העולם הסתדר לפי תחומי עניין

כבר הרבה זמן אני אומר: זה לא שאני לא מספר לאנשים מה קורה איתי כי אני לא רוצה. אני לא עושה את זה כי אין לי כוח להבדיל.

בדרך כלל, כשאני רוצה לדבר על משהו, יש כמה וכמה אנשים שמעניין אותי לדבר איתם על זה אבל הם נמצאים ב-3-4 מעגלי היכרות שונים שלי. אז אין לי כוח לפנות לכל אחד בנפרד ולנהל 20 שיחות שונות על אותו הדבר. אני מעדיף להגיד את זה רק פעם אחת.

תכלס, זה מה שהרשתות החברתיות מאפשרות, לפנות לקבוצת אנשים שחולקים איתי תחום עניין, לא משנה מאיפה אני מכיר אותם, ולדבר איתם על נושא שקשור לתחום העניין הזה. ואם זה משהו אישי, אני פשוט כותב את זה כאן אם זה ארוך או ישירות על הדף שלי ברשת החברתית אם זה יחסית קצר. בכל מקרה, אם אני כותב את זה פה, אני אחלוק לרשת החברתית ואז אפשר להגיב לי במקסימום שני מקומות.

זה כל העניין. והעובדה, שהרבה שיחות שבעבר היו מתנהלות במישור פרטי מתנהלות על פני רשתות חברתיות בפני מאות ואלפי אנשים, אומרת לי שאני לא היחידי שמרגיש ככה.


Posted in Humanity, Life, Philosophy, Practice, Thinking Out Loud by with no comments yet.

Notifications While You Sleep

This is something I haven’t seen addressed anywhere and it’s something that’s come to bother me recently. There are a lot of development guides that address how to properly monetise, how to design a menu system, how to prod your users just right, and so and so. But I’ve seen nothing about how to manage your notification in a way that makes sense if you consider they are being ignored 6-8 hours a day.

I will discuss this using examples from some of mostly notifying apps:

First, The Failures:

  • GReader. It’s a bit of an oldie and isn’t maintained much but it’s still very useful. What it does is check for updates every X minutes, download updates and notify how many items there are now and how many are new. And it overrides previous notifications. So, I can’t see the total amount of new items since I last opened it. That’s annoying.
  • Twitch. Whenever someone you follow goes online, you get a notification. And any new notification overrides the previous one. This isn’t horrible when I’m awake because I can just open the app and see who’s online. But, when I sleep, trillions of notifications could go by, people I care about could have streamed or uploaded and then I’ll have to go and check manually to see if I missed something important.

Secondly, The Overdoer:

  • Discord. Whenever I have a new notification from Discord, it’s add to the bar. Not collapsed, not counting, just adding to the bar. So, after a busy night, I might have 8-10 notifications just from Discord. I don’t miss anything but it can be done better.

Thirdly, How it Should be Done:

  • Gmail. Not a big surprise that a Google app does it correctly. New notifications just get added to the original one. From one big new email alert, it turns into a list of new things, which can be swiped open or clicked to go to the app.
  • Business Calendar. But I would also like to mention the greatest calendar app on the market, which does it very similarly. New notifications get bunched up, I can swipe them open and then open them individually or open the pop up window to manage all of them.

So, please, please, someone learn from this.


Posted in Practice, Thinking Out Loud by with no comments yet.

Disney and Warner are breaking away from Netflix to do their own service

אני באמת שלא מבין למה זה צריך להיות כל כך מסובך. אני יודע שזה לא העסק העיקרי שלהם אבל תראו איך Steam מוכרים סרטים ותוכניות: יש מחיר להשכרה — ששם את זה בספריה שלכם לזמן מוגבל — ויש מחיר לקנייה — ששם את זה בספרייה שלכם באופן קבוע. אין שום מחיר חודשי כשנרשמים ל-Steam!

למה אי אפשר לעשות אותו הדבר? אני ארשם ל-Netflix ודיסני וווורנר (למרות שצריך אין סוף ו’ים כדי לכתוב את זה בעברית) אם זה לא היה עולה כל חודש אלא רק כל פעם שאני רוצה לצפות במשהו.

לא יכול להיות שאין מחיר שבו זה הגיוני. אולי אין מחיר שבו זה מקזז על בידור גרוע אבל אז אני אגיד שפשוט תלמדו איך לעשות עסקים כך שזה יעבוד. זה עובד בתעשיית המשחקים. גם שם לוקחים סיכונים וגם שם יוצאים משחקים גרועים. כן, גם כאלו שלא נעשים במימון עצמי.

אני באמת חושב שהמנגנון של תשלום חודשי, בשוק מפורז כמו זה, פשוט לא יעבוד לטווח ארוך. אנשים יפסידו.


Posted in Practice, Thinking Out Loud by with no comments yet.

?אתר פרטי לכל אדם

אני, איפה שהוא באזור התיכון (97′, אני מאמין) בניתי לעצמי אתר משלי. השתמשתי בתוכנה בשם Homesite ולפעמים גם ב-Notepad ואני כבר לא זוכר איפה אחסנתי אותו. עדכנתי אותו במחשבות אקראיות שהיו לי ומה קורה איתי ולא הייתה לי באמת אשלייה שמישהו קורא אותו קבוע. בעיקר רציתי מקום לפרוק מחשבות ומה אני עושה כדי שזה יהיה שמור איפה שהוא.

איפה שהוא הפסקתי. גם הלכתי לצבא. אבל כשיצאתי החלטתי שאני רוצה לחזור לזה. עוד לא ידעתי מה זה Facebook. דיברתי עם אח שלי שכבר הפעיל אתר משלו (אתר הבית של זה) ויצרנו את האתר הזה. לא טרחתי לייבא את החומר אבל הפורמט החדש בהחלט עזר. התחלתי לכתוב הרבה דברים.

ב-2008-9 גיליתי את Facebook וכמו כולם, גם אני הצטרפתי. החלטתי מהר מאוד שזה לא מעניין אותי ונפטרתי מזה. מעין ביקשה שאני אחזור. ואני לא יכול להגיד שאני לא מוצא את זה מועיל. זה עוזר לי להכיר ולדבר עם הרבה אנשים חשובים. אבל גם זה וגם החיים העמוסים יותר אומרים שאני לרוב מזניח את האתר הזה כי לרוב אין לי את המוטיבציה לכתוב משהו מספיק ארוך שיהיה שווה פרסום פה. ובשנים האחרונות, עם היותי איש קריירה, האתר הזה הוא כנראה משהו שמעסיקים פוטנציאלים פותחים להסתכל אולי אפילו יותר מאשר פרופיל Facebook ואני רוצה להיראות כמו אדם מקצועי.

אבל אני לא רואה איך זה סותר אחד את השני. אולי יש משהו במה שהאיש אומר, אולי עדיף לחזור לניהול אתרים פרטיים. אני עדיין משתמש בקורא RSS. זה ממש לא מסובך והכל מגיע אליך למקום מרוכז. מה הבעיה להירשם לעדכונים מכל האנשים שמעניינים אותך? אני יכול לכתוב פה גם עדכונים אישיים וגם לדבר על נוסעים מקצועיים שמעניינים אותי. למה אי אפשר לנהל קבוצות עניין ב-Meetup או עם איזה פורום טוב? יש למישהו שאין לו לוח שנה של גוגל או כל לוח שנה שמתקשר עם קבצי cal? רוצים לדבר עם מישהו ישירות — טלגרם. אני באמת לא צריך בוטים הודים שנדחפים לי לרצף כל פעם שאני כותב באנגלית.

והיום, עם פלטפורמות כמו WordPress, Wix ו-Squarespace, זה כל כך קל להרים אתר פרטי. נסו גם אתם.


Posted in Life, Me, Practice, Thinking Out Loud by with no comments yet.

Tidbits of Experience: Unity App on Android Not Showing Permission Request Dialog

It happened to me that an app I was creating required some Android permissions and while it did show the permission dialogs when I first installed it, subsequent builds, with more or different permissions, didn’t pop the dialog. Even after uninstalling and reinstalling the app, nothing happened.

Digging through the AndroidManifest.xml file Unity was generating, I found this line:

<meta-data android:name=”unityplayer.SkipPermissionsDialog” android:value=”true” />

So, to override, make sure you have an AndroidManifest.xml file in your Plugins\Android directory (you can copy the generated file from Temp\StagingArea as a start) and make sure you have the line:

<meta-data android:name=”unityplayer.SkipPermissionsDialog” android:value=”false” />

Under your Application tag.

It will ask for permissions every time you reinstall the app but it should be good from then on out.


Posted in Life, Practice, Programming, Thinking Out Loud by with no comments yet.

כי שיחת טלפון היא דבר יקר — מבחינת תשומת לב

בן הטיפש עשרה הרגיל אולי לא יסכים איתי בדיוק אבל אני חושב שהסיבה שאנחנו כבר לא ממש מדברים בטלפון אלא שולחים הודעות או מסרוני קול כאלו ואחרים היא כי אחרי שהרבה אנשים כבר הבינו, לוגית, שזמן ותשומת לב הם המשאבים הכי יקרים שיש, השאר החלו להבין את זה אינטואיטיבית.

אני, דיי מאז ומתמיד, לא ממש אהבתי לדבר בטלפון. הכי העדפתי לדבר פנים אל פנים אבל, אם הדבר לא מתאפשר, אני מעדיף לשלוח הודעות. קודם דואל, תוך כדי זה מסרונים, ועכשיו יותר מסרים מידיים.

גם אני, עכשיו, מתקשר רק למעין או רק כשאני צריך תגובות בזמן אמת וגם זה, רק אם אני ממש חייב.

אני עדיין לא מבין את הקטע של לשלוח מסרוני קול הלוך חזור.


Posted in Humanity, Practice, Thinking Out Loud by with no comments yet.

שלושה מאפיינים

Trying vlogging. This time about my three main features.


Posted in Life, Me, Practice, Thinking Out Loud by with no comments yet.

How To Give Your Brain A Break Without Booking Vacation Days

לטרלו יש כמה מאמרים מעניינים לפעמים. הרעיון של זה הוא שהמוח שלכם לפעמים אומר לכם שהוא צריך הפסקה אבל מה שהוא באמת מתכוון זה שהוא צריך שינוי, שמספיק לעבור לעשות משהו אחר ואתם מקבלים אנרגיה שוב. וזה מה שאני עושה כל הזמן. אני כן מסוגל לעשות כמה דברים במקביל (כן יש הגבלות ואני לא כל כך טוב כמו שהייתי לפני רק 10 שנים) ואני חושב שזה אחד הדברים שבאמת תורמים לנושא, לכך שאני יכול לעבוד במשך שעות בלי שום הפסקה רגילה, ושלרוב אני לא מרגיש צורך בלצאת לחופש כדי להתרענן. חוץ מזה, אני תמיד דואג להעסיק את עצמי בעוד נושאים יצירתיים גם מחוץ לתחומי העבודה.

אז נסו את זה גם אתם, כנראה שריבוי-משימות, תחת הגבלות מסוימות, זה דווקא טוב למוח.


Posted in Practice, Thinking Out Loud by with no comments yet.

מבחן תבונה

שמתי לזה קצת יותר לב לאחרונה, בעיקר אחרי שראיתי עוד כמה מבחני IQ ברצף הדברים שאני קורא. ואז קרה מקרה שקשור אליי שגרם לי לחשוב על זה יותר. אני לא אציין יותר כדי לא לחשוף פרטים מזהים מסיבה שמיד אסביר.

מבחני IQ הם לרוב בולשיט. כבר היו מחקרים שהראו את זה שגם אם בודקים רק את פלח השוק המסוים לו המבחן נבנה, הוא עדיין דיי גרוע באמידת היכולת המחשבתית של האדם. וזה אם לא מתייחסים לסוגים שונים של תבונה ויכול להיות שאנשים מסוימים גרועים בדברים ‘הנחשבים’ אבל מאוד מוצלחים בדברים אחרים.

איך שאני רואה את זה, תבונה גבוהה יותר היא היכולת להרכיב הרבה פרטים קטנים לתמונה גדולה ולהסיק את המסקנות לפני שהן נהיות ברורות או מפורשות. אבל אם אני מתחיל לדבר על כך שדברים מסוימים ברורים לי מהר מאוד והם קולטים את זה רק מאוחר יותר, זה נתפס כהתנשאות. אבל אני לא אוהב להתנצל על זה.

בחזרה למקרה, שבגלל הבעיה הזאת לא אציין פרטים בכלל. הצטברו מספר פרטים. נקרא להם פרטים 1 עד 4. אני חשבתי שהם מספיקים בשביל להסיק את המסקנה. אני אפילו יכול להסביר בדיוק איך הסקתי את המסקנה הזאת ולמה אין אפשרות סבירה אחרת. אבל גם כשהצטברו פרטים 5 עד 7, כשציינתי את המסקנה שלי, היו עדיין אנשים שהופתעו ממנה, שאמרו שהם עדיין היו חלוקים בינה לבין אפשרות אחרת.

אז אני פה עכשיו, מדבר לעצמי. מעולם לא הייתי באמת מאוד מוצלח בלימודים. בית הספר היסודי היה קל כי הדברים שם בסיסיים. הבנתי אותם מהר מאוד. בלשנן תמיד הייתי גרוע. בית הספר התיכון היה גם דיי קל לי. עד שזה הגיע למבחנים בהם שינון היה חלק חשוב. אבל בבית הספר למחוננים וגם בטכניון הייתי, במקרה הטוב, ממוצע. מזה הבנתי שמערכת הלימודים הרגילה לא עובדת בשבילי. אבל תמיד הייתי מסוגל לחבר תמונה גדולה מכמה פרטים קטנים ולא מרשימים. תמיד הייתה לי תפיסה מאוד גבוהה, מהירות לימוד מהירה, וכשמדובר במיומנות שימושית שמעניינת אותי, הייתי מסוגל להוסיף אותה יחסית בקלות לרפרטואר.

אבל לציין כל אחד מהדברים האלו הופך אותי למתנשא, שחצן, יהיר וגועל נפש מזלזל. אז בעסה לי.


Posted in Philosophy, Practice, Thinking Out Loud by with no comments yet.

קולנוע

אתמול הלכתי לקולנוע לראות את The Last Jedi. וזה גרם לי להבין משהו.

לפחות מבחינתי — למרות שאני משאר שהדבר נכון לגבי הרבה מאוד מהאנשים הדומים לי מבחינת האמצעים העומדים לרשותם — היתרון היחידי שנשאר לקולנוע באמת הוא תקופת הבלעדיות של ה-3-6 חודשים על סרט שרק יצא. הסיבה העיקרית שהלכתי לראות את The Last Jedi בקולנוע ולא חיכיתי עד שיצא לוידאו כדי שאוכל לראות אותו על מסך ה-60″ האיכותי ועם מערכת הקול ה-5.1 שיש לי בבית היא כי כל האנשים שאכפת לי ממה שהם אומרים כבר הלכו לראות אותו והדיון באינטרנט כבר התחיל. ולפחות כשזה מגיע למלחמת הכוכבים, לי זה מאוד חשוב להיות חלק מהדיון. לא רציתי שהוא ישאיר אותי מאחור.

אז אני לא מתחרט על כך שראיתי אותו בקולנוע. הסרט טוב. אבל הוא לא הפיל אותי על הרצפה. הוא לא Empires Strikes Back. הוא היה הסרט המתאים לחלק הזה של הסיפור אבל הוא לא בלי בעיות וחוסרים. אבל כן קצת כואב לי על 40 שקל בשביל כרטיס קולנוע ועוד בערך 30 שקל של פופקורן.

אז זהו, אם לא קריטי לי להישאר מעודכן עם הדיון הקולנועי לגבי סרט מסוים, אם לא אכפת לי לראות את הסרט בנקודה המסוימת בזמן שבה הוא משוחרר לקולנוע, אני לא חושב שאלך יותר. וכרגע, הסרטים היחידים שכנראה שווים את ההשקעה הזאת הם סרטי מלחמת הכוכבים והעולם הקולנועי של מארבל.


Posted in Practice, Thinking Out Loud by with 4 comments.