מערכת התגים וההישגים מוכרת לכל משחקן כיום. אין כמעט משחק היום שלא מגיע עם מערכת של הישגים שניתן לזקוף לזכותכם. חלקם באנאלים וכוללים לאסוף עשרה דברים מסוימים או להרוג עשרים דברים אחרים. חלקם מעניינים יותר ושולחים אתכם לגלות דברים מעניינים בעולם או בסיפור שלא הייתם מגלים או מנסים לגלות אחרת (דוגמה טובה: Portal 2, Arkham Asylum). כתוצאה או במקביל לכך, מערכת התגים וההישגים הפכה להיות אחד מהמכניקות הפופלאריות יותר במשחוק (gamifacation), הפיכת פעולות יום-יומיות למשחק.
והשאלה היא, האם זה טוב כשזה מגיע ללימודים אקדמאיים?

לפי דעתי, שוב, זה תלוי באיך עושים את זה.

הטענה נגד היא שיש מקומות, כמו ‘אקדמיית קאן‘, מין אוניברסיטה שמתבססת על הסברים קצרים על נושאים פופלאריים, שמחלקת תגים על הקשבה, תגים שאין להם ממש משמעות אקדמית. כמו כן, עומס של תגים שונים ומשונים בקורות החיים יכול בעיקר לבלבל ולא לשמש כמדד טוב. אבל יש תגים לא אקדמיים שכן יכולים להיות שווים משהו, כמו פעילות פורום בנושא ומענה על שאלות, משהו שמראה על ידע ועל יכולת הוראה מסוימת. ולעומת זאת, כשמוסדות ידועים כמו MIT עולי לאינטרנט עם אותו רעיון, אפשר לצפות שהתגים שהם יחלקו יהיו משמעותיים יותר וגם שווים יותר.

הטענה בעד היא שמקומות עבודה אולי יעדיפו דירוג המבוסס על תגים מאשר על תארים. כי גם כשלתואר יש מערכת קורסים מוגדרת וקשיחה, היא עדיין יכולה להשתנות מסמסטר לסמסטר ובוגר הנדסת תוכנה של היום אולי למד דברים שונים לחלוטין מאשר בוגר הנדסת תוכנה של לפני שנתיים. ואיך מעסיק יכול לדעת מה עומד מאחורי ‘תואר בוגר מדעי המחשב כללי’ (התואר שלי, דרך אגב). וגם, תגים אפשר להציג תוך כדי הלמידה ולא לחכות לטקס הסיום בעוד מספר שנים.

מה שאנשים מפחדים ממנו הוא התיישנות המוסד האקדמי באשר הוא. כי אם אפשר ללמוד באינטרנט ולקבל תגים מגניבים שאומרים שאתה מומחה לבניית אתרים ב-HTML5 ויודע לפתח אפליקציות ניידות, למה לך להיכנס לקמפוס? או שאולי הלמידה והמחקר יעלמו בתוך המירוץ הלא נגמר להשיג עוד תגים ועוד הישגים וההישגים עצמם יהפכו להיות ריקים מתוכן?

לפי דעתי, אין ממש הבדל בין השיטות. מה הוא תואר אם לא שם כולל לאוסף של מיומנויות ובלוקים של ידע שצברתי במהלך מספר שנים? ומה הוא גליון ציונים אם לא רשימת ההישגים שלי בתחומים שונים שאותם למדתי? אני לא חושב שלאוניברסיטאות יש הרבה ממה לפחד. אולי הקמפוס כן יהפוך להיות מיושן והמוסד האקדמי ישים עוד כמה רגליים בעולם הוירטואלי אבל זה יכול להיות רק לטובה. העיקרון עצמו, לימוד לתואר, לא יפגע בהרבה. זה יקרא בשמות שונים אבל השלמת קורס באלגברה עדיין תהיה השלמת קורס באלגברה גם אם קוראים לזה ‘מאסטר’ או ‘ציון 92′.
אני כן חושב שיש מקום לציין פעילויות שאינן לפי הסכימה המוגדרת, פעילויות כמו עזרה בשיעורים, ייעוץ או פעילויות חברתיות והתנדבויות אחרות.

כל העסק אמור להתחיל בסביבות 8 בבוקר בחוף המזרחי, זאת אומרת 15:00 אצלנו.

כרגע, כפי שכבר ראיתם אם לחצתם על הקישורים, וויקיפדיה האנגלית כבר כיבתה את עצמה. מי שבעל שואש כנראה שגם יוכל לראות את זה בקרוב. שמתי לב שגם Bash.org, מאגר הציטוטים מ-IRC, גם לא ישיג. גוגל, למזלנו, לא מכבים את המנוע אבל נותנים את קולם. גם מוזילה אמורים לכבות אבל עדיין לא נכון לכתיבת שורות אלו. WordPress.org גם אמורים להיכבות אבל בינתיים יש להם את זה. The Cheezburger Network גם אמורה להיחשך. Boingboing.net כבר חשוכים.

אני יודע שבתור ישראלים אין לנו ממש כוח בבית הנבחרים של ארצות הברית. אבל חשוב להיות מודעים למה שקורה.

יש לי סיסמה פשוטה של שתי מילים, אם כי נידחות ואף פעם לא בשילוב, לאתרים שפחות אכפת לי מהם, כאלו שאם מחזיקים מידע פרטי אז הוא מועט ולא קריטי.
יש לי סיסמה מורכבת יותר עם מילה ממש נידחת, מוטה ועם מספר אקראי בה אני משתמש באתרים שאני קצת דואג למה שאני מאחסן שם אבל לא יותר מדי.
יש לי סיסמה עם מילה שהמצאתי, בהגדלת אותיות אקראית ומספר אקראי בה אני משתמש בשביל הדברים היותר חשובים.
ויש לי סיסמה עם שתי מילים, אחת נידחת ואחת אני המצאתי, בהגדלת אותיות אקראית ומספר אקראי בה אני משתמש בשביל הדברים הקריטיים (לצערי לא לבנקים או מרפאה כי אלו מגבילים אותי מאוד באורך).
ואז יש את הסיסמה איתה אני מגן על שאר הסיסמאות.

סך הכל, עם עוד כל מיני תוספות פה ושם, אני משתמש ב-6-8 סיסמאות שונות במהלך היום יום. אבל חלק מהן איתי שנים ואני תוהה אם הגיע הזמן להחליף אותן. הבעיה העיקרית היא שאני רוצה סיסמאות ארוכות, עם רווחים (סוג של משפטי מפתח), ורוב האתרים לא נותנים לי את האפשרות. בנוסף על זה אני גם אצטרך לשנן 6-8 סיסמאות חדשות וזה קצת מטריד.

איך אתם מתנהלים עם סיסמאות?

אני דיי בטוח שכך נקרא האמצעי בגרסה השנייה של מרוצללים אבל לפחות בגרסה הרביעית הורידו את Electronic. אם כי בנוסף ל-I.C. עדיין קוראים לזה, פה ושם, ICE. התיאור של האמצעי במילון המונחים של מרוצללים גרסה 4, וגם מעט בהמשך, נראה כך:

אמצעי נגד פריצה אלקטרונית (אנפ”א): כל סוכן המותקן על צומת ברשת בעל המטרה המוצהרת להגן על הצומת מפני משתמשים לא מורשים.
המונח אמצעי נגד פריצה אלקטרונית (או אנפ”א, מבוטא כמו אנפה) מתייחס לסוג מיוחד של סוכן תוכנה שמשמש להגן על מערכת. [...] תוכנות אנפ”א בדרך כלל משתמשות בכמה מהתוכנות ההתקפיות יותר לשימוש נגד פורצים, כמו ‘התקפה’, ‘פטיש שחור’ או ‘האפלה’, כמו גם ב’ניתוח’, ‘שריון’, או ‘מעקב’. [...] צמתים מסוימים ישגרו תוכנת אנפ”א כאשר האזעקה מופעלת ויכוונו אותה להתמודד עם הפורצים. לאחר שיגורם, תוכנות אנפ”א פועלות בצורה עצמאית מהצומת ואחת מהשנייה כמו כל סוכן עצמאי. [...] תוכנות אנפ”א יוזמות יותר ישתמשו בתוכנות כגון ‘ניצול’ ו’הסוואה’ ועלולות לרדוף אחר הפורצים באופן פעיל אם הם עוזבים את הצומת ואפילו לעקוב אחריהם חזרה לצומת המקור ולהתקיף אותם שם. תוכנות אנפ”א לרוב מכילות את כל הסיסמאות הנחוצות להן לגשת לכל מערכת מקושרת. לפעמים בצומת נמצאת אנפ”א מסיירת, בודקת משתמשים באקראי.

כל זה רלוונטי כי בממשלת יפן עובדים עכשיו על גרסה מוקדמת של ה-ICE או אנפ”א. הם קוראים לזה, כנראה באשמת הכותב, וירוס חברותי שיזהה, יעקוב וינטרל מקורות של התקפות ממוחשבות. הם עובדים על זה מאז 2008. ומאז הוא בבדיקה בסביבת רשת סגורה.

התוכנית מאחורי האנפ”א היא תוכנה עצמאית שתזהה פריצה למחשב או לרשת עליו היא רצה, תנטרל את תוכנת התקיפה, תעקוב אחרי נתיב ההתקפה דרך כל מחשבי הדרך ותאסוף מידע על מקור הפריצה. למרות שהתוכנה בפיתוח ובדיקות כבר שלוש שנים, מצב החוקי עדיין מעורפל. עדיין לא נקבע בחוק שהתקפה ממוחשבת היא התקפה שחוקי להגן על עצמך נגדה. ויש כבר גורמים בתחום טוענים כי יפן צריכה לאפשר ייצור של נשקים ממוחשבים מסוג אלו ולהיות מוכנים כי הם לא היחידים שעובדים על פיתוח כזה.

התגובה משאר הקהילה לא איחרה לבוא. בצורה מובנת לחלוטין, המומחים ספקנים לגבי היעילות שטוענים היפנים. זה לא כל כך פשוט לחדור את מסך הנתבים, שרתי הביניים ורשתות הבוטים בהם משתמשים המתקיפים האינטרנטיים. אפילו להגיע למחשב שנמצא על רשת פנימית, מאחורי נתב המקצה לו כתובת לא אינטרנטית, זה לא דבר פשוט. והיפנים עוד טוענים שהנשק שלהם מסוגל גם לנקות את המחשבים בדרך מקוד עוין. וזה עוד בלי לדבר על המעמסה על המערכת עליה ירוץ הוירוס או מה יקרה אם הוא ייצא מכלל שליטה.

אבל בסוף, לא מדובר בבעיות שאי אפשר להתמודד איתן, עם מספיק השקעה, והיפנים אולי הצליחו לעלות על השיטה שעובדת. בכל מקרה, לא הרבה יותר ידוע מכיוון שהכל אפוף במסתורין צבאי. בתקווה, נדע יותר בהמשך. או שבתקווה… לא.

אני רק חושב על איך המצב הזה התקדם בעולם מרוצללים. ואני מאוד מקווה שמה שיצא מזה הוא הכוח ההגנתי הממוחשב המרהיב של אקו מיראז’ ולא וירוס הקריסה המטורף שחיסל את הרשת כמעט לחלוטין.

אז עכשיו כולם מאשימים את הבנקים בשחיתות, בהרחבת התהום בין העניים לעשירים ובדפיקת המערכת באופן כללי. אני חושב שאני מסוגל להבין את ההרגשה.

אבל למה להסתבך עם הבנקים כשעכשיו יש אלטרנטיבות אחרות? עם עליית האינטרנט, העידן הדיגיטלי, רשת 2.0 ומיקור קהל יש גם אלטרנטיבה למוסדות הכלכליים העתיקים שמלווים אותנו מאז תקופת הטמפלרים והיא נקראת Peer to Peer Lending Service או בעברית, ‘שרות הלוואה מאחד לאחד’, סוג של ‘בנק האינטרנט’ או ‘בנק הקהל’.
הרעיון הוא שירות שמקשר בין לווה אחד לבין מלווה או מלווים ברבים. כמו שברשתות הורדת הקבצים, התוכנה מתקשרת לשרת מרכזי שאומר לה מי מחזיק את הקבצים שהיא רוצה ואז ניגשת לכל מי ברשימה שזמין ומבקשת ממנו חבילות, כך אמור לעבוד גם שירות זהה. אדם הצריך כסף ירשם לשירות ויופנה אל מלווים פוטנציאלים שיכולים לבחון את הפרופיל שלו ולהלוות לו את כל או רק חלק מהסכום שביקש. כל זה, כשללווים צריך להיות הרבה יותר קל לקבל הלוואות ולמלווים צריכות להיות ריביות יותר טובות.

שירותים כאלו קיימים כבר מאז שנת 2000. אז למה הם עדיין לא בכל מקום? ובכן, יש עם זה כמה בעיות. השירותים המוקדמים עוכבו והוכשלו על ידי הנטייה התמימה והאופטימית לחשוב שכל מה שצריך זה לספק את הטכנולוגיה ולא להקים עוד כמה מנגנוני סינון והגנה על השירות ועל המשתמשים בו. המקרה של הלווה שפשוט נעלם בלי להחזיר הלוואה היה נפוץ מדי. ניהול כושל זה גרם לחברות מתחילות בתחום לקרוס מהר.

אבל אז קרה המשבר הכלכלי והאמון בבנקים צנח. גם כשהוא הסתיים, אנשים לא ששו ללוות או להלוות דרך הבנקים. וזה המקום שבו נסיון לחדש את ה-P2PLS יכול להצליח. אל החרך הזה השתחלו חברות חדשות וחברות מחודשות שהציעו את הרעיון באריזה אטרקטיבית יותר. אבל עדיין, לרעיונות חדשים קשה להיכנס וכיום, החברה המוצלחת ביותר בתחום, שמחזיקה את האחוז הכי גבוה של נתח שוק בארצה לא עוברת את ה-2%.

ועדיין החברות האלו עדיין עוסקות באותן טקטיקות כמו הבנקים הישנים: כדי להעריך את האמינות של המלווים והלווים, הם משתמשות במידע ממקורות ‘מוסמכים’ כמו חברות ניקוד אשראי. והבעיה איתן היא שהן עובדות נורא לאט. עדכון הנתונים שלהם מתבצע, במקרה הטוב, פעם בחצי שנה. ולכן, הלקוחות שהם אמורים לשרת, אלו שנידחו מהבנקים הרגילים, לא מקבלים את השירות.
לעומת זאת, כיום אפשר להשתמש בטכנולוגיות כריית מידע בשביל למצוא העברות בנקאיות, הוצאות כספומט, חובות קיימים ורישומי אשראי או אפילו ללכת יותר רחוק ולבדוק כל כמה זמן הלווה יוצא לחו”ל, אוכל בחוץ או לא משלם את חוב האשראי שלו. ואפשר לקחת אפילו עוד צעד ולבדוק את המרחב החברתי של הלווה: עם מי הוא מסתובב, לאילו ארגונים הוא שייך או מה רמת הפרחחות שלו.

יש עוד מספר יתרונות ומספר בעיות וגם פתרונות לאותן בעיות, טובים יותר או טובים פחות. אחת הבעיות הגדולות, שכנראה תהיה המכשול הגדול ביותר של שירותי הלוואה ברשת, היא התקנות. יש מגוון מסובך מהן כשחברות קטנות מתחילות לגדול והופכות לבנקים של ממש. אחת מהמטופשות ביותר, לדעתי, היא שבארצות הברית, חברה צריכה לקבל רשות של בנק אחר כדי להיות בנק. ואני לא רואה איך זה יכול לקרות לעיתים קרובות.

אישית, אני חושב שזה רעיון גאוני. גם אם הוא רק נותן תחרות לבנקים הישנים ומכריח אותם לעבוד בצורה יותר מתאימה למאה ה-21. אבל אני לא שש להצטרף לשירות בעצמי. אני חושב שאני כרגע אעדיף לשבת בצד ולראות מה קורה עם כל תנועות המחאה. כי חוץ מסלידתי הרבה מכל דבר שמריח מכלכלה (או סלידתה ממני, אני לא בטוח), אני מאמין בלא לקפוץ על הסוס הראשון, כדאי לחכות לדורות הבאים. הרי, תראו מה קרה ל-Bitcoin.

Bank Says No? Ditch the bank, borrow from the crowd

חזון זה לא חייב להיות רחוק כל כך. הטכנולוגיה הזאת כבר קיימת. בעבר חשבו שהמחשבים הניידים, ומחשבי הרשת בעיקר, יחליפו את העט והנייר בכיתות וישאירו את המשרד הדיגיטלי באבק של הכיתה הדיגיטלית. אבל רעיון זה גם מקרטע ואת מקומו תופס הרעיון של מחשבי הלוח. מגן הילדים ועד האוניברסיטה, מחשבי הלוח חודרים לכל מקום. פרויקט חדש בשם The Millstone Experience מנסה את כוחו עם מכשירי iPad ללימוד יסודי.
ועוד כשאפשר להתווכח על היעילות של מחשבי הלוח בשיפור איכות הלימוד, אי אפשר להתווכח עם המחיר והקלות. בעוד ספרי לימוד לסמסטר סטנדרטי באוניברסיטה יכולים לעלות בין 200 ל-300 שקל (במידה וקונים אותם, על השכרה אפשר, במקרים מסוימים, לשלם בין 50 ל-100) ולשקול כמו תינוק קטן, אותם ספרים, כאשר הם נקנים בפורמט דיגיטלי, יעלו כרגע לא יותר מ-100 שקל ויכולים לעלות הרבה פחות. ואת זה אני כבר רואה בכיתות היום. יש לפחות סטודנט אחד שאני מכיר שמגיע לכיתה רק עם מחשב הלוח שלו ומשתמש בו לכל הדבר.
ובנוסף על היכולת והקלות של השימוש, ניתן עם מחשבי הלוח גם לצלם דברים חשובים כמו משוואות או ציורי הדגמה ולשמור אותם כמו שהם כך שלא ילכו לאיבוד לעולם. ועל מחשבי הלוח ניתן להתקין תוכנות עזר לשימושם של אנשים בעלי מוגבלויות מסוימות.

אני משתמש במחשב נייד מהיום הראשון בטכניון וכך גם רבים אחרים אך יתכן שזה פחות מדי (או יותר מדי) בשביל הדור הבא של תלמידים ואולי ה-Xoom, iPad וחבריהם יתפסו את המקום החמים של הספר על שולחנות בתי הספר.

זה חזון צפוי אחד במקרה והיכולת להשבית בית חולים עם וירוס תהפוך לכלי זמין. אני, אישית, לא יכול שלא לחשוב על יישום בעולם ‘מרוצללים’ בו עלולים לשלוח קבוצת רצים למשימה שכוללת שיבוש שירותי חירום עם וירוסים בין אם הם עושים את זה על מנת להתחמק לאחר המעשה או לגרום למקסימום נזק ובין אם הם צריכים להילחם קבוצה יריבה המפעילה את הטכניקה כשמטרתם לשמור על שירות החירום פעיל.

בכל מקרה, זאת יכולה להיות אפשרות מפחידה ולהביא אותנו לזמנים מאוד מעניינים.

זה גורם לי לחשוב קצת. כמובן שיש פה דברים טובים ודברים רעים. לא הכל שחור ולבן. המחשבות העיקריות מכל צד, ואני ארחיב עליהן עוד מעט, הן “סוף סוף מיקרוסופט לוקחים אבטחה ברצינות!” מול “זאת מלחמת הדפדנים שוב!”.

מצד אחד, איזה יופי. אם לחלונות יהיה אנטי וירוס מובנה אז לא יהיו כל כך הרבה מחשבים לא מוגנים בעולם. הרי אחוזי השליטה של חלונות בשוק עדיין עומדים על יותר מ-80%. רוב המחשבים בעולם מריצים חלונות. ואם חלונות תהיה יותר מוגנת אז יהיו פחות התקפות וירוסים, רשתות הבוטים יחלשו וכן הלאה. אבל על זה צריך להסתכל טיפה יותר מקרוב. מה שנעשה פה הוא שילוב של Windows Defender, התוכנה שרצה בכל מערכת מאז XP, עם Windows Security Essentials, מערכת ההגנה הנרחבת יותר שמיקרוסופט מציעה חינם, שידרוג והפעלה של שניהם, מובנית, straight out of the box, בכל מערכת חלונות 8 חדשה. לא מדובר בשינוי גדול מעבר למצב הקיים היום.
ואז אפשר לחשוב על שאר חברות האבטחה. זה בטח יפריע להן. הרי, כשמיקרוסופט מציעים את Internet Explorer ישר במערכת הפעלה בלי עבודה נוספת, מי ירצה להוריד דפדפן אחר. ואם מיקרוסופט תציע חבילת הגנה בתוך מערכת הפעלה, מי צריך תוכנה נוספת? וזה גם לא משנה אם הם יציעו את האפשרות לבחור כמו שרצו עם הדפדפנים (למרות שאני אישית עוד לא באמת ראיתי הצעה כזאת). מעט מאוד יטרחו. ואם מעט מאוד יטרחו, ורוב האנשים יריצו מיקרוסופט אנטיוירוס, כמה זמן ייקח עד שהחזית הזאת תיפרץ. כי כשיש קהל יעד גדול, המאמצים יופנו לכיוון שלו, לפריצות מסוימות של קיר האש של מיקרוסופט.
ואם כבר כן מציעים מסך בחירה, מי יקבע מה צריך להיות שם? יש עשרות חברות אבטחה כמו שיש עשרות דפדנים. למה רק חמישה? האם רק חמישה?
אבל למה חברות האבטחה דואגות? אולי כי מה שהן מציאות אינו שיפור של ממש על החבילה הבסיסית. כי הרי, אם תוכנות האנטיוירוס שקיימות כבר שנים באמת כל כך טובות, למה יש כל כך הרבה התקפות מוצלחות? או אולי זה כי לא כל אחד מתקין אנטיוירוס טוב? אבל מיקרוסופט תציע חבילת אבטחה משלה, אולי זה יעודד יותר תחרות, יותר חידוש ואולי גם קצת הוזלה במחיר? יש פה הרבה שאלות.

וכמובן שחברות האבטחה קפצו והתלוננו. שזה קצת מוזר. כשאני שמעתי על הידיעה הזאת חשבתי על החברות הטובות יותר, Kaspersky, ESET ואולי אפילו גם Avast ו-AVG. אבל התלונות הגיעו בעיקר ממשרדיהן של Symantec ו-McAfee, חברות שאני ‘פחות’ מעריך את ניסיונותיהן באזור חבילות האבטחה. בעיקר בגלל איך שהן מעצבות תוכנה, למען האמת.

אני חושב על זה בהקשר של מלחמת הדפדפנים. מלחמת הדפדפנים קרתה בגלל שכל הדפדפנים היו כמעט אותו הדבר. כל אחד הציע רק טיפה יתרון על השני. Explorer הוא מובנה וחביב ומיקרוסופט קובעים את הסטנדרט של עצמם, השואש טוב בניצול זיכרון ועם ספריית תוספים מכובדת, כרום מאובטח הרבה יותר ובדרך כלל זריז יותר אם כי הוא צורך יותר זיכרון בגלל זה ואופרה משקיעים בחבילת תוכנה נרחבת יותר והם בדרך כלל אלו שמחדשים יותר. לא כזה הבדל גדול מבחינת הצרכן הרגיל ולכן הוא יילך עם מה שנותנים לו (אני רואה אנשים שחרדים מהרעיון של לבחור בעצמם ולבדוק ולכוון איך שהם רוצים וזה עצוב).
אבל תוכנות אנטי וירוס יותר שונות, לא? הרי יש הבדלים ברורים באיכות המנוע. חלק מהאנטיוירוסים פשוט יותר טובים (Avira ו-F-Secure מובילים לפי המסמך הנ”ל). אז, זה לא צריך להפריע יותר מדי. רק תחרות בריאה, נכון?

הקטע הבא מדבר על תקלות במערכות הפעלה ואיך צריך להתייחס אליהם.

עכשיו אני קורא ספר אחד על בינה מלאכותית וספר אחר על רשתות מחשבים. בספר הראשון הם מדברים על בינה מלאכותית מהכיוון של מדע המוח ומסבירים על נוירונים, אקסונים וההבדל בין brain ו-mind. ואז בספר השני אני קורא על רשתות מחשבים בתחילת דרכן ואיך שהאינטרנט היא לא רשת מחשבים. היא רשת של רשתות מחשבים או אפילו רשת של רשתות של רשתות מחשבים. ו’האינטרנט’ ו’הרשת העולמית’ הן לא אותו דבר. האינטרנט היא התשתית שעליה רצה הרשת העולמית.

אז אפשר להבין את זה כאילו האינטרנט היא ה-brain, המוח, והרשת העולמית היא ה-mind או השכל.

אז להגיד Interwebs זאת אחלה דרך לשלב את שניהם ביחד ולכלול גם את החומרה וגם את התוכנה.
ולא, להגיד Intertubes זה לא אותו הדבר כי זה להתייחס לחלק מסוים מהתשתית של האינטרנט.

זאת אומרת, הנחתי שמי שמתעסק עם מחשבים מספיק זמן לומד להקליד בצורה עיוורת כי ככה. בבית הספר עבדנו קצת עם הארנבת אבל לא הרבה יותר מדי ואני לא זוכר שהתמדנו בזה עד הסוף. אני פשוט למדתי להקליד עיוור כי אני מתעסק הרבה עם מחשבים וזה דיי היה נדרש. אבא שלי מקליד בשיטת ‘האצבע המורה והמרפק’, הוא לוחץ על אות אחת בכל פעם כשהמרפק על השולחן והראש מושען על היד. אם אני הייתי עובד בצורה הזאת אז כל דבר שהייתי עושה במחשב היה לוקח לי פי מאה זמן. למשל, בהנחה ולוקח לי כעשרים דקות להוריד רשומה ממוצעת מהמוח לדף הדיגיטלי, זה היה יכול לקחת לי אולי שעתיים. אז ככל שעובדים לומדים להקליד עיוור. אני לא מניח את הידיים שלי על שורת הבית אבל אני יודע איפה כל אות נמצאת בלי להצטרך להסתכל. אני עדיין עושה טעויות אבל מתקן אותן בלי להסתכל.

ואז אני קורא את המאמר הזה וקולט את הרעיון המופרך שיש מתכנתים שלא רק שלא יודעים להקליד עיוור אלא אולי גם חושבים שזה כישור נחות מדי בשבילם. ועכשיו אני חושב שכל מישהו שעובד בתחום בו הוא נדרש להקליד הרבה, בין אם זה מתכנת או מעצב אתרים או עורך תוכן, חייב את הכישור הזה ברשימה שלו אחרת הוא לא יהיה שווה הרבה בעבודה שלו. אני חושב שהייתי מעדיף להעסיק מתכנת בסדר שמגיע ל-70 מילים בדקה בלי להתאמץ מאשר מתכנת טוב שמצליח בקושי 10.

העניין הוא, שאני חושב שאפשר ללמוד את זה דיי בקלות ויש תוכנות שיעזרו. כל מה שצריך זה לעשות את זה בצורה תכופה (מה שאני יודע שאני לא כל כך טוב בו). אני עכשיו משתמש ב-TypeFaster ומנסה ללמד את עצמי להקליד Colemak. כל מה שצריך זה לעשות את זה כל יום ולהכריח את עצמך להשתמש בכל האצבעות. כן, זה קשה כשאין מקלדת להסתכל עליה. לכן, לא הייתי ממליץ על Z-Type או Typing of the Dead אלא אם כן משחקים אותם על מקלדת שאפשר לראות עליה בדיוק איפה כל אות. אבל עם TypeFaster יש מקלדת על המסך שאפשר לראות עליה את האותיות וכך לפחות אפשר לבנות את הזיכרון בשרירים. חבל שכשקונים מחשב ובוחרים את כל האפשרויות שלו אי אפשר לבחור מקלדת עם עיצוב שאינו QWERTY.

והדבר השני שהמאמר מדבר עליו הוא על המקלדת הוירטואלית של טלפונים חכמים חדשים ומחשבי לוח. ניסיתי, אני לא מסוגל לעבוד איתה. היא פשוט לא נוחה לי, לא נוח לי להקליד עליה. ובתור בן אדם שמקליד הרבה, אני צריך שגם בטלפון שלי תהיה מקלדת נוחה. בגלל זה אני משתמש רק בטלפון שיש לו מקלדת. כן, היא QWERTY, וכן, היא קטנה ולכן אני משתמש רק בשני אגודלים אבל, כמו שהדגמתי בעבר ואשמח גם להדגים בעתיד, היותה מקלדת פיזית עם מקשים מאפשרת לי למצוא את האותיות הרבה יותר בקלות ואני אכן מסוגל להקליד עליה לגמרי בלי להסתכל.

נסיבות הצידה, יצא לי לדבר עם נציג של אורנג’ לאחרונה. ניסיתי שוב לברר אם יש להם איזו שהיא תוכנית שמתאימה לי והאם הם מסוגלים להציע לי מחיר יותר טוב על המכשיר שאני רוצה ממה שכבר ראיתי. הוא התקרב אליי וכבר התחיל למכור. אמרתי לו לעצור. Milestone 2, אין לך מה לדבר עליי על שום דבר אחר. הוא אמר שאין להם. אין להם! ואז הוא העז להציע לי iPhone. אמרתי לו ש-iPhone זה חרא. הוא הציע לי Galaxy S. אמרתי לו Galaxy S לא עושה את זה, והראיתי לו איך הטלפון שלי נפתח ומגלה מקלדת פיזית מלאה. ואז הוא שאל אותי למה אני חייב להיות שונה.

מה שהייתי צריך להגיד לו הוא שאני עושה מה שנוח לי ולא מה שכולם עושים. אני מוצא מה שעובד בשבילי ואני דובק בו. ואם כבר מדברים על זה, בעלי ה-iPhone הם אלו ששונים, מר ‘רק 16 אחוז ממשתמשי הסלולרי בעולם’!

הנה הקובץ. וצריך מפרש Prolog בשביל להריץ אותו.

אבל אני הרבה יותר בקטע של כובע לבן. אתם יודעים, לפרוץ לתאגידים מרושעים כדי לחשוף שחיתויות או להפיל סוכנויות ממשלתיות רעות שעושות מה שבא להן ורק פוגעות בציבור.

בגלל זה, מה שקורה עכשיו עם LulzSec קצת מפחיד אותי. Wikileaks חושפים טעויות שאנשים מנסים להסתיר ולשטח את פני המשחק לטובת כולם. Anonymous לפעמים עושים דברים לא יפים אבל הם בעיקר פועלים לטובת שיוויון חברתי ואינטרנטי. אין לי מושג מה המניפסטו של LulzSec אבל לאחרונה זה נראה כי הם מכים בלי אבחנה בכל דבר שזז ובהרבה חברות משחקים.

להעיק על Blizzard? להפיל אתרים של Sony? לשתק את השרתים של EVE Online ושל Escapist Magazine?! למה?! מה הם עשו לכם?!

ומה שהכי מטריד? הם עושים את זה שוב ושוב והם מצליחים. קצת מטריד אותי אם הטרנד הזה ימשיך. מה אם LulzSec יהפכו לכוח מחשוב כמעט בלתי ניתן לעצירה? מה אם הם יהפכו להיות הענק האיסלאמי של האינטרנט, גוף כל כך חזק שכולם יפחדו להפוך למטרות שלו? המחשבה הזאת קצת מטרידה אותי.

אני כותב על זה כי לאחרונה חשבתי על כך שהרבה אנשים, כולל אותי, מפחדים מכישלון מספיק כדי בכלל לא לנסות אותו כאשר אם רק ינסו אז הם אולי יצליחו. ואם יכשלו אז לא נורא, לומדים ומנסים שוב אחרת ויותר טוב.
הרי, אף אחד לא עושה כל דבר מאה אחוז בפעם הראשונה. תמיד יהיו מהמורות וכשלונות מאשר הצלחות מזהירות. וכמו שאמר אלברט לברוס בבאטמן מתחיל: “למה אנחנו נופלים? בשביל ללמוד לקום על הרגליים שוב.”

וזה בדיוק הרעיון מאחורי Fail Early, Fail Fast: אתה הולך להיכשל. אתה הולך להיכשל הרבה… קבל תיקון, אתה הולך להיכשל הרבה מאוד לפני שבאמת תצליח ותשלוט בנושא. אז כל עוד אתה נכשל, תכשל הכי מוקדם שאתה יכול, כדי שיהיה לך זמן להשתפר ולעסוק בנושא אחרי שלמדת, ותכשל מהר, כדי שתוכל לחזור מהר לניסיון הבא ולהגיע יותר מהר להצלחה.

ואני חושב שאת כל זה היו צריכים להגיד לי הרבה יותר מוקדם. את הדבר הכי קרוב לזה שאני זוכר שמעתי מאבא שלי, מעט זמן לפני הגיוס, כשהוא אמר לי שאם המדריך שואל את הפלוגה מי יכול לירות במאג אז להגיד שכן, גם אם אתה לא בטוח.
חשבתי על כל הנושא הזה כי נראה לי שבהרבה דברים שאני רוצה לעסוק בהם עכשיו, אני מאוד מאחר כי התחלתי בהם מאוחר בגלל הפחד. ולמען האמת, אני עדיין עושה את זה. עכשיו בעיקר בגלל לחץ זמן אבל עדיין. אני לא מתנדב יותר לאגודה, למרות שאני רוצה, כי אני רשימת הכישורים הנדרשים או דרישות הזמן מפחידה אותי. ואני לא מתנדב להיות סגל בכנסים או לקחת תפקיד בכיר כלשהו כי מהנסיון הקיים שלי בלארגן דברים, אני חושש שאני אדפוק את הכל. אני כרגע רק מתכנת צעיר וחדש מסיבה שאני אפילו לא יכול לחשוב עליה ואני מעולם לא הנחיתי מערכת משחק תפקידים (למרות שאני משחק כבר לפחות 14 שנים) כי פחדתי מהעול הנדרש.

אני מקווה שאני אוכל לתקן את זה בעתיד. ופה אני פותח קטגוריה חדשה באתר שאקרא לה Life Lessons: כל הדברים שאני חושב עליהם שאני חושב שהם נסיון או ידע שכדאי ללמוד ממנו לחיים טובים יותר. גם אם אני לא הספקתי ללמוד את זה. אז אני הולך גם אחורה עכשיו, לסמן את כל הרשומות הקיימות.

Brought to you from the Communication in English class.

הראשונה, War of the Worlds, מדברת, כמובן, על התוכנית המפורסמת של אורסון וולס המבוססת על ספרו המפורסם של ה.ג’. וולס. והייתי רוצה לכתוב פה משהו מגניב עליה אבל זה כנראה יהרוס את האפקט של התוכנית ואני לא רוצה לעשות את זה. התוכנית מנסה להעביר את איך המופע הזה נתפס בזמנו, איך הוא השפיע על אנשים ומה הוא גרם להם לחשוב, לראות ולעשות. זאת תוכנית של שעה אבל יכולה לספק לכם חומר לשיחה לחודש הבא. מומלץ.

השנייה, The Obama Effect, Prehaps, מדברת על פיסת סטטיסטיקה מעניינת שנקראת Stereotype Threat ועל הקשר המעניין בין בחירת ברק אובאמה לנשיא ארצות הברית ובין עלייה בתוצאות המבחנים של אנשים אפריקאים-אמריקאים. זאת תוכנית של רבע שעה בערך וגם מאוד מעניינת בגלל ההשלכות של הרעיון.

אני נאלץ להסכים לחלוטין שמה שאפל עושים, וזה גם מה שהרבה אנשים חשבו כשרק יצא ה-iPad הראשון, הוא למנוע רכיבים ואפשרויות שקיימות במכשירים בזמן הפיתוח רק כדי להוסיף אותם למכשיר ההמשך ולדרוש עבורו עוד כסף. אני נאלץ גם להסכים שאפל יודעת טוב מאוד איך לשווק אבל במקרה הזה אני חייב להשוות אותם לחברות היותר מרשעות שבונות משחקים לשוק החברתי. מדובר בחברות שכביכול מוצאות פרצות במרקם הפסיכולוגי של הלקוחות שלהם, של הציבור בכלל, ומנצלות את זה לטובת עצמם. במקום לתת ללקוח את החווייה הכי טובה שהן יכולות, הן מנצלות את תבניות ההתנהגות הצפויות בשביל להרוויח יותר כסף או לבנות מעריצים שזה פחות או יותר אותו הדבר.

דיברתי על זה עם ידיד שלי שמחזיק iPad וביחד הגענו למסקנה הידידותית שאנשים שמחזיקים אנדרואיד (ואני מרחיב את זה למחשב באופן כללי) הם אנשים שרוצים את האפשרות להגדיר כל דבר ולשנות מה שהם רוצים ואנשים שמחזיקים מוצרים של אפל (ואני ארחיב את זה לקונסולות) הם אנשים שרוצים בכוונה למנוע מעצמם את ה’סיבוך’ הזה. מה שהוא אמר זה שהוא קנה iPad כי הוא רוצה מכשיר שפשוט יעשה. הוא בכוונה רצה למנוע מעצמו את היכולת איך שהוא לפגוע במכשיר הנייד שלו. ובשביל זה הוא היה מוכן, בידיעה מראש, לוותר על כמה דברים כמו חיבוריות סלולרית או שוק פתוח.

אני לא חושב שאנשים שבוחרים באפל הם אנשים טיפשים ואני לא חושב שזה שאני רוצה אנדרואיד ומכשירים פתוחים שנותנים לי לשחק עם כל אפשרות עושה אותי חכם יותר מאחרים. אבל אני כן חושב שמי שבוחר אפל כן בוחר להגביל את עצמו וכן בוחר להיות סוג של מוגבל מבחירה. יהיו סיבותיו באשר הן, לגיטימיות או לא. אני עדיין חושב שאפל מנצלת את הרגשת ה-”Ooh Shiny!” של הלקוחות כדי למכור להם מוצרים פחות טובים ביותר כסף.

ואתם יכולים גם לעיין (גם אני לא ממש קראתי את הכל) ברשומה הזאת על מכירת מקים ולהקשיב לבן אדם הזה שמתלונן, בצדק לטעמי, על מחירים של מחשבים של אפל היום שעולים פי 2 ממחשבים מקבילים ונותנים לרוב ביצועים פחות טובים. והוא גם מדגים למה זה מצב דפוק כאשר הוא בונה מחשב שהוא פלטפורמת משחקים כמעט הכי טובה שצריך היום ב-983$ בלבד כולל הכל.

בקיצור, אני חושב שהסיבה העיקרית שאני לא מחבב אפל ואני חושב שלא צריך לחבב את אפל באופן כללי היא כי הם מעליבים את האינטליגנציה שלנו שוב ושוב. אולי אנחנו לא טיפשים, אולי גם כל מי שקונה מוצרים של אפל בכלל לא טיפש. אבל זה לא אומר שאפל לא מזלזלים לנו באינטליגנציה. ואולי יש אנשים שלא שמים לב לזה אבל האנשים שאני מכיר מבינים את זה ומוכנים לקבל את זה. אולי בשביל הנוחות והקלות, אולי בכוונה בשביל להגביל את עצמם, אולי רק בשביל להיות מגניב כאשר אפל מגדירים מה זה מגניב.

אבל אני לא מוכן לקבל את זה. אחד העקרונות שלי, שאולי לפעמים פועל נגדי אבל זה אחד שאני לא מוכן לוותר עליו, הוא שאני מתחיל מלהתייחס לכל אחד כאילו הוא חכם כמוני אם לא יותר. אני מתחיל מלכבד את האינטלגנציה של מי שעומד מולי ואני מתקן את הציפיות בהתאם למה שמשתנה. אני גם רוצה שהדברים שאני מתעסק איתם יכבדו את האינטלגנציה שלי בין אם אלו המכשירים בהם אני משתמש ובין אם אלו הספרים שאני קורא. ואין לי בעיה לראות סרט מטופש או לצפות בסדרה מפגרת מדי פעם כי לפעמים זה מה שאני רוצה. אבל זה לא יחס שאני מוכן לסבול על בסיס יומי.

אני, סך הכל, מאוד מרוצה ממה שיצא לי, בהתחשב בעובדה שזאת התוכנה הגרפית הראשונה שאני כותב.

אני משתמש ב-Qt IDE ובינתיים אני מאוד מתלהב ממה שהיא מסוגלת לעשות.

מצד שני, אני כן קצת דואג שאולי היא עושה בשבילי יותר מדי…

אז המהפכה עדיין לא פה. ואם אתם מעלים קבצים, תפרקו אותם לחתיכות של 10 מגה בייט בשביל הנוחות.

חוץ מזה, כשאתם בונים חיפוש לשמירה, ככה אתם גם בונים מסננים כמו שצריך. אם תסמנו את קופסת ה-Archive אז כל גל חדש שיענה על הקריטריונים שהגדרתם מיד יוסר מה-inbox שלכם ואם תסמנו את קופסת ה-Mark as Read אז זה גם סוג של חסימה של כל הודעות העדכונים שלו.

למקרה שלא ידעתם את זה עד עכשיו, יש מחקרים שמגבים את זה.

במבחנים שלהם, לעומת זאת, אני מקבל 100 בניקוד ובערך ממוצע בין ה-Multitaskers הכבדים לנמוכים בזמן.

מזהירים היום לגבי התמכרות לאינטרנט אבל צריך להתחיל מהתמכרות לעזרים דיגיטליים. בכתבה מתואר זוג שהוא הרבה יותר מכור מהרגיל. אני לא חושב שאני במצב גרוע. למרות שאני מבואס מול כמות הדברים שמצטברים אצלי ואני רוצה את המכשירים המתקדמים והחדשים יותר, אני מסוגל להתמודד עם כמה ימים בלי אינטרנט ולא חייב תמיד להיות מחובר. למען האמת, אני מעדיף להתנתק מדי פעם.

מה שאני חושב שצריך ומה שאני משתדל לעשות הוא לצרוך במידה ולא להעמיס יותר מדי. הכי חשוב זה לא להילחץ ולקחת בקלות.

אותי יותר עניין לגלות שהסינים מרגלים אחר מדינות אחרות כמו כל מדינה בעולם אבל הם גם מרגלים אחרי חברות אחרות בשביל חברות סיניות וזה אף אחד אחר לא עושה. זה קצת מפחיד.

בכל מקרה, כדאי לקרוא את הכתבה (היא לא כל כך ארוכה) אבל הוא מסכם שמה שצריך בעיקר לעשות זה לשים לב מה קורה ולהיות ערים אם קורים דברים מוזרים כמו מסעדה סינית באמצע שום מקום שמגישה מעדנים שאי אפשר אפילו להשיג במסעדות יוקרה טרנדיות.

אז אם אתם לא יכולים לראות מה כתוב פה למטה, לכו לאתר של Wave ותרשמו.

[wave id="biEpUFLtA"]אמרתי לכם שכדאי לכם להרשם ל-Wave. זה מאוד מגניב.[/wave]

ולמי שצריך, יש עכשיו ספר שלם שמסביר את כל הקטע של הגל.

ב-New Scientist יש כתבה על מחקר גדול שעשו בתחום לאחרונה בו המארגנים הריצו תחרות בה הם הזמינו מתחרים לתכנן אסטרטגיות לשינוי בין סוגים שונים של למידה חברתית, למידה עצמית וחזרה על ידע קיים כדי לראות איזו אסטרטגיה תהיה הכי שימושית. כדאי לקרוא, זה מאוד מעניין. אלו המון שאלות מעניינות שכל אדם צריך לשאול את עצמו כשהוא מתכנן את החיים שלו.

בקצרה, האסטרטגיה המנצחת היא זו שבילתה את רוב הזמן בלעשות מה שהיא יודעת, בערך חמישית עד עשירית מהזמן בבעיקר ללמוד מאחרים והשתדלה להתקדם עם הזמן ולהעריך יותר שיטות חדשות יותר. כמו כן היא גם פיזרה את הלמידה בצורה פחות או יותר שווה לאורך חייה. אבל מה שעוד מעניין הוא שלמרות שלמידה חברתית והעתקת אחרים זה מאוד שימושי, זה עובד יותר טוב במקום בו יש הרבה אחרים שלומדים ומנסים דברים בעצמם.

כמו כן, למרות שיש בעלי חיים אחרים שעושים את זה, בני אדם עושים את זה הכי טוב בגלל השפה והיכולת שלנו להעביר מידע במהירות וביעילות.

אני, אישית, חושב שאני מעדיף לחדש ולבדוק דברים חדשים. גם אם זה פחות יעיל ופחות רווחי, אני מעדיף לחשוב לטווח הכללי והרחוק יותר.

אבל אני חושב שיש לזה פתרון. מה שאני עושה הוא מחלק זמן עיבוד כמו מערכת הפעלה. אני מריץ משימה או שתיים בחזית וכל השאר מחכות ב-runqueue לזמן שלהן. ומדי פעם אני מחליף הקצאות זמנים כדי להביא משימות אחרות לחזית.

אם אתם פתאום נתקלים באזהרת וירוסים או רוגלות, במיוחד אם זאת התראה שנראית שונה מתוכנת האנטיוירוס המותקנת אצלכם (אם כי יש כאלו שמתכננים אזהרות שנראות כמו התראות מוכרות), במיוחד אם היא נמצאת באמצע אתר אינטרנט, כדאי להיזהר.

ב-New Scientist יש מאמר על חברה אחת שעשתה את הכסף שלה (המון ממנו) בצורה הזאת ואיך ה-FTC האמריקני הפיל אותם בעזרת מנתחי מערכות מ-McAfee ו-Symantec. זה מאמר ארוך אבל מאוד מומלץ לקרוא. אם אין לכם כוח, דלגו לסוף לאזור הטיפים ואיך להגן על עצמכם.

הסיפור עצמו מעניין אבל הנה הטיפים הבסיסיים:

בכל מקרה, הטיפ הכי חשוב, וזה חשוב לכל נושא בו צריך להחליט החלטות חשובות: לדעת כמה אתם באמת יודעים ולהתייעץ במומחים אמיתיים אם אתם לא בטוחים במאה אחוז.

הדיון הקצר שלי עם מעין על האם לגוגל יש רשת חברתית או לא הסתכם בכך שהיא אמרה שכל עוד בבאז אין Farmville אז זאת לא רשת חברתית. אני אמרתי ש-Farmville לא מגדיר רשת חברתית אבל לא היה עוד מה להוסיף.

למען האמת, אני חושב שכל התוספים האלו רק הורסים את הרשת החברתית והנה עוד סיבה למה. כי ברגע שמקלידים מידע פרטי שאמור לעבור בין חברים ונותנת השירות שלכם מתחילה לחלק אותו חינם אין כסף לכל מי שרוצה, זאת בעיה.

אני לא אוהב את המשחקים הקלילים האלו ברשת אבל מי שרוצה שיבושם לו. אין שום קשר בין זה לבין רשת חברתית. אם אנשים רוצים לשחק טרוויאן או Farmville או מלחמות מאפיה או כל דבר אחר, ברצון. יש להם אתרים פרטיים (אאל”ט) בהם אפשר לחלוק רק שם משתמש וזהו.

כי בשבילי, רשת חברתית היא רשת חברתית ולא חור שחור לכל בן אדם שאי פעם היה בקשר עם מי שיצאה עם הגנן של השכן של הבן דוד של מי שהיה הנהג של המ”פ של הפלוגה השכנה למשך חודשיים בצבא. הרשת החברתית שלי היא האנשים שאני קורא להם חברים ומכרים ושהייתי רוצה באמת לשמוע מה קורה איתם בחיים ומה שלומם ומה יש להם להגיד.

ובשביל זה, לדעתי, באז מתאים לחלוטין.

כי אין לי שום בעיה שהדפדפן שלי ינגן וינהל לי את לוח השנה ואת הדואר כי אלו בכל מקרה דברים שאני עושה באותו הזמן. אין לי בעיה שטלוויזיה גם תנגן ותקליט ותוריד לי תוכניות או סרטים כי אלו שירותים קשורים. כשחבר שלי מציע לי להצטרף לשירות חביב שמאפשר לאנשים למצוא מומחים דרך קישורים חברתיים אני אומר סבבה, נשמע נחמד. מה שאני לא אוהב הוא שאותו שירות, בשביל להירשם, דורש ממני לחשוף את כל הפרופיל של גוגל ולזה אני לא מוכן.

רשת חברתית צריכה להיות רשת חברתית ולא להתערבב עם כל דבר אחר. או לפחות, להציע את האפשרות הטהורה יותר.

1) כפתור הכיבוי: ענק. התפריט הקטן שלידו שפותח את שאר האפשרויות: פיצק’לה. אז כבר קרה לי שרק רציתי לבחור ב-Switch User, החטאתי את הכפתור הקטן ולחצתי על הכיבוי במקום. אז הדפדפן והמסמך וכל שאר הדברים הפתוחים הולכים קאפוט.
2) ה-Windows Explorer. מאוד אוהב שהוא שומר מקומות מועדפים או משומשים יותר לשליפה מהירה אבל אין לי מושג לפי מה הוא מסדר אותם ואין שום דרך להגיד לו “אל תשים את הספריה הזאת ברשימה לעולם”.
3) תוכניות כבר נעלמו לי מה-Start Menu. אמרתי לו שים אותן שם ומתישהו הן פשוט נעלמו. זה מוזר.
4) התפריט הצידי של תפריט ההתחלה, כל הספריות הרגילות, המחשב ולוח הבקרה. דבר ראשון, המחשב לא נפתח לתפריט מעבר לכוננים והמעבר לשם נורא קשה.
5) המסמכים של תוכניות מסוימות. מאוד מגניב. רק חבל שכל פעם שאני עושה את זה עם Word, הוא נדפק ולא מוכן לקרוא את הקובץ.
6) 7 תמיד מסדר את הקבצים. כל הזמן. אחד הדברים שאהבתי ב-XP הוא את היכולת להשאיר ספריה פתוחה ואז הדברים שהשתנו או נוספו היו בסוף. לא עוד. ואין דרך להגיד לו אחרת. וגם, כשאומרים לו לסדר מחדש, לפעמים לוקח המון זמן.

אבל צריך להיות פה DX11 אז אני מת כבר להתקין אותה על מחשב טוב ולשחק Halo 2, יא מיקרוסופט חארות.

“Social networking sites are making it easier for people to meet up for casual sex,” Prof. Peter Kelly, director of pubic health in Teesside, told the paper. “There has been a fourfold increase in the number of syphilis cases detected, with more young women being affected.”

או בקיצור, רשתות חברתיות מאפשרות לאנשים לבוא במגע עם יותר שותפים ולרוב גם לא משתמשים באמצעי הגנה. אז אם צריך עוד סיבה להפסיק את השימוש, הנה.

כן, אני יודע שזה סטטיסטיקה ולכן גרוע יותר משקרים אבל אני חושב שכדאי ללחוץ על הקישור לכתבה רק בשביל התמונה הראשית.

הרעיון חביב, תראו את הוידאו. מצד אחד זה כנראה יהיה מגניב בטירוף ונורא מועיל אבל מצד שני זה יכול להיות גם נורא נורא מעצבן. צריך לחכות לדגם הבא. בתקווה ול’טקסט 3.0′ לא יהיו באגים כלשהם.

אני חושב שזה מגניב. היכולת לצלם תפריט בגרמנית ולקבל מיד תרגום לאנגלית יהיה שירות נהדר. אבל אני גם לא יכול שלא לחשוב על הציטוט מהמדריך על דג הבבל.

וגם עם כל זה, אני עדיין חושב שאני מעדיף להיות מאושר. מה אתכם?

המדען הראשי החדש של משרד החינוך, ד”ר גבי אביטל, תקף בשבוע שעבר את ההסכמה המדעית הרחבה בדבר הקשר בין פעילות האדם לשינויי האקלים, ואמר כי “אם ימשיכו לכתוב בספרי הלימוד שכדור הארץ מתחמם בגלל פליטת פחמן דו חמצני – אני אתעקש על כך שזה לא המצב”. עוד אמר, כי “אם בספרי הלימוד יכתבו באופן מפורש שמוצא האדם מהקוף – ארצה שהתלמידים ייחשפו לדעות אחרות ויתמודדו אתן. יש הרבה אנשים שלא חושבים שתורת האבולוציה היא נכונה”. בתוקף תפקידו, משפיע אביטל על פעולות משרד החינוך ובתי הספר בנושא איכות הסביבה. בעקבות כמה מאמרים שכתב על התחממות כדור הארץ, קראו פעילים בארגונים ירוקים להתפטרותו.

לדוקטור הנכבד גבי אביטל, אתה יכול להתעקש כמה שאתה רוצה אבל עם עובדות קצת קשה להתווכח. ויכולות להיות לך כמה דעות שאתה רוצה אבל בבתי הספר שלנו צריכים ללמד דברים שאנחנו יודעים ולא דעות. אם יש לך דעות, לך תביע אותן בשעה החופשית אבל בשיעורי ביולוגיה צריך ללמד רק מה שכבר עבר את מבחני הזמן ועמד בהם. ושאתה אומר שפליטת פחמן דו-חמצני היא ‘הגורם’ ל’התחממות’ ושמוצא האדם ‘מהקוף’ רק מראה כמה אתה באמת מבין את התאוריות, אם אני, רק סטודנט צעיר, מכיר אותן יותר טוב.

ד”ר אביטל, בעצמו איש דתי, אמר כי “יש כאלה שעבורם האבולוציה היא דת והם לא מוכנים לשמוע שום דבר אחר. חלק מהחובה שלי, במסגרת תפקידי במשרד החינוך, היא לבדוק את תוכניות הלימודים וספרי הלימוד”.

למזלי, לזה אני לא צריך להגיב כי כבר הביאו מישהו חכם יותר לדבר.

ביחס לדבריו אלה אמרה הפרופ’ חוה יבלונקה, מאוניברסיטת תל אביב, שהדבר מקביל ל”אמירה שצריך לתת מקום בספרי הלימוד לדעה שכדור הארץ הוא שטוח ושהשמש מסתובבת סביבו. מפתיע שמדען ראשי של משרד ממשלתי אומר דברים כל כך הזויים”.

לפני כשלושה חודשים מינה שר החינוך, גדעון סער, את ד”ר אביטל לתפקיד המדען הראשי של המשרד. את תאריו האקדמיים השיג אביטל בפקולטה להנדסה אווירונאוטית בטכניון, שם הוא מרצה על “תורת הזרימה והאווירודינמיקה”. בעבר שימש ד”ר אביטל מנהל תחום אווירו-מכניקה ב”אלביט”. אביטל הוא המדען הראשי הראשון שלא נבחר מקהילת חוקרי החינוך. הוא גם חבר ליכוד כ-20 שנים, והתמודד ברשימת המפלגה לכנסת ב-2006. את מינויו אישרה נציבות שירות המדינה.

כל הכבוד לדוקטור אביטל על השגיו אבל כנראה שחוכמת חייו איכזבה אותו אם הוא לא השיג לעצמו אנשים שחכמים ממנו בנושאים מסוימים כדי שייעצו לו באותם נושאים. מדען אווירונאוטיקה לא צריך להתבטא בפומבי בשם משרד ממשלתי ובטח לבטח לא צריך לקבוע מדיניות של ביולוגיה ומטאורולוגיה בלי להתייעץ קודם עם מומחים בנושא.

במאמר שפורסם בשבועון הדתי-לאומי “בשבע”, בסוף נובמבר שעבר, כתב אביטל: “בשנים האחרונות מתרחש ברחבי העולם ‘מסע הצלב הירוק’, כחלק ממהלך יותר עמוק, ואפשר לכנותו בהחלט דת ירוקה. מה מניע את הירוקים ותומכיהם המגוונים לצאת במסע הפחדות שקצו של העולם ממש על פתחנו? מדוע ארגוני הירוקים לוחצים על ממשלות לעבור לאנרגיה חלופית שאינה זמינה ובטח יקרה מאוד? משאלות אלה לא ניתן להתחמק. התשובות עלולות להפתיע ואולי לאכזב. אולם ברגע שהמדע מגויס לפוליטיקה, כלומר לאידיאולוגיה, יש לברר מהו הבסיס המדעי של ארגוני הירוקים. ולמי שבקי קצת בפרטים זה מזכיר משהו מדת האבולוציה”.

הרשה לי לחדש לך, הדוקטור הטוב. הירוקים, כפי שאתה אוהב לכנות אותם, אינם סוגדים לשום אל, אינם מתפללים לישועה ואין להם רשימת מצוות באורך הגלות אותן הם מחויבים לבצע כל יום וכל שבת. וגם לא לביולוגים אבולוציונים. מה שכן יש להם זאת מטרה. הם רוצים לשמור על כדור הארץ הזה משתי מטרות מאוד פשוטות: הפלנטה הזאת היא יחידה שאנחנו יודעים עליה והם רוצים שלא ניכחד מהיקום כמין חי!!!
וזה נחמד מאוד שאתה אומר שלא צריך להתחמק מהשאלות רק חבל שאתה כן עושה זאת. האם בכלל בדקת מקורות אנרגיה חלופיים? האם ידעת שחלקם מאוד זולים, קלים להקמה, דורשים תחזוקה נמוכה ופשוט עובדים בלי זיהום? האם ידעת שמהערכות חדשות יוצא מספר שטוען שיש לנו, במקרה הטוב, עוד 20-30 שנה של נפט ועוד בערך 50 שנה של דלק גרעיני? מה תעשה אם זה יתברר כנכון כמו רעם ביום בהיר? לא צריך להילחץ ולא צריך לרוץ כמו מטורפים אחרי כל טענה כמו ההר למוחמד אבל כן צריך להתכונן לגרוע ולהסיט את הציוויליזציה שלנו לתצורה יותר מאוזנת מבחינת משאבים.

בראיון עמו, שהתקיים ב”מכון מאיר” הדתי, לפני מינויו למדען הראשי, אמר אביטל: “תחום אחר של המדע שהוא בעייתי זה הביולוגיה או מדעי החיים והסביבה. יש שם המון יסודות שעומדים על כרעיים של תרנגולת”. בתשובה לשאלת המנחה, אם הוא מתכוון לכך “מבחינה מוסרית”, ענה אביטל: “כן, בוודאי מוסרית. מכיוון שכאשר התורה שלך מתבססת על תורת ההתפתחות של דרווין והנגזרות שלה, אתה מתבסס על יסודות לא-אמוניים, כלומר, אין אלוהים, יש משהו מקדם, והיו התפתחויות כאלה ואחרות אקראיות, שהביאו אל היצור שהוא נזר הבריאה – שזה האדם”.
בהמשך הראיון ב”מכון מאיר” אמר אביטל: “כל הסממנים של דת פנאטית נמצאים שם [בארגוני ירוקים] – קנאות והרבה רוע. הירוקים אומרים ש’יישרף העולם – רק שיהיה ירוק’”. בתשובה לשאלה האם הוא נוהג למחזר, השיב: “אני מתאמץ לשים את הפלסטיק בפח אשפה רגיל. כדור הארץ לא הולך להיות מושמד. הקב”ה הבטיח לנו…וההשפעה של האדם היא זניחה”.

תחום של המדע שעומד על כרעי תרנגולת מבחינה מוסרית? האם בכלל הקשבת למה שיצא לך מהפה? ממתי עובדות מדעיות קובעות מה מוסרי ומה לא וממתי החלטות או עקרונות מוסריים קובעים מה נכון ומה לא נכון? ואם תגיד לי שאת הידע המדעי שלך אתה מבסס על עקרונות מוסריים דתיים אז אני חושב שאני יודע מי מאיתנו עומד על כרעי תרנגולת.
הירוקים לא רוצים לשרוף את העולם. כן, יש קיצוניים, כמו בכל מקום, כמו ביהדות, לדוגמה. חלקם גם דיי מטורפים אבל חלק מהרעיון שלהם הוא לא לשרוף את העולם אלא לשמור עליו. ואם באמת תחקור את הנושא לעומק תראה שאולי חלק מהרעיונות שלהם פשוט לא ישימים או לא שווים את המאמץ אבל יש הרבה שכן. פלסטיק, נייר, מתכות, אלו דברים שבהחלט אפשר ושווה למחזר ואם אתה הולך בכוונה כנגד זה אז אתה רק מתנהג בצורה ילדותית.
ובסוף בסוף, הקב”ה הבטיח לך? הוא שלח לך מכתב אישי וחתום? יש לך הקלטה? כמה טוב אתה מכיר אותו שאתה יכול לסמוך על המילה שלו? כי אני ממש לא, לא מכיר ולא סומך, ואני כן יודע ששבעה מיליארד יצורים אינטליגנטים שבצורת החיים הממוצעת הנוכחית שלהם צריכים ביחד כ-1.5 כדורי ארץ כן מסוגלים להשפיע על האקלים.

אביטל אמר בשבוע שעבר כי “אלה דעותיי ולא אתכחש להן כי מוניתי לתפקיד במשרד החינוך”. לדבריו, “הירוקים צריכים להיות פחות דתיים וכדאי להם לקרוא את כל המאמרים שחושפים את דברי ‘מכחישי ההתחממות’. אני הייתי בין הראשונים שאמרו זאת. מי שאומר שאין לי את המומחיות הנדרשת צריך לפתוח את העיניים”.

מי שצריך להיות פחות דתי ויותר מדעי הוא אתה, אדון מדען ראשי של משרד החינוך. תנסה לעבוד בדרך שבה אמורים היו לחנך אותך ותחקור בדרך מדעית.

חלק גדול מהציטוטים המוקדמים של ד”ר אביטל הופיעו באתר אינטרנט ישראלי, המוקדש לההתחממות העולמית. במכתב לסער, כתב השבוע מחבר הבלוג, איל מורג, כי אביטל “לא מבין מהו מדע ולכן צריך להרחיק אותו מכל תפקיד שקשור למדע”.
“אביטל צריך להתפטר מתפקידו”, מוסיפה ד”ר ליה אטינגר, ממרכז השל לחשיבה ומנהיגות סביבתית. “הדבר דומה למדען הראשי של משרד הבריאות שהיה מכריז שכל המחקרים על הקשר בין סיגריות לסרטן הם עורבא פרח. ברור שמטבעו של המדע, אין הסכמה מוחלטת והמחלוקות מקרבות אותנו לאמת, אבל אין לכך כל קשר לדברים שאומר אביטל. אם אלה עמדותיו, הוא לא יכול לקדם את החינוך הנדרש לאיכות סביבה וקיום המערכות האקולוגיות. אביטל הוציא עצמו מהקונצנזוס”.
לדברי ד”ר שחר דולב, מ”הפורום הישראלי לאנרגיה”, “מדענים מוצאים כל הזמן הוכחות נוספות ל’תיאוריית ההתחממות’. טוב שיש מדענים המעלים שאלות וטענות, כי זה בריא לדיון המדעי. אבל אם אנשים בעלי סמכות – כמו מדען ראשי במשרד ממשלתי – מאמצים עמדה של מיעוט בקהילה המדעית ומפיצים אותה ברבים, הרי שהדבר גורם נזק אדיר, כי הוא מבלבל את הציבור ואת מקבלי ההחלטות”.
בפגישה עם עיתונאים בשבוע שעבר, שהוקדשה לסקירת השנה הראשונה של השר סער במשרד החינוך, אמר בכיר במשרד על אביטל כי הוא “כוח חשוב, שמוסיף תרומה של עצמאות מחשבתית ומקוריות”. במשרד החינוך סירבו בסוף השבוע להגיב לדברי אביטל או לביקורת הפעילים הירוקים.

עצמאות מחשבתית ומקוריות? סלחו לי אבל את אותם טיעונים יבשים ועבשים שמעתי כבר עשרות פעמים בעבר. זה מעצבן אותי יותר עכשיו כי מדובר במישהו המחזיק בתפקיד חשוב ומשפיע. תפקיד שהמרחק בין השפעתו לבין הקשר של המחזיק בו למציאות נראה כרגע פשוט גדול מדי.

בקצרה, גוגל באז הוא ניסיון של ענקית התוכנה המחייכת להתחרות ב-Facebook ו-Twitter (כנראה על ידי שילוב מוכרח) עם שירות הודעות קטנות וחלוקת ‘דברים מגניבים ברשת’. לא יודע מה יעשו עם זה, לא יודע עדיין כמה זה שימושי וכמה זה מתחרה (ב-Twitter, תלוי ברמת החיפוש הפומבית. ב-Facebook, לא עד שיהיה להם Farmville משלהם) אבל נבדוק את הנושא ונראה איך זה עובד.

מישהו עוד קיבל את זה או שכרגע זאת הזמנה פרטית?

למה? ובכן, קאנוניקל, הקבוצה שמפתחת את אובונטו לינוקס החליטה להחליף את ספק החיפוש הסטנדרטי שלה (גם בחיפוש מתוך מערכת ההפעלה וגם בשואש שמגיע מותקן איתה) לזה של יאהו. עדיין יהיה אפשר להחזיר לגוגל אבל יאהו יהיה ברירת המחדל. הם עשו את זה בגלל הסכם עם יאהו לפיו היא תספק כספים למפתחת בשביל המשך מימון הפרויקט. בגלל שיש הסכם בין יאהו למיקרוסופט בכך שבינג הוא, תכל’ס, החיפוש של יאהו, אז באופן עקיף, מיקרוסופט משלמת על הפיתוח של אובונטו. אני חושב שזה משעשע.

- מערכות הפעלה הוא הקורס הגדול ביותר של הפקולטה למדעי המחשב.
- אין בפקולטה קורס אחר שהוא 4.5 נקודות או יותר.
- הקורסים היחידים ברשימה שלי שעוברים אותו בחשיבות הם הקורסים המדעיים הבסיסיים כגון אלגברה א’, חדוו”א 1 ו-2ת, פיזיקה 2ממ, קוונטית וכימיה אורגנית.
- את רוב העבודות בקורסים יש להגיש ביחידים. כאשר הקורס גדול ועומס העבודה שלו גדול במיוחד (או כשהמתרגלים עצלנים) אז מבקשים להגיש בזוגות. את מערכות הפעלה צריך להגיש בשלשות.
- מערכות ההפעלה של היום הן בנות כמה מיליוני שורות קוד. בתרגילי הבית, תפקידנו הוא לחפור בערימת השחת הענקית הזאת בחיפוש אחר מחט מאוד מסוימת ולשים לידה עוד אחת.

אבל בסיום הקורס, בין אם עברנו אותו או לא, אנו יוצאים עם הסיפוק שלפחות הבנו מה הקטע עם המסך הכחול של חלונות.

בגוגל פורסם מה שהוא, פחות או יותר, המניפסט שלהם למה זה פתוח וכדאי לקרוא את זה כי זה דיי מסביר את איך שהם חושבים שצריך לעבוד. כמובן צריך לקרוא את זה עם קמצוץ של מלח, אבל גם ככה זה עדיין נראה כאילו גוגל מכוונים לעולם יותר טוב, עולם שבו יש תאגידי שירות עם המון שליטה שעושים מה שהם רוצים אבל לפחות מודיעים על זה ללקוחות שלהם ונותנים להם אפשרויות.

ואני חושב, עדיין, באמת, שאם צריך לבחור את התאגיד שישתלט על העולם, אני מעדיף שזה יהיה גוגל ולא הרבה אחרים.

הגענו לשם דיי מאוחר בלילה אז המקום היה נטוש. הקומה הייתה דיי קטנה אבל נאמר שזאת לא הקומה היחידה. התחלנו מחדר האוכל הקטן שלהם שהכיל המון שולחנות פלסטיק קטנים וחמודים, מקררים מלאים במספיק טובין בשביל להכין ארוחת בריאה, טעימה ו/או כיפית למי שרוצה, סלי מחזור מחולקים ומופרדים, פסנתר, שולחן ביליארד ונוף מרשים ביותר. משם התקדמנו לסלון הקטן ליד קבוצת המשרדים הראשונה. לכל אחד שם יש עמדה נוחה וזה נראה כאילו דיי מותר לעשות מה שרוצים בה כל עוד באמת עובדים. ב”סלון” הייתה טלוויזיה ענקית על הקיר ומה שאני מניח שהוא PS3 Slim. בהמשך היה עוד מקום מנוחה ליד עוד קבוצת משרדים וחדר ישיבות גדול יותר. בחדר ישיבות גם היה טלסקופ קטן.
הקפנו עוד מטבחון קטן ליד עוד שורה של משרדים שעל הקיר לידה היו מסכים שהציגו כל מיני גרסאות שונות של הלוגו של גוגל. בסוף המסדרון היה סגוואיי מצד אחד וכיסא מסאז’ מהצד השני. יצא לי לרכב על שניהם ולמרות שהראשון עדיין מטריד אותי, גם זה היה מאוד כיף. שהינו במקום בערך שעה רק לחוות אותו ואז כבר הייתי צריך ללכת.

כן, גם אני רוצה לעבוד בגוגל.

אתמול גם הלכנו לראות Avatar ויותר על זה בהמשך.

ומכל מה שקראתי שם, מה שתפס אותי זה הנושא של קוד פתוח. מי שהמציא את הרעיון שחרר אותו ומאז פיזיקאים בכל העולם משחקים איתו ומשנים אותו. ומה אומר היוצר המקורי? “לא טענתי שיש לי מוצר מושלם. אני שמח שאנשים אחרים משפרים אותו.”

מומלץ לקרוא לחובבי הבילוש והקונספירציות ולכל מי שרוצה להיכנס לראש של מרוצללים.

הוא לא בדיוק הוכיח שאי אפשר להעלם היום. הוא הוכיח שקבוצה נחושה של אנשים מסוגלת לגלות המון המון דברים כשכמה אלפי אנשים רודפים אחריך, קשה מאוד להעלם. הרבה יותר קל אם לא שמים על ראשך פרס של 5,000 דולר.

אבל עכשיו… עכשיו הם הצליחו לעלות לי על העצבים באופן אישי. אני יודע שמדובר רק בקומץ אנשי תמיכה טכנית אבל עדיין.

Now, it’s personal.

אבל מצד שני, כמה מותר לממשלה להגיד לאמנים (אפילו ספקי תוכן) מה כן מותר להם לספק ומה לא? כי ההצהרה הזאת פשוט נראית לי כמו השגחת כשרות. כן, השגחת כשרות היא לרוב כיסוי תחת גדול בשביל סחיטה אבל עדיין. הסינים רוצים שהספקים יגבילו סצינות מין, קרבות שחקן נגד שחקן ומגוון דברים אחרים ומי שלא יהיה מוכן לשכור ‘משגיח’ שיבדוק ויאשר את המוצרים של החברה, יצטרך להישאר בחוץ.

ולצערנו, בליזארד כבר למדה על בשרה שאם עושים מה שהסינים לא אוהבים אז סובלים. כאשר הם ניסו להחליף את השותפה שלהם בסין, הממשלה התנגדה ובליזארד נשארה בחוץ. ואני בטוח שזה מאוד כואב להם לאבד את כל הלקוחות הסיניים.