Specialisation

“Don’t you find it funny that in each one of those movies, they describe the aliens as just humans but better?” Jack said and shoved another bunch of popcorn into his mouth.

Vel picked up the remote and pressed the pause button. Jack looked at him and saw the grim expression.

“Uhm… oh… sorry,” Jack said, stopped moving his hand towards the popcorn bowl, and just stared.

“No,” Vel said, “I don’t find it funny at all. It is the burden of my home.”

“What do you mean by burden? I know where you come from. Weren’t you specifically selected and bred to be better?””

“Yes. And that’s the problem. The first group taken were a group of humans selected for their desirable traits. Not a lot of diversity. And they were given the tools to be even more specialised. The next groups to come were forced into this specialisation. And this was about a thousand years ago. You can do the math from there. So, while I am stronger than the average human and with better reflexes, and while I can set your pillow on fire by concentrating hard enough, we lost a lot of potential along the way.”

“Potential? My kindergarden teacher told me I had potential. When I was 15 I realised that word didn’t mean much.”

“Not that kind of potential. I’m talking about actual genetic potential. Do you know what Eugenics is?”

“Uhm… yeah. That’s the idea that you can selectively breed humans to be better and improve the race by discarding the ‘unwanted’.”

“Close enough. Eugenics was built on the concepts of evolution only replacing natural selection with human selection. The people who did it thought that if they got rid of the ‘mutations’, they could breed a super-human. But they forgot the other essential part of evolution: diversity and random change. If you take that away, if you eliminate anything outside of your simple frame, you lose the driving force. And you don’t even know what you’re missing. Our… ‘benefactors’ made the same mistake. They picked the intellectuals and the driven and gave us a purpose. And we hurled towards that purpose for over a thousand years now. So, yes, we are more technologically advanced and genetic improvements made me ‘better’. But what did we lose along the way?”


Posted in From the Writing Desk, Stories by with no comments yet.

Temp Logs into Documentation

Here’s an idea I had while writing a server application I needed to test on a remote computer with limited debugging abilities…

I insert debug logs, temporary logs, before and/or after important sections of flow so I could see in the console what is going on and what is failing. But I wouldn’t want them there when the app rolls into production.

And then I thought, people hate writing in-line documentation but it’s quite important. And here I have all these debug logs explaining what is going on. So, instead of deleting them, comment them out. Then I have them for later, if I want, and they pretty much function like in-line documentation.

Win-Win!


Posted in IT, Life, Practice, Programming, Thinking Out Loud, Work by with no comments yet.

14 years

This blog has been around 14 years.

I celebrate that birthday 3 days after John Scalzi’s Whatever and 3 days before Talk Like a Pirate Day.

I haven’t felt much creativity or ability to write here for a while but this is my home on the web and no one can take it away from me (except my brother. Which I hope will never mind hosting it).

I think I should write here more. I’ve got a few ideas. I’ve been trying to write about my work, about cool solutions I find, and about other stuff that cross my mind. I try to be on Twitter more because communities but 280 characters is a nasty limitation. And I hate Twitter threads.

More people should have their own website. I would rather just subscribe to an RSS than rely on Twitter or Facebook to let me know what my friends are up to.

I promise there will be more soon.


Posted in Life, Me by with no comments yet.

קצת גאה בעצמי

היה לי יום טוב היום.

זאת אומרת, הוא התחיל בזה שחשבתי שיש לי שעון ואז גיליתי שיש לי אבל, משום מה, הוא לא העיר אותי. אז היפלתי על מעין לטפל במוצארט בבוקר ומיהרתי החוצה.

סיימתי עוד פרויקט בעבודה והראיתי אותו לבוס. קיבלתי כמה תיקונים עליהם אני עדיין עובד. בסדר. אבל אני כן גאה בזה שבשביל להשיג כל מיני אפקטים הייתי צריך להשתמש בחבילת תוכנה שכולם משתמשים בה אבל לא הצלחתי לגרום לה לעשות בדיוק מה שאני רוצה. כששאלתי, התשובה שקיבלתי היא ‘יש דרך אבל היא לא כל כך טובה אבל ככה כולם עושים’. אז לא רציתי לעשות את זה ככה. כתבתי גרסה משל עצמי.

לא שכתבתי ספריה פופלארית מאפס אבל, אם היא מסוגלת לעשות א’ ועד ת’, אני צריך ח’ וחצי, אולי שני ח’. והיא לא הייתה יכולה לתת לי את זה. אז לקחתי שעה וחצי וכתבתי משהו שעושה שלושה וחצי ח’, כדי שיהיה וזה כבר היה על הדרך.

וחזרתי הביתה ועשיתי התעמלות. יום בטן. לא הצלחתי להגיע לגבול הנוכחי אבל הצלחתי לסיים את הקודם בהצלחה. לפחות זה. אני כבר מרגיש יותר טוב. בהחלט יותר ערני ואנרגטי.

😉


Posted in IT, Life, Me, Programming by with no comments yet.

Human Etiquette (or, The Art of Not Being a Dick)

Driving Etiquette, Lesson #2

When you want to do something different on the road, check yourself. If it’s going to force another driver to change direction, slow down or otherwise change what they’re doing, don’t do it. Except in emergencies.


Posted in Humanity, Life, Practice, Thinking Out Loud by with no comments yet.

Human Etiquette (or, The Art of not Being a Dick)

Driving Etiquette, Lesson #1

If you want to change a lane, here is what you do.

Step 1. Signal you wish to turn. But stay in your lane.

Step 2. Check your mirrors to be sure you’re not going to make anyone slow down with your crossing and especially, that you won’t crash into anyone.

Step 3. Change lane quickly and safely.

Step 4. Turn the signal off.

Addendum: If you wish to cross several lanes, perform steps 1 to 3 for the first lane and then repeat steps 1 to 3 for every subsequent lane.

Important notes: DO NOT cross without signalling. DO NOT perform these steps out of order. DO NOT skip any of these steps. DO NOT use someone else’s sense of self preservation against them.


Posted in Humanity, Life, Practice, Thinking Out Loud by with no comments yet.

העולם הסתדר לפי תחומי עניין

כבר הרבה זמן אני אומר: זה לא שאני לא מספר לאנשים מה קורה איתי כי אני לא רוצה. אני לא עושה את זה כי אין לי כוח להבדיל.

בדרך כלל, כשאני רוצה לדבר על משהו, יש כמה וכמה אנשים שמעניין אותי לדבר איתם על זה אבל הם נמצאים ב-3-4 מעגלי היכרות שונים שלי. אז אין לי כוח לפנות לכל אחד בנפרד ולנהל 20 שיחות שונות על אותו הדבר. אני מעדיף להגיד את זה רק פעם אחת.

תכלס, זה מה שהרשתות החברתיות מאפשרות, לפנות לקבוצת אנשים שחולקים איתי תחום עניין, לא משנה מאיפה אני מכיר אותם, ולדבר איתם על נושא שקשור לתחום העניין הזה. ואם זה משהו אישי, אני פשוט כותב את זה כאן אם זה ארוך או ישירות על הדף שלי ברשת החברתית אם זה יחסית קצר. בכל מקרה, אם אני כותב את זה פה, אני אחלוק לרשת החברתית ואז אפשר להגיב לי במקסימום שני מקומות.

זה כל העניין. והעובדה, שהרבה שיחות שבעבר היו מתנהלות במישור פרטי מתנהלות על פני רשתות חברתיות בפני מאות ואלפי אנשים, אומרת לי שאני לא היחידי שמרגיש ככה.


Posted in Humanity, Life, Philosophy, Practice, Thinking Out Loud by with no comments yet.

סוף השנה

אני לא מתכוון להכין רשימות או לכתוב דברים ארוכים. הייתה שנה. וביום האחרון שלה אני בטוח לא זוכר את הכל. כל שנה אני חושב את זה ואף פעם טורח לעשות סיכומים תוך כדי השנה. אולי אם וכאשר אני אהיה חשוב יותר וליותר אנשים יהיה אכפת ממני.

התפטרתי בשנה שעברה. מצאתי מקום עבודה נחמד עם כמה אנשים שאני מכיר. עשינו פרויקט קטן ונחמד שאני גאה בו. אחרי זה ביליתי עוד כמה חודשים בחיפוש עבודה עד שמצאתי את איפה שאני נמצא עכשיו. אני אוהב את העבודה בעיקר כי היא מלאה באנשים בוגרים שמבינים את הצורך בחיים מאוזנים בשביל לשרוד לאורך זמן.

חוץ מזה, התקדמתי יותר בתחום משחקי התפקידים. כתבתי יותר, הנחיתי יותר, השתתפתי יותר, וזה כרגע חלק חשוב בחיים שלי. יש כמה קבוצות שאני שמח שביקשו ממני להנחות להם. פגשתי כמה אנשים טובים. וגם החלטתי שזאת העונה בה אני אנסה להשלים את כל הקווסטים של ליגת ההרפתקנים.

ולבסוף, אחרי שנה יותר לחוצה לפני, השנה אני מצליח לסכם שנה שלמה בה לא שתיתי קפה אמיתי. הכל היה רק נטול קפאין. אני עוד צריך לבדוק כמה דברים לגבי השינה שלי אבל אני עושה מה שצריך.


Posted in Life by with no comments yet.

?אתר פרטי לכל אדם

אני, איפה שהוא באזור התיכון (97′, אני מאמין) בניתי לעצמי אתר משלי. השתמשתי בתוכנה בשם Homesite ולפעמים גם ב-Notepad ואני כבר לא זוכר איפה אחסנתי אותו. עדכנתי אותו במחשבות אקראיות שהיו לי ומה קורה איתי ולא הייתה לי באמת אשלייה שמישהו קורא אותו קבוע. בעיקר רציתי מקום לפרוק מחשבות ומה אני עושה כדי שזה יהיה שמור איפה שהוא.

איפה שהוא הפסקתי. גם הלכתי לצבא. אבל כשיצאתי החלטתי שאני רוצה לחזור לזה. עוד לא ידעתי מה זה Facebook. דיברתי עם אח שלי שכבר הפעיל אתר משלו (אתר הבית של זה) ויצרנו את האתר הזה. לא טרחתי לייבא את החומר אבל הפורמט החדש בהחלט עזר. התחלתי לכתוב הרבה דברים.

ב-2008-9 גיליתי את Facebook וכמו כולם, גם אני הצטרפתי. החלטתי מהר מאוד שזה לא מעניין אותי ונפטרתי מזה. מעין ביקשה שאני אחזור. ואני לא יכול להגיד שאני לא מוצא את זה מועיל. זה עוזר לי להכיר ולדבר עם הרבה אנשים חשובים. אבל גם זה וגם החיים העמוסים יותר אומרים שאני לרוב מזניח את האתר הזה כי לרוב אין לי את המוטיבציה לכתוב משהו מספיק ארוך שיהיה שווה פרסום פה. ובשנים האחרונות, עם היותי איש קריירה, האתר הזה הוא כנראה משהו שמעסיקים פוטנציאלים פותחים להסתכל אולי אפילו יותר מאשר פרופיל Facebook ואני רוצה להיראות כמו אדם מקצועי.

אבל אני לא רואה איך זה סותר אחד את השני. אולי יש משהו במה שהאיש אומר, אולי עדיף לחזור לניהול אתרים פרטיים. אני עדיין משתמש בקורא RSS. זה ממש לא מסובך והכל מגיע אליך למקום מרוכז. מה הבעיה להירשם לעדכונים מכל האנשים שמעניינים אותך? אני יכול לכתוב פה גם עדכונים אישיים וגם לדבר על נוסעים מקצועיים שמעניינים אותי. למה אי אפשר לנהל קבוצות עניין ב-Meetup או עם איזה פורום טוב? יש למישהו שאין לו לוח שנה של גוגל או כל לוח שנה שמתקשר עם קבצי cal? רוצים לדבר עם מישהו ישירות — טלגרם. אני באמת לא צריך בוטים הודים שנדחפים לי לרצף כל פעם שאני כותב באנגלית.

והיום, עם פלטפורמות כמו WordPress, Wix ו-Squarespace, זה כל כך קל להרים אתר פרטי. נסו גם אתם.


Posted in Life, Me, Practice, Thinking Out Loud by with no comments yet.

ראש השנה וסבתא

אני לא רוצה להיות מבעס אבל זה מה שאני חושב עליו כשמגיע ראש השנה, על סבתא סרקה.

סבתא סרקה — אמא של אמא — גרה בקיבוץ (בניגוד להורים של אבא שגרו בקיבוץ אחר) כך שתמיד יכולתי לפגוש אותה. היא תמיד הייתה שם וזה גם משמח אותי לחשוב שאמא שלי הייתה בקשר מאוד טוב איתה ושהם בילו הרבה ביחד.

אבל אני זוכר את סבתא בשלוש נסיבות עיקריות:

1. כשעוד היינו מגיעים אליה ביום שישי פעם בכמה זמן והיא הייתה מכינה פיצה במגש עמוק, הפיצה הכי טובה שאי פעם טעמתי וכנראה שאי פעם אטעם.

2. היא הייתה מלווה אותי לבריכה כשלהורים שלי היה משהו אחר לעשות. אני יודע שהיא לא הייתה יכולה לעשות בשבילי הרבה חוץ מלשים לב — וגם לא הייתי צריך — אבל זה חימם את הלב שהיא לקחה את השעה-שעתיים מהיום שלה בשביל שאני אוכל להנות.

3. היינו הולכים ביחד לטקסי ראש השנה.

אני לא יודע למה אבל בשנים האחרונות, גם להורים שלי וגם לאחים שלי לא התחשק יותר מדי ללכת לטקסי ראש השנה. אבל לי זה היה כיף. וסבתא תמיד הייתה שם. היינו יושבים ביחד וזה היה סוג של ‘הדבר רק של שנינו’. חצי שעה – שעה, היינו מקשיבים, בדרך כלל לשי הרפז, מקריא משהו, מספר כמה בדיחות. עוד כמה אנשים היו עולים לבמה ומקריאים ברכות בסגנון חריזה שלא התפתח מאז כיתה ב’. וזהו. היינו נפרדים וכל אחד הולך לדרכו.

לפני שנתיים או שלוש, באתי לטקס ראש השנה האחרון שלי בקיבוץ. הבאתי את מוצארט. הוא הוכיח כמה הוא כלב טוב ורגוע כששני הילדים של איריס התנפלו עליו בחיבוקים וליטופים והוא פשוט ישב שם וקיבל את זה. אני רק חשבתי על סבתא ועל כך שאם היא הייתה יכולה, היא כנראה עדיין הייתה מגיעה לטקס. ואני הייתי מגיע במיוחד בשביל זה.

אני לא עושה משהו מיוחד ביום השנה למותה או ביום ההולדת שלה. אני לא מרגיש צורך לחזור לקיבוץ במיוחד. וגם כבר כמה זמן שלא הגעתי לטקס הזה.

אבל ראש השנה תמיד מזכיר לי את סבתא סרקה. ואני מקווה שלעולם לא לשכוח.


Posted in Life by with comments disabled.