת אוטובוס בצומת הרא"ה. אתה לוחץ את ידה בידיך ומחייך אליה. היא מחייכת אליך בחזרה ומושכת בכתפיה בדרך החמודה שלה. אתה ממשש את הטבעת סביב קמיצתך השמאלית עם אגודלך ועדיין קצת קשה לך להאמין שאתם סוף סוף עושים את זה.

"אני אוהבת אותך," עדן ממלמלת את המילים בלי קול. אבל לך זה רם וברור כמו בום על קולי.
"אני אוהב אותך," אתה מחזיר.

ואז אתה מזהה מסחרית לבנה מוכרת מגיעה מכיוון חדרה. אתה מחבק את עדן בחוזקה כאשר הרכב עוצר לפניכם. שני צעירים בבגדים אזרחיים כהים יושבים מקדימה. אתה מזהה אחד מהם מהמחזורים שבאימון. חייל נוסף מהיחידה פותח את הדלת האחורית ואתה עוזר לעדן להיכנס.

"אני מצטער, גברתי," אומר הגבר שאיתם מאחורה ומושיט לה צעיף שחור, "אבל אסור לך לדעת איפה הבסיס."
"אני יודעת," עדן אומרת ולוקחת את הצעיף. "אדם כבר אמר לי. הם נורא מנומסים, הא?" היא פונה אליך.
"כן," אתה מחייך. "מכניסים את זה חזק במסלול."
אתה עוזר לה לקשור את כיסוי העיניים בזמן שהמסחרית מטרטרת לדרכה.

פחות משעה לאחר מכן, המכונית עוצרת ואתה מניח את ידך על ידה של עדן, מסמן לה לחכות בינתיים ועוד לא להוריד את הכיסוי. כאשר נשמע רעש גדול של מתכות מתנגשות בהד אדיר אתה עוזר לה להוריד את הצעיף.

דלת המסחרית נפתחת ואתם יוצאים אל תוך האנגר ענק מואר על ידי מנורות ארוכות גבוה מעליכם ומלא בעצמים גדולים וריבועיים מכוסים ביריעות ברזנט אטומות.

"מכאן," אתה אומר ומוביל את עדן דרך המחסן אל המשרד בפינה הרחוקה. בפנים, אתה לוחץ על המתג הנסתר והמשרד כולו מתחיל לרדת אל תוך האדמה. עדן, מופתעת, מחזיקה בארון קבצים קרוב. היא מחייכת, מתרגשת. המשרד עצמו לא ירד הרבה אבל הגיע למסדרון של מעליות נוספות. אתה מוביל את עדן לאחת מהן ואתם יורדים שוב, הפעם עוד מספר קומות מתחת לאדמה.

המעלית הזאת נפתחת אל מסדרון קצר המוביל אל חדר גדול הצבוע תבנית רשת כחולה על רקע לבן. ובצידו השני יש דלת זכוכית כפולה ומאחוריה, המולה של אנשים בלבן על רקע לבן סטרילי. אתם נכנסים בדלת וישר מול הכניסה נמצא דלפק קבלה ומאחוריו צעירה חייכנית.

"עדן ואדם?" אתה אומר לה.
"באתם לשחרר את 'חווה'?" היא שואלת בלי למצמץ אפילו.
"חווה?"
"כן, זה שם החיבה שנתנו הלבורנטים לביצית שלכם."
"עדן... אדם... וחווה," אומרת עדן. "משעשע משהו. כן, באנו להשלים את מה שהתחלנו לפני..."
"13 שנים, שבוע הבא," אתה משלים ומחייך.
עדן עוטפת את מותניך בידה. "אז מה הולך לקרות עכשיו?" היא שואלת.
"עכשיו אני קוראת לרופא המטפל," אומרה הפקידה. "והוא כבר יסביר לכם הכל. התהליך עצמו הוא יחסית מהיר וחסר כאבים. ואל תדאגי. כבר עשו פה דברים כאלו ויש פה כמה מהרופאים הטובים בעולם. הכל יהיה בסדר."
"את רואה, מתוקה שלי," אתה אומר. "הכל יהיה בסדר."
----
----