קאמינו דה סנטיאגו – עוד יום מנוחה
2015-09-25 מכיוון שבאופניים אנחנו מתקדמים בערך פי שתיים מהר יותר מההולכים אז הפעם חיכינו יום בסנטיאגו עד שכולם הגיעו. בינתיים, הלכנו למיסה… בקתדרלה… ביום כיפור… היה מעניין. :-) לאחר מכן, הלכנו לחפש את התור לקבלת התעודה על סיום המסלול. מעין, אחרי הכל, עשתה כמעט 300 קילומטרים באופניים ודאגה לסמן זאת בתחילת וסוף כל יום. אז מצאנו את משרד הצליינים המקומי וראינו תור של שעה שנשפך אל הרחוב. אז הלכנו לשבת קצת, לשתות משהו ולנוח. בזמן שאני חזרתי לנוח צהריים במלון, מעין נכנסה לתור. שעה לאחר מכן, הלכנו אני וההורים לחפש אותה ולראות מה קורה. מה שקרה הוא שמעין התקדמה קצת, מצאה מישהי שפגשנו בדרך יום קודם והתיידדה עם עוד שתי גרמניות נחמדות על הדרך. זאת אומרת, שעה ממוצעת בחיים. עם תעודה ביד, חזרנו למלון לחכות לכולם ואז התארגנו לארוחת ערב במסעדה טבעונית כדי שיהיה ליותר מה לאכול. ובזאת סגרנו את הבילוי בסנטיאגו.
Posted in Maayan, Me, No Category by Eran with comments disabled.
קאמינו דה סנטיאגו – החלק של סנטיאגו
2015-09-25 קמנו בבוקר ואכלנו ארוחת בוקר קלה. שי מהר יצא לדרך בזמן שאנחנו לקחנו קצת יותר זמן ויצאנו כמעט שעה אחריו. ציפיתי שנשיג אותו עד הצהריים. בינתיים עברנו דרך עיירות וכפרים, פגשנו הרבה אנשים מעניינים וכבשים ואפילו מצאנו חברים שלא ידעתי שנמצאים פה. עמית, חבר שאני מכיר מהטכניון ובעיקר דרך ירון ורומן, עושה את הקאמינו עם אחותו הקטנה. אז דיברנו, קבענו להיפגש במדריד בסוף החודש ואחר כך גם עצרנו לנשנוש צהריים ביחד. אז גילינו שהיא רוצה להיכנס לתחום התכנות אז מעין הסבירה לה על She Codes ואני מאוד מקווה שהיא תלך, אם לשפוט לפי כמה שמחה זה עושה את מעין. היה קצת טיפוס אחרי, עד שהגענו לפסגה הגבוהה אבל אז זה היה בעיקר בירידות אז היה מאוד כיף, וכמובן, גם הרבה דברים לצלם. לבסוף הגענו גם לסנטיאגו דה קומפוסטלה. קצת הסתבכנו עם הנתיב בתוך העיר אבל הצלחנו להגיע לאן שסימן לנו שי שכבר הגיע שעתיים לפנינו. אבל GPS הוא מה שהוא והחטאנו בכמה מטרים ולא ראינו את המלון עד שההורים הגיעו והצביעו עליו. היה קצת סיפור עם להביא את האוטו ולפרוק אותו כי המלון, טכנית, בתוך העיר העתיקה אבל בסוף הסתדרנו למרות שעשיתי טיול קצר עם יפה כדי למצוא חנייה. המלון היה מאוד מגניב, אכלנו ערב במסעדה לא משהו אבל אחרי זה מצאנו “מפעל” שוקולד קטן וחמוד וקינחנו בשוקו מדהים.
Posted in Maayan, Me, No Category by Eran with comments disabled.
קאמינו דה סנטיאגו – האופניים קדימה
2015-09-25 התחלנו את היום מוקדם בבוקר. יצאנו כל המשפחה ביחד בקצב צעידה. הלכנו דרך כמה העיירות הראשונות כולם ביחד. שי בעיקר התקדם בקצב שלו כשאני ומעין לפעמים עוקפים ולפעמים מחכים. הלכנו כולם כשעה ומשהו עד שעצרנו לארוחת בוהריים בבית קפה גליציאני על הדרך שם הפצצנו את הגליציאני המסכן עם דרישות לשמונה כריכים, קפה ותה. לקח קצת זמן לקבל הכל אבל היה טעים. משם התפצלנו. אני ומעין המשכנו בקצב שלנו, לפעמים משיגים את שי ולפעמים הוא משיג אותנו. ראינו הרבה מקומות יפים ומגניבים שלצערי לא הצלחתי לצלם כי אחרי התמונה הזאת, הטלפון שלי מת. לא ניסיתי להפעיל מעקב אחרי הנתיב שלנו אחרי זה. אבל עברנו אזור מאוד מיוער, ראינו הרבה כבשים, באיזה שהוא שלב, כשכבר נהיה מאוחר אז עצרנו לנוח ואני עצרתי לנמנם ואז שי השיג אותנו שוב. ככה עושים טיול רגוע בספרד. בסוף מצאנו את עצמנו בתחתית ההר, במה שהיה אמור להיות חצי המסע של אותו יום אבל כנראה שלא כללנו בחישוב את ההתחלה האיטית יותר וכשהגענו כבר היה דיי מאוחר ואנחנו היינו גמורים. בהחלט גמורים מספיק בשביל לא להתחיל לטפס לארזואה. אז ביקשנו איסוף, דיברנו עם זקן אירי מעניין באותו הזמן, הוא הזמין אותנו לבוא להגיד שלום בפעם הבאה שאנחנו באזור ואחרי זה דילגנו קדימה לפדרוזו. המלון היה נחמד. אכלנו ערב בפיצריה ליד שם אכלתי את אחת הפיצות הכי טובות שאני זוכר ושתיתי את אחד הלמברוסקואים הכי גרועים.
Posted in Maayan, Me, No Category by Eran with comments disabled.
קאמינו דה סנטיאגו – פיצוי על התחלה קשה
2015-09-25 היום השני שלי בספרד הגיע אחרי יום מנוחה במסלול. הוחלט לדלג על המקטע הבא ולכן ארזנו הכל ונסענו לפאלאס דה ריי. אז נסענו לפאלאס דה ריי, מצאנו את האכסנייה, הכנסנו את עצמנו פנימה והלכנו למצוא משהו לאכול. נחנו קצת, ראינו את הפרק שפספסנו של גב האומה ואז ארבעת ההולכים הנוספים הגיעו, מה שלא ציפינו שיקרה, והמשפוחה התאחדה שוב. לא עשינו הרבה באותו היום אבל, מבחינתי, זה הכי כיף כשכולם ביחד.
Posted in Maayan, Me, No Category by Eran with comments disabled.
קאמינו דה סנטיאגו – מתחילים ללכת
2015-09-23 התחלנו ללכת מפאלאס דה ריי כולנו ביחד. זה היה בערך בשמונה בבוקר. שמונה בבוקר בספרד שווה ערך לכשש בבוקר בארץ רק באמת קר. אני לא יודע מתי אתם ראיתם לאחרונה את רצועת ונוס בשמונה וחצי בבוקר אבל התשובה שלי לזה היא לא. הלכנו כל המשפחה, זאת אומרת שרוכבי האופניים בעיקר חיכו והאיטו. אבל המדיניות שלי היא שכמעט כל דבר שטוב לעשות אז טוב יותר לעשות ביחד. וככה עשינו כמה שעות עד שעצרנו לארוחת צהריים מוקדמת בבית קפה קטן. התנפלנו על הגליציאני המסכן שמונה איש, שלושה סוגי משקאות חמים וארבעה סוגי כריכים. נגיד רק שלקח קצת זמן עד שכולם אכלו והיו יכולים לצאת. כדור תמונה (הערפל הוא לא רק שגיאות לכידה)! לא הרבה אחרי, החלטנו להתפצל. ההולכים הלכו ורוכבי האופניים המשיכו קדימה. ולא הרבה אחרי זה, כנראה בגלל שניסיתי להפעיל מעקב פעילות ולצלם תוך כדי, מת לי הטלפון. אני ומעין המשכנו הכי מהר קדימה. אבל לא באמת מיהרנו. רק התקדמנו בקצב האופניים. אז בירידות זה ממש קל וכיף ובעליות… מסתדרים. באיזה שהיא נקודה גם החלטנו לעצור לרגע כדי לאכול וכדי שאני אוכל לנוח צהריים. וכשקמתי, מעין רצתה מיץ תפוזים. ועד שהספקתי לארגן את הספרדית שלי לכיוון משהו שדומה לשתי כוסות מיץ תפוזים אז אבא שלה השיג אותנו. אז המשכנו לרכב ביחד כשכל אחד עוקף את השני כל כמה זמן. פגשנו אנשים מעניינים, ראינו מקומות מגניבים (הטלפון שלי מת אז אין תמונות) וחצינו כמה ערים וכמה גבעות. אבל כשהגענו לריבאדיסו וכבר נהיה מאוחר הבנו שאולי לא נספיק לסיים את שני המקטעים שתכננו באותו יום. אז חיכינו לשי שיגיע במחיאות כפיים ותרועות “מאמה מיה!”. Continue Reading →
Posted in Maayan, Me, No Category by Eran with comments disabled.
קאמינו דה סנטיאגו – התחלה קשה
2015-09-20 ביום שישי בבוקר ארגנתי את הדברים האחרונים שאני צריך, ארזתי את התיק, סידרתי קצת, הכנתי את הבית בשביל חן שבאה לשמור על מוצארט. הסברתי לה כל מה שיכלתי לחשוב שצריך לגבי הדירה ומוצארט ואיך שהוא שכחתי את הדבר הכי חשוב: הסיסמה לרשת. וכשיצאנו להוציא את מוצארט אז שכחתי שאת המפתח כבר שמתי בתיק ולא לקחנו את המפתח השני. אז הקפצתי את בעל הבית שלנו לעזרה והוא, כמו סופר גיבור, זינק לחלץ אותנו מהצרה. אחרי הכל הצלחתי להגיע לרכבת עם כמה דקות הפרש. המעבר בשדה התעופה היה קל ממה שחשבתי אבל כשהגעתי לטרמינל, סיפרו לי שכבר לא מגיע לי להיכנס לטרקלין דן. :-( בסוף אכלתי בבורגר ראנץ’. נו, טוב. הטלפון שלי כבר לא ממש תפקד אז הייתי צריך לכבות אותו לטיסה. נאלצתי להסתפק בלנמנם ולקרוא ישראל היום משומש (פתרתי את הסודוקו הבינוני אבל הצלחתי לדפוק את הקשה). והאוכל בטיסה היה בסדר. לא מי יודע מה. הנופים היו סבבה. יצאתי משדה התעופה במדריד בזמן שיא, הטענתי קצת את הטלפון והלכתי לחפש את הרכבת לתחנת רכבת. עם שעתיים לפניי, הנחתי שיש לי מספיק זמן. מה שלא הנחתי הוא שיש שביתת רכבות. אז לקח לי קצת זמן למצוא את תחנת הרכבת, לקח קצת זמן להגיע לשם, רק אז אמרו לי שיש שביתה והרכבות אולי מאחרות, לקח קצת זמן להשיג כרטיס למטרו (שהייתי יכול לקחת שתי תחנות קודם) וכשהגעתי לתחנת קישור, לקח לי זמן למצוא את הרכבת הנכונה, כנראה פספסתי אותה בדקה או שתיים, ועד שהשנייה הגיעה לתחנה הסופית, ועד שהספקתי לרוץ לרציף, הגעתי בדיוק בזמן בשביל לראות את הרכבת עוזבת את התחנה. לאחר Continue Reading →
Posted in Maayan, Me, No Category by Eran with comments disabled.
14 years
This blog has been around 14 years. I celebrate that birthday 3 days after John Scalzi’s Whatever and 3 days before Talk Like a Pirate Day. I haven’t felt much creativity or ability to write here for a while but this is my home on the web and no one can take it away from me (except my brother. Which I hope will never mind hosting it). I think I should write here more. I’ve got a few ideas. I’ve been trying to write about my work, about cool solutions I find, and about other stuff that cross my mind. I try to be on Twitter more because communities but 280 characters is a nasty limitation. And I hate Twitter threads. More people should have their own website. I would rather just subscribe to an RSS than rely on Twitter or Facebook to let me know what my friends are up to. I promise there will be more soon.
Posted in Me, No Category by Eran with comments disabled.
קצת גאה בעצמי
היה לי יום טוב היום. זאת אומרת, הוא התחיל בזה שחשבתי שיש לי שעון ואז גיליתי שיש לי אבל, משום מה, הוא לא העיר אותי. אז היפלתי על מעין לטפל במוצארט בבוקר ומיהרתי החוצה. סיימתי עוד פרויקט בעבודה והראיתי אותו לבוס. קיבלתי כמה תיקונים עליהם אני עדיין עובד. בסדר. אבל אני כן גאה בזה שבשביל להשיג כל מיני אפקטים הייתי צריך להשתמש בחבילת תוכנה שכולם משתמשים בה אבל לא הצלחתי לגרום לה לעשות בדיוק מה שאני רוצה. כששאלתי, התשובה שקיבלתי היא ‘יש דרך אבל היא לא כל כך טובה אבל ככה כולם עושים’. אז לא רציתי לעשות את זה ככה. כתבתי גרסה משל עצמי. לא שכתבתי ספריה פופלארית מאפס אבל, אם היא מסוגלת לעשות א’ ועד ת’, אני צריך ח’ וחצי, אולי שני ח’. והיא לא הייתה יכולה לתת לי את זה. אז לקחתי שעה וחצי וכתבתי משהו שעושה שלושה וחצי ח’, כדי שיהיה וזה כבר היה על הדרך. וחזרתי הביתה ועשיתי התעמלות. יום בטן. לא הצלחתי להגיע לגבול הנוכחי אבל הצלחתי לסיים את הקודם בהצלחה. לפחות זה. אני כבר מרגיש יותר טוב. בהחלט יותר ערני ואנרגטי. 😉
Posted in IT, Me, No Category, Programming by Eran with comments disabled.
?אתר פרטי לכל אדם
אני, איפה שהוא באזור התיכון (97′, אני מאמין) בניתי לעצמי אתר משלי. השתמשתי בתוכנה בשם Homesite ולפעמים גם ב-Notepad ואני כבר לא זוכר איפה אחסנתי אותו. עדכנתי אותו במחשבות אקראיות שהיו לי ומה קורה איתי ולא הייתה לי באמת אשלייה שמישהו קורא אותו קבוע. בעיקר רציתי מקום לפרוק מחשבות ומה אני עושה כדי שזה יהיה שמור איפה שהוא. איפה שהוא הפסקתי. גם הלכתי לצבא. אבל כשיצאתי החלטתי שאני רוצה לחזור לזה. עוד לא ידעתי מה זה Facebook. דיברתי עם אח שלי שכבר הפעיל אתר משלו (אתר הבית של זה) ויצרנו את האתר הזה. לא טרחתי לייבא את החומר אבל הפורמט החדש בהחלט עזר. התחלתי לכתוב הרבה דברים. ב-2008-9 גיליתי את Facebook וכמו כולם, גם אני הצטרפתי. החלטתי מהר מאוד שזה לא מעניין אותי ונפטרתי מזה. מעין ביקשה שאני אחזור. ואני לא יכול להגיד שאני לא מוצא את זה מועיל. זה עוזר לי להכיר ולדבר עם הרבה אנשים חשובים. אבל גם זה וגם החיים העמוסים יותר אומרים שאני לרוב מזניח את האתר הזה כי לרוב אין לי את המוטיבציה לכתוב משהו מספיק ארוך שיהיה שווה פרסום פה. ובשנים האחרונות, עם היותי איש קריירה, האתר הזה הוא כנראה משהו שמעסיקים פוטנציאלים פותחים להסתכל אולי אפילו יותר מאשר פרופיל Facebook ואני רוצה להיראות כמו אדם מקצועי. אבל אני לא רואה איך זה סותר אחד את השני. אולי יש משהו במה שהאיש אומר, אולי עדיף לחזור לניהול אתרים פרטיים. אני עדיין משתמש בקורא RSS. זה ממש לא מסובך והכל מגיע אליך למקום מרוכז. מה הבעיה להירשם לעדכונים מכל האנשים שמעניינים אותך? אני יכול לכתוב Continue Reading →
Posted in Me, No Category, Practice, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
שלושה מאפיינים
Trying vlogging. This time about my three main features.
Posted in Me, No Category, Practice, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.