Contractualism of John Rawls
Contractualism משמעו ביסוס עקרונות מוסריים על סוג של הסכמים בין אנשים. התאוריה טוענת שמה שאנשים צריכים לעשות תלוי במה הם מסכימים ביניהם שיהיה מוצלח יותר לכל הצדדים, שעקרונות כלליים צריכים להיות מבוססים על דברים שאף אחד לא ידחה כבסיס הגיוני לשיתוף פעולה. ג’ון רולס הלך צעד אחד יותר והציע את ניסוי המחשבה הבא לבניית חברה הוגנת ומוסרית: תארו לעצמכם את החברה שאתם הייתם בונים אם הייתה לכם האפשרות לשלוט בכל מאפיין ומאפיין בה, אם הייתם יכולים להגדיר כל עקרון, כל חוק, כל מבנה, כל חברה, כל יחס חברתי וכל אווירה פוליטית. אבל לא כל כך פשוט, תחשבו על החברה הזאת כאשר בסוף אתם לא יכולים לשלוט על מקומכם באותה חברה. איך הייתם בונים את החברה אם לאחר מכן אתם לא יכולים לשלוט אם תהיו גבר או אישה, שחור או לבן, נוצרי או בודהיסטי, אפגני או בריטי. אני אפשט את זה יותר, תבנו את החברה שאתם רוצים ואז שימו את עצמכם במקום הכי נמוך, הכי גרוע, הכי אחורה במירוץ אל האושר. עכשיו, איך הייתם בונים את אותה חברה? אני חושב שיכול להיות מעניין לעשות סקר כזה, לראות מה אנשים חושבים.
Posted in Humanity, Life Lessons, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
שירים לשמוע ולא להשמיע
אני חייב להודות שמוזיקת רוק ומטאל יכולה להיות כועסת ומעוצבנת לפעמים. אי אפשר להגיד שלא. וקורה לעתים יותר קרובות (Papa Roach, Shinedown, Three Days Grace, Taproot, Megadeth…) שלהקה כותבת שירים על פרידה ואהבות כוזבות מאשר על אהבה מוצלחת (Trapt). אבל זה עדיין לא הופך שיר ללא טוב. לכן, אני חושב, שיש שירים ברשימה שלי שאני אוהב לשמוע (1, 2, 3, 4) אבל לא רוצה שמעין תשמע אותם מבחירה שלי. כי אני לא רוצה שהיא אי פעם תחשוב שאני אומר לה את המילים של השירים האלו. האם גם לכם יש שירים כאלו? שירים שאתם אוהבים אבל מפחדים שאהוב/ת לבכם, אם תשמע אותם, תבין אותם לא נכון?
Posted in Life Lessons, Maayan, No Category, Philosophy, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
קנדו ואמנות הכבוד
לא מזמן קיבלתי קישור לתוכנית על קנדו מהסנסיי שלי. קנדו הוא בעיקרון ספורט של לוחמה בחרב ואני דיי עמוס אז ויתרתי על זה אבל אז ים אמר לי שממש כדאי לי לצפות בזה. אז הורדתי וזה חיכה לי. רק עכשיו יצא לי סוף סוף לצפות בזה. הנה התוכנית, הערות אחר כך. [ובגלל שזה יוצא ארוך ועמוס, תאלצו ללחוץ על כפתור כדי להגיע לזה. אחרת זה יפוצץ לי את הדף הראשי.]
Posted in Humanity, Life Lessons, No Category, Practice, Thinking Out Loud by Eran with 4 comments.
מה מגדיר בן אדם? משחקים!
לפעמים אני גם תוהה על זה. חוויות בית ספר, חוויות צבא, אנשים משפיעים או חכמים, כתבים קלאסיים וכן הלאה יכולים מאוד להשפיע על האישיות של בן אדם, על איך הוא חושב ותופס את העולם. על העקרונות המנחים אותו ומה הוא מעדיף. אבל לאחרונה חשבתי שוב על עוד משהו, שלפחות אותי, מאוד מגדיר וזה המשחקים שאני משחק. ספרים וסרטים או כל סוג אמנות סיפורית שהיא יכולה לגרום לבן אדם להרהר בנושאים של רומו של עולם ולשנות את דעתו וכך גם את הנחות הבסיס שלו אבל גם משחקים יכולים לעשות את זה והעמוקים והכבדים יותר עושים את זה טוב. אז אולי Mass Effect יכול לגרום לך לחשוב על האם שווה או לא שווה להציל את הגלקסיה, האם לתת למחזור להמשיך או לעצור אותו, את מי כן כדאי להציל ואת מי לא וכמובן, כמה מותר להקריב בשביל להציל את החיים בגלקסיה כפי שאנחנו מכירים אותם ומה הדרך הכי טובה לעשות זאת. אבל עכשיו אני הולך לתת לכם דוגמה שאולי תראה לכם מוזרה וגרועה אבל מאוד השפיעה עליי כבן אדם. Magic the Computer Game. זה היה משחק קטן וחביב וישן. אבל לפי דעתי הוא עדיין הכי טוב שאי פעם נעשה על משחק הקלפים הפופולארי. במשחק, כצפוי, מתנהלים המון קרבות בסגנון משחק הקלפים הידוע אבל יש בו כן כן… סיפור. טוב, עד כמה שאפשר לקרוא לזה סיפור. משחקים קוסם שמסתובב בארץ ומנסה להבין מה בדיוק קורה כאן, איזה רוע אדיר צפוי להגיע ואיך אפשר לעצור אותו. תכל’ס, המטרה היא להתחזק בקרבות קטנים לאורך ולרוחב המפה הקטנה, לחזק את החבילה שלך ולצבור עוצמה כדי שבסוף תוכל Continue Reading →
Posted in Humanity, Life Lessons, No Category, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
Omelas Delenda Est
הסיפור המקורי, ‘ההופכים את עורפם לאומאלס’, זכה לאורסולה לה-גווין בהוגו ב-1974. הוא תורגם בעבר אבל אפשר למצוא תרגום חדש של דר. עמנואל לוטם באתר של האגודה הישראלית למד”ב ופנטזיה. למי שלא מכיר את הרעיון, ולא רוצה ללכת לקרוא את הסיפור במלואו, הנה הגרעין: התאמינו לי? התקבלו את החג, את העיר, את החדווה? לא? אם כך, הרשו לי לתאר עוד דבר אחד. במרתף מתחת לאחד מבנייני הציבור היפהפיים של אומלאס, או אולי במחפורת מתחת לאחד מבתי העיר הפרטיים רחבי המידות, יש חדר. […] חדר יושבת ילדה. באותה המידה היה יכול לשבת שם ילד, אבל זו ילדה. היא נראית כבת שש, אם כי בפועל קרוב גילה לעשר. היא רפת־מוחין. אולי נולדה בעלת מום ואולי נסתרה בינתה מחמת פחד, תת־תזונה והזנחה. […] הדלת נעולה; ואיש לא יבוא. הדלת נעולה תמיד; ואיש אינו בא לעולם, מלבד זאת שלפעמים – הילדה אינה מסוגלת לחשוב במושגים של זמן ושל פרקי זמן – לפעמים משמיעה הדלת קרקוש נורא ונפתחת, ובפתח מופיע מישהו, או אולי כמה אנשים. אולי ייכנס אחד מהם ויבעט בילדה כדי להקימה על רגליה. השאר לעולם אינם קרבים, אלא מציצים בה בעיניים מבועתות, גדושות בשאט־נפש. […] הילדה, שלא תמיד חייתה בחדר הכלים, ועודה זוכרת את אור השמש ואת קול אמהּ, מדברת לפעמים. ”אני אהיה ילדה טובה,” היא אומרת. ”תנו לי לצאת, בבקשה. אני אהיה ילדה טובה!” הם אינם משיבים לעולם. לפנים צרחה הילדה בלילות, שיוועה לעזרה ובכתה הרבה מאוד, אבל עכשיו היא משמיעה רק מין יבבה, ”אה–האא, אה–האא,” והיא מדברת לעתים יותר ויותר רחוקות. היא רזה מאוד, ואין עוד שרירי סובך בשוקיה; בטנה בולטת; היא Continue Reading →
Posted in Humanity, Less Interesting News, Life Lessons, Philosophy, Religion, Thinking Out Loud by Eran with 2 comments.
The Attention Span Problem
הדיון הזה עולה כל כמה זמן. הילדים של היום לא מסוגלים לשבת בשקט למשך חמש דקות וכל הזמן מתעסקים באינטרנט או בטלפון או בכל דבר אחר. הדעה שלי היא שאלו לא רק הילדים. אני חושב שתשומת הלב המינימלית הממוצעת (ואני כולל במיוחד אותי בהכללה הזאת) ירדה בצורה דראסטית לאחרונה. ואני לא חושב שזה קשור לגיל או יכולת ניהול כמה משימות במקביל. זה הכל באשמת הפצצת המדיה ובמיוחד האינטרנט. משהו קרה קצת אחרי אמצע שנות האלפיים והאינטרנט הפכה מפלטפורמת תקשורת נחמדה ודרך קלה לצרוך חדשות לבמה אחת ענקית בה כל אחד יכול להפיק ולשדר מה שבא לו. והרף להשגת איכות הפקה גבוהה גם ירד בשנים האחרונות. המצב שנקלענו אליו הוא שדבר ראשון, כמות התוכן העומד לרשות הצרכן גדלה, ודבר שני, גם הפרויקטים שיכולים להיות טובים אבל מוגבלים באיכות ההפקה שלהם כבר לא מוגבלים כל כך. התוצאה של כל זה היא שחוק סטרג’ן עדיין תקף ו-90% מהתוכן עדיין חרא אבל העוגה הזאת גדלה כל כך שעכשיו ה-10% של תוכן איכותי עד מדהים הוא עדיין כמות מסיבית. אז התוצר ההתסגלותי של התהליך הזה הוא שהצרכן הממוצע לא יכול להקדיש יותר מדי זמן למשהו לפני שהוא מחליט עם זה שווה לו את הזמן או שעדיף לו לחפש משהו טוב יותר. וזה קורה לי, כשהזמן שלי כסטודנט בכלל מוגבל, שאם יש תוכנית או סרט או אפילו פריט חדשותי שאני נתקל בו אז אני לא יכול להרשות לעצמי יותר מדי זמן להשקיע בדבר אחד לא מי יודע מה כשיש כל כך הרבה דברים איכותיים שם בחוץ. אז אפילו כשאני קורא חדשות, אם הכותרת ואולי הכמה משפטים Continue Reading →
Posted in Art, Humanity, Life Lessons, No Category, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.