אז רצתי. אבל לשבריר שנייה חשבתי שאם אנחנו כבר מסתלקים מהקרב הזה, כי להילחם ברוח זה לא כיף, אז לפחות שאני אשיג משהו לטובתי על כל מה שנתתי. אז רצתי לכיוון השלד שטיפלתי בו קודם כדי לראות אם יש עליו משהו ששווה לקחת. לפחות את מטות הפיצוץ האלו שהוא השתמש בהם. אבל כשהגעתי אליו אז חשבתי שוב על זה שאם בורחים מהקרב, לא כולם יכולים פשוט לנוע ברגל אלא כנראה נטלפרט שוב. אז לקחתי את כל החלקים של השלד שמצאתי ורצתי חזרה. בינתיים, הרוח התרחקה מהשאר לכיוון שלי. אולי גם היא החליטה שהגיע הזמן להתקפל וללכת. אבל הזומבי הגדול הספיק להשתחרר מבלוק הקרח שפראנץ כלא אותו בו ושמעתי אותו פולט את מה שפלט עלינו קודם. אז, לשימור האינטרסים העתידיים שלי, עשיתי את הדבר הראשון שיכולתי לחשוב עליו: לקפוץ על הזומבי ולנסות למשוך אותו לרצפה. אבל, מה שהוא לא היה, הוא היה גדול מדי והצליח לשרוט אותי ולנשוך אותי לנקודה שבה כבר לא יכולתי להחזיק יותר ונפלתי לרצפה. זאת הנקודה בה איבדתי הכרה לרגע. אבל אם יש דבר אחד שהעירו לי עליו לעתים קרובות, גם לרעה וגם לטובה, זאת הנחישות שלי. הצלחתי לפקוח את העיניים ולראות שלא עברו יותר מכמה שניות והחתול המוזר הזה שבדרך כלל צמוד למרתה היה לידי. הוא נגע בי והרגשתי גל של אנרגיה עובר בי, משתלב ומסדר דברים. כאילו בחילה עברה בין רגע. ובזמן שבו אני ניסיתי לעמוד שוב על הרגליים, גם איידן עשה משהו שנראה כמו פרץ של אור שגרם לי להרגיש יותר טוב ואפילו סגר כמה פצעים. אז בזמן שרוב האחרים ניסו להשתלט על סאבג’אג Continue Reading →
Posted in From the Writing Desk, Gaming, Role-Playing by Eran with .
את הלילה ביליתי במדיטציה. הלחש שהטיל פראנץ היה אמור למנוע מאיתנו להרגיש מנומנמים, ובהנחה ודבר לא קורה במהלך הלילה, גם לתפקד כתחליף שינה. אז בזמן שמטילי הלחשים דנו במה צריך להכין למחר ואיך לעשות את זה, אני ישבתי בצד ומדי פעם הגנבתי מבטים לכיוון קוג שנראה שמרגיש מנותק מהשיחה הזאת כמוני. בבוקר, לאחר התרעננות קצרה ולאחר שמטילי הלחשים שיננו את מה שהיו צריכים לשנן, מרתה עשתה טקס גדול מעל קלחת של מים מלוכלכים ואיך שהוא מצאה את סאבג’אג ככה. אני לא ממש מבינה איך הדברים האלו עובדים. אבל היא אמרה שהיא ראתה אותו ולכן יכולה לטלפרט אותנו לשם. אז היא התחילה את הטקס שהיה צריך לקחת אותנו לשם. ומיד לפני שיצאנו, פראנץ הטיל על כולנו לחש שאמור לגרום לנו לפעול מהר יותר ואיידן עשה משהו כדי לזמן עזרה אלוהית למטרתנו. אחזנו כולנו ידיים וקפצנו אל שדה נטוש מיד מאחורי סאבג’אג שהיה קשור בחבל לזומבי גדול שגרר אותו אחריו. התחלתי לחפש את המכשף או אילו שהם סימנים אליו. כן שמתי לב למשהו כ-40 מטר משמאלנו למרות שזה נראה כמו שלד. לא הייתי בטוחה אם זה המכשף שחיפשנו או לא אבל ברגע שהוא שלף איזה שהוא שרביט מוזר, כיוון אותו על קוג ומשהו התפוצץ, אז ידעתי שכדאי שאני אטפל בו כי אף אחד אחר יכול לזוז מהר כמוני. בזמן שקוג הלך לתפוס את סאבג’אג, פראנץ תפס את הזומבי הקיקלופ בתוך קוביית קרח ואיידן הסתובב וחיפש גם הוא את המכשף, אני עשיתי מה שאני יודעת לעשות. לקחתי צעד בין ממדי כדי להגיע אל השלד ולנסות לתפוס ולנטרל אותו. אבל כנראה שלא שמתי לב Continue Reading →
Posted in From the Writing Desk, Gaming, No Category, Role-Playing by Eran with .
זה היה שבוע שבעצם התחיל בשבוע שעבר. אני הצטרפתי לצוות מסוים בחברה. צוות שכולל עוד מתכנת, מנהל פרויקטים, וממדל. אז השבוע התחיל כשהמתכנת השני יצא לחופשה קצרה ואז אני הייתי צריך להיכנס עוד יותר מהר אל תוך העניינים ולעזור להכין כמה פרויקטים שהיה צריך להדגים ללקוחות. השבוע התקדם כך שעד יום שני, כשכולם חוץ ממני נוסעים לחו”ל להדגים, היה צריך להכין כמה וכמה וכמה דברים לנסיעות האלו. אז עבדנו כמה ימים ארוכים והספקנו להכין הכל. אז חשבתי, שהחל מיום שלישי יהיה לי קצת זמן יותר רגוע להתעסק עם דברים קצת רגועים יותר. ואז בשני בלילה, הממונה עלינו אמר שזכינו במכרז. זה מגניב אבל לא ממש הבנתי מה זה אומר. וביום שלישי בבוקר הוא מתקשר אליי להגיד שאני צריך ללכת לעזור להדגים את הפרויקט הזה, שלמזלי הוא לפחות בארץ, אבל ב-7:00 בבוקר. ואז נאמר לי שאני צריך להכין גם עוד שמונה דברים אחרים. אז כל יום שני התרוצצתי (בין כוננים וספריות, לא יותר מדי התרוצצות מעשית) בשביל להכין את כל מה שצריך. כל זה, ביום שאמרו לי שאני יכול ללכת מוקדם כי יום קודם נשארתי עד מאוחר. היה מתיש אבל איך שהוא הצלחתי גם לצאת בזמן להגיע להקרנה של Game of Thrones. וביום שלישי, התייצבתי ב-7:00 כדי להרכיב את העמדה שלנו, להכין את כל המכשירים והציוד ולהראות את הפרויקט לכל מי שרצה. היה מגניב. זה תמיד מגניב כשמראים לאנשים חדשים משהו ב-VR. רק חבל לי שהשעה שאמרו לי שתהיה לנו להראות את הפרויקט הצטמצמה לבערך עשר דקות. אז זה לקח זמן. ועד שיצאנו משם ועד שחזרתי למשרד, עבר כבר יותר מחצי Continue Reading →
Posted in High-Tech, No Category, Work by Eran with .
אז הצטרפתי לקבוצה חדשה, כפי שוודאי אפשר להבין משלושת הרשומות האחרונות שהעלתי. והפעם הקפדתי על תיאום ציפיות והבנת הדינמיקה של הקבוצה על ההתחלה. וכשהגיעה השאלה של “מה אתה רוצה מהמשחק?”, עניתי את התשובה הכללית שלי: אני בערך 50% מספר סיפורים, 30% שחקן תפקידים ו-20% בועט תחתים. אבל עכשיו אני משחק שני משחקים ומריץ אחד ואם אני חושב על זה רגע, בכל אחד מהם אני מחפש משהו אחר. בעוד במשחק שאני מריץ, משחק פורום על סופר גיבורים, אני המנחה ומה שבעיקר מעניין אותי, כי זה מה שמעניין אותי בעולם הזה, הוא סיפור מעניין ופיתוח דמויות על ידי התעסקות עם כל ההשלכות של כניסה של סופר גיבורים לעולם מודרני מציאותי; במשחק שאני משחק ב-Hangout, משחק Dungeon World, בעיקר מעניין אותי לנסות לעשות משחק כיף תוך כדי שאני הולך נגד רוב ה-tropes של הז’אנר (הדמות שלי הרפתקנית בעל כורחה ולא מתלהבת בהכרח מכל הקטע, היא לא ששה לקרב אם אפשר לפתור את הבעיה בצורה דיפלומטית, קסם הוא דבר מורכב וקשה ומלוכלך ויפהפה ולא רק “שם של לחש”+”תיאור של השפעה”, ויותר חשוב, פציעות נשארות גם אחרי שמרפאים נק”פ — אני כותב מתי היא חוטפת נזק ומבחינתי כל שורה בטבלה הזאת היא צלקת או חבורה); ובמשחק שעכשיו הצטרפתי אליו, Pathfinder ב-Eberron, אני הולך גם כי אני רוצה קצת אקשן בשיטה מאוד מכנית וגם כי המכניקה הזאת נותנת דגש לדברים שמאפשרים לי לשחק נזירה מגניבה שהיא גם יוצאת דופן מאוד בשטח של המערכה הזאת (טיפלינג, נזירה לוחמת, היא תכל’ס Evil ו-doesn’t take shit). כמו כן, זאת הפעם הראשונה שאני משחק דמות של אישה במשחק פנים-אל-פנים ורציתי Continue Reading →
Posted in Practice, Role-Playing, Thinking Out Loud by Eran with .
הדיון בתא הרכבת המשיך עם חילוף היסטוריות קצר ולאחר מכן, מרתה התרכזה שוב במאגר הידע שלה וניסתה להסיר את הקללות שהוטלו על חברם. בפעם השנייה היא הצליחה. וכשניסתה את מה שהיא כנראה האפשרות האחרונה שלה, היא הצליחה להסיר את שתי הקללות במכה אחת. קוג האלף (שם מוזר, כך חשבתי), התעורר כמו משיכרון והחל לדבר בהגיון לשם שינוי. לקחתי ממנו את האזיקים בהם אני השתמשתי. המשכנו לדבר על מה שעבר על שלושתם וכך הבנו שהברנש שאחריו הם רודפים גם מסוכן בכך שהוא יכול לעזור לטופר וגם יעיל לנו כי הוא יכול להיות קלף מיקוח שלנו בדרך להגיע אל המפלץ שאני ופרנץ מחפשים. מכיוון שאותו מפלץ כבר לא נמצא במרתף של הטירה כמו שחשבנו אלא עבר לאחוזה של אחותו הגדולה של הברנש — סאבאג’אג, אני חושבת שהם קראו לו. אז, בעקבות ההסבר שיועיל לנו לרדוף אחריו, ובעקבות הבטחה של מרתה שהמסע הזה בעצם יחסוך לנו כמה ימים מהדרך, החלטנו לרדת מהרכבת על ידי לחש טלפורט לאת’ור. הגענו כולנו אל מחנה הפליטים שמקיף את העיר והלכנו דרך אווירת הנכאים שאופפת אותו אל העיר עצמה. למרבה ההפתעה, לאיידן עשו יותר בעיות להיכנס לעיר מאשר לי. אבל, לטובתי אפשר להגיד שאני לא מבוקשת בממלכה השכנה. בפנים קבענו להיפגש בפונדק עם לילה ומכיוון שעוד היו כמה שעות, הלכתי לשוטט מכיוון שלא הייתי בעיר גדולה כבר הרבה זמן, ולמיטב זכרוני, מעולם לא הייתי בזאת. לא לקח לי הרבה זמן למצוא את הזיגוראט של מנזר הדם, כנסייה עצומה ומפוארת בצורה שהרשימה מלכתחילה ואז קצת הגעילה כשחשבתי על מנזר האבן החשוף בו גדלתי ועל כנסיית העץ הקטנה והפשוטה אליה Continue Reading →
Posted in From the Writing Desk, Gaming, Role-Playing by Eran with .
כנראה שלשחרר את האלף לא היה רעיון הכי טוב. כי בזמן שישבנו בתא הפרטי שלנו, הוא התפרע שוב וניסה לתקוף את הילדה. ידידנו פראנץ הרים קיר חוסם כנגדו אבל היה צריך לפתור את הנושא בצורה טיפה יותר פרקטית. אני זינקתי מעבר לשולחן המפריד, תפסתי יד, שמתי ברך על צוואר וריתקתי אותו לכיסא. זה נתן לנו את הזמן לאזוק אותו בצורה מעט יותר קבועה. ואז התחיל הדיון על מה עושים עכשיו. מתברר כי האיש אותו הם ניסו לגייס לצידם כי הוא כנראה גם נגד טופר האיזמרגד, לא שיתף פעולה במיוחד והוא כנראה זה שהטיל עליהם את הלחשים האלו. ועכשיו הוא נעלם. כמו כן, התברר כי על האלף מוטל לא רק Feeblemind אלא גם Dominate Monster. זאת אומרת, מישהו מאוד מאוד חזק השתלט לו על המוח. האביר הטיל עליו משהו שנקרא Protection from Evil, לחש שאולי קצת מטריד אותי, אבל אמור לפחות למנוע את ההשתלטות המוחית לבינתיים. ועכשיו, אחרי שגם האביר וגם הילדה, שכנראה שניהם מטילי לחשים מנוסים, ניסו להסיר את הקללות ללא הצלחה, הם ניסו לחשוב על מה אפשר לעשות. המחשבה הייתה לנסות לרדוף אחרי המכשף שברח. שלמען האמת, אם הם היו מסבירים את המצב יותר טוב מלכתחילה, אולי הייתי יכולה לתפוס לפני שהסתלק מהרכבת. ומכיוון שהם ראו מה גם פראנץ, וגם אני, וגם החזיר המדבר של פראנץ מסוגלים לעשות, הם רצו שנצטרף אליהם ונעזור להם. ובעוד שבהחלט נהניתי מהבידור הרגעי שכל העניין סיפק במהלך נסיעת רכבת מאוד משעממת, עדיין היינו צריכים להגיע לאן שהוא. ונכון, ייקח לנו כמה ימים להגיע לשם, אבל לא הייתי רוצה לשנות כיוון אלא אם כן Continue Reading →
Posted in From the Writing Desk, Gaming, Role-Playing by Eran with .