מחוננים – אואטר: הוכחת הרעיון, חלק א’

“וואו. זה באמת מקום קטן וחשוך,” איתן אמר כשהם ירדו במדרגות מטה ומטה. גם הכניסה הייתה קצת חשוכה יחסית לצד של גבעה באמצע הנגב. ממנה, דלת הופיעה והם נכנסו והחלו לרדת במדרגות צפופות מוארות על ידי נורות רק מעט יותר חזקות מהאור באוטובוס לילי.
“ברוך הבא לבונקר,” אמרה הנוטרת שהביאה אותו. היא אמרה ששמה הוא ‘סטטית’.
“זה המקום שהזכרת,” אמר הנוטר מאחוריו. “פה אתה באמת לא רוצה לסיים.” הוא הזדהה בתור ‘הדממה’.
“רוב האנשים שפה,” הוסיפה הנוטרת השנייה, “אפילו לא קיבלו גזר דין פומבי. מסוכן מדי.” היא הייתה ‘הדף’.
הם לא כל כך בקטע של שמות אמיתיים בנוטרים.
“אז למה אנחנו פה?” איתן שאל. “זאת אומרת, נראה שאתם דיי טובים בלתפוס את המחוננים הרעים. איך אני יכול לעזור לכם?”
“יש לנו תיאוריה,” אמרה סטטית. “וזרקור פה התנדב לעזור לנו לבדוק אותה,” היא החוותה כלפי התא לידו עצרו.
איתן הסתכל פנימה. כל התאים שעברו בדרך לפה נראו אותו הדבר. חדר לבן, יחסית נוח אבל חסר מאפיינים. מיטה אחת, שירותים, כיור, מדפים ושתי וערב של פלדה משוריינת בינם לבין התושב שלו. בתוך החדר הזה היה גבר צעיר, נראה בערך בגילו, עם שיער מפוזר וזיפים, יושב לו מקופל בפינה. כשאיתן הסתכל עליו, משהו בו נראה לו לא בסדר אבל הוא לא הצליח להסביר לעצמו מה.
“מה–” הוא ניסה להגיד אבל סטטית חתכה אותו, מקריאה מהלוח שבידיה.
“זרקור. שם אמיתי: רגב שדה. בן 19. שהות בבונקר: חודשיים ושלושה ימים. פשע: כמעט גילוי תופעת המחוננים לציבור הרחב. יכולת: לנבדק יש סט נוסף של תאי עור זרחניים והוא מסוגל להפיק אור חזק מגופו בלבד. עוצמת אור הגבוהה ביותר שנמדדה: 4,740 לומנס.” היא עצרה לרגע והסתכלה על הבעת הבלבול של איתן. “4,500 לומנס זה מספיק בשביל להאיר דירה גדולה ובצורת לייזר זה יכול להצית נייר. אבל, לרגב פה יש בעיה. יש לו פגם גנטי נדיר שגורם לבעיות למידה, הפרעות קשב וריכוז, ובמחוננים… לחוסר שליטה ביכולות שלהם. זה מה שקרה לו. הוא היה בחוף עם חברים כשאיבד לגמרי שליטה על הכוחות שלו. לקח לנו הרבה זמן לעבור על כל הנוכחים, לוודא שהם לא זוכרים מה קרה, ולהסביר מי התקין מקרן זינון באמצע החוף. הוא לא אדם רע, פשוט נקלע לנסיבות ש… ובכן, דפקו אותו. דיברנו איתו ועם ההורים שלו והם הסכימו להצעה שלנו, בהנחה שאנחנו צודקים. ועכשיו תורך,” היא החוותה אל תוך התא.
“רגע רגע רגע,” איתן נפנף בידיו מולה. “איזו הצעה? על מה את מדברת?”
“רגב פה ישוחרר ויוכל לחזור הביתה… אם תיקח את היכולת שלו.”


Posted in Art, From the Writing Desk, Stories by with no comments yet.

מחוננים – אואטר: פרולוג

“אתה יודע מי אנחנו?”
“בטח. צמרת. יחידת המחוננים של צה”ל. אתם מגייסים אותי כי כל המחוננים מתגייסים לצמרת. ואם אני אתנגד אז יש מקום קטן וחשוך שבו תשימו אותי. דרך אגב, ציפיתי למקום חשוך ומעורפל עם מנורה אחת מתנדנדת. למה אנחנו בבית הספר?”
איתן הסתכל מסביב. הוא ישב בחדר של כיתה י’ בבית הספר למחוננים מרכז, כמה קומות מתחת לדיזינגוף סנטר. אור יום מלאכותי הוזרם למטה דרך חלונות-דמה. כל הכיסאות חוץ מאלו בהם השתמשו היו ערומים על גבי השולחנות שלהם. מעבר לשולחן ישבה אישה בבגדים אזרחיים וגם הגבר והאישה שעמדו מאחוריה נראו כמו כל זוג בני עשרים ומשהו שהיה מסתובב בקניון כמה עשרות מטרים מעליהם.
“כן,” אמרה האישה. “לא. זה מורכב יותר מזה. וזה,” היא החוותה סביבה, “כי חשבנו שקצת נורמליות תעזור לך לעכל את מה שאנחנו צריכים ממך.”
“מה אתם צריכים? ומה זאת אומרת, לא?”
“בחזרה להערה הראשונה שלך,” היא נשענה קדימה ומיקדה באיתן את מבטה, “אנחנו צמרת וגם לא. ולא כל המחוננים מתגייסים לצמרת. חלקם נפקדים, כמו מכל יחידה. אבל אי אפשר לשלוח כל אחד לתפוס מחונן. בשביל זה אנחנו קיימים. אנחנו הסוד המלוכלך שאפילו צמרת מעדיפה לא לדבר עליו. אנחנו מוצאים מחוננים לפני שהם מגלים את עצמם לעולם. אנחנו תופסים מחוננים שנפקדים. אנחנו משטרים מחוננים שמשתמשים ביכולות שלהם לרעה. אנחנו שומרים על הציבור מאלו שהם לא יודעים שצריך להיזהר מהם. לצמרת אין מנדט לפעול בתוך אוכלוסיית ישראל האזרחית. לנו יש. ברוך הבא לנוטרים.”
“אבל למה אתם רוצים אותי?” איתן נאנח ונשען לאחור. “כל מה שאני מסוגל לעשות זה להחליף גוף עם הבחורה שאני מנשק ואז לעשות את זה בחזרה.”
כל השלושה חייכו באותו הזמן והאישה שמולו ענתה לו. “אנחנו חושבים שיש לך פוטנציאל לכל כך הרבה יותר מזה.”


Posted in Art, From the Writing Desk, Stories by with no comments yet.

(חופשה בקפריסין (שבוע ברשומה

2017…

09-19, 12:57. רק הגענו לשדה התעופה. כניסה מהירה כי אבא של מעין בכסא גלגלים. אבל אז בלגן כי הוא איך שהוא גם צריך לעלות למטוס.

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

09-19, 14:50. על המטוס בדרך לקפריסין.

09-19, 16:00. כבר בביקורת דרקונים.

09-19, 17:00. בוילה. מתארגנים קצת ויוצאים לחפש ארוחת ערב.

09-19, 21:25. אחרי שכמעט פספסנו את המסעדה שהמליצו לנו, הזמנו טונה אוכל וזה עלה בערך 100 שקל לבן אדם. המחירים בקפריסין יחסית זולים.

09-20, 18:17. היום היה בעיקר בטן גב בריכה ים. ואז עוד קצת גב ועוד קצת לישון כי למה לא? ואז הלכנו לקניות כדי להכין ארוחת ראש השנה.

09-21, 9:51. גם הסופר הגדול פה לא כל כך מרשים אבל מצאנו מה שצריך. ארוחת הערב הייתה גדולה ומרשימה. ונרשמה גם הצלחה בפיוס בקרב על הפטריות.

וגם אחרי ארוחה כזאת, הצלחתי לגרור את עצמי מהמיטה לאימון בוקר. עליתי שני קילומטר צפונה ואז חזרתי. לא רצתי כמו שרציתי אבל זה היה משהו… בחו”ל, בחום הזה, אחרי ארוחת חג.
והחום… רק 25 מעלות אבל הלחות מטורפת. טוב שיש בריכה ממש מחוץ לדלת.

 

09-21, 16:28. החלטנו שהיום נעשה קיאקים. אז הלכנו כולנו סאנס אמא לחוף עץ התאנה למצוא את אתר ספורט המים. הבאנו את הכיסא של שי כמעט עד גבול המים, העלינו אותו על קיאק ויצאנו לדרך. בערך שעה הלוך וחזור אל איזה אי וחוף אחר ואז כולנו היינו שמחים יותר. וגם שרופים יותר. אכלנו ארוחת צהריים, עשינו קצת קניות וחזרנו.

09-21, 22:22. אחרי ארוחה גדולה ומפוצצת, כולם החליטו לשחק את אחד המשחקים שאני פחות אוהב. בכל מקרה לא הרגשתי טוב אז פרשתי מוקדם. לילה טוב.

09-22, 15:12. לא קמתי לראות את הפרק כי חופשה ואני יכול לישון כמה שרק אפשר. אז קמתי, רבצתי, ראיתי קצת פרק סיום לבין.

החלטנו, מעין ואני, לקפוץ לפאראלימני ולראות את האגם.

09-22, 17:30. ראינו מועדון משחקים, שתי כנסיות, מאפיה ושלוש חנויות כלבים. כמו כן, הלכנו להיפר. שזה כמו סופר אבל יותר.

09-23, 12:45. חזרנו הביתה והכנו ארוחת ערב עם טופו שהבאנו לצמחונים ועם המבורגר חזיר לקרניבורים. ואחרי זה, שיחה שהתחילה עם דיון על איידס התדרדרה לחשיפת כל העצבים החשופים אצל כולם ואחרי שלוש שעות, אני מקווה, התקדמות רצינית במערכות היחסים התוך משפחתיות.

בבוקר, קמתי מוקדם, סיימתי לראות את הפרק, אכלנו ארוחת בוקר ובילינו קצת בבריכה. אחרי זה, בתכנון, הליכה לחוף של המלון הקרוב.

09-23, 15:49. הלכנו לחוף, התרחצנו, השתזפנו, הלכתי לעשות שנורקלינג. היה מאוד כיף. שנורקלינג זה מאוד כיף. ראיתי את כל הדברים שזרקו מתחת למים בשביל התיירים. אולי אני באמת צריך לנסות לצלול מתישהו. חזרנו לווילה לנוח קצת ולחשוב על המשך תוכניות ומה רוצים לארוחת ערב.

09-24, 8:24. בסוף הלכנו במעלה העלייה הנוראית בחיפוש אחר מסעדות סביב המלון הגדול בקצה הגבעה. מצאנו מסעדה נחמדה עם המון אוכל מעניין ובשר מצוין אבל כל הקינוחים הוכרזו כבעסה. חלק מהם סוימו אבל כולם הרגישו כאילו קנו אותם בסופר. בכל מקרה שתיתי המון ומילאתי את הבטן ולכן מאוד נהניתי.
ובבוקר, איך שהוא קמתי לצאת לאימון.

09-24, 21:26. התחלתי להרגיש לא טוב ולכן ביליתי את שאר היום בלנוח, להשלים קצת קריאה וכתיבה ובעיקר להתבטל. אני הייתי אחראי על החלק הבשרי של ארוחת הצהריים והיה מאוד נחמד. הרגשתי קצת יעיל. את השעות הנוספות ביליתי שוב בלנוח כי משהו תקף אותי או שאתמול באמת השפיע עליי לרעה. ועכשיו אנחנו מחכים לטיסה שלנו אחרי שעשו לנו קצת בלגן במטוסים.

אחרי הכל, אחרי שהחלטתי שאני אשתדל לצלם יותר בחופשה הזאת, זה מרגיש כאילו במשך שבוע רק נזכרתי לפרקים שרציתי לצלם ואז צילמתי המון בנקודה מאוד מסוימת. נו טוב, יש מקום להשתפר.


Posted in Life, Maayan by with no comments yet.

יום שבת/ראשון – Home is Where Your Dog is

2016-05-30

בשבת קמנו מאוד מאוחר. אני חושב שהתעוררתי בסביבות שמונה. מה ששם אותי בבערך 11 שעות שינה. התמחשבתי קצת בעיקר כדי להשיג את מפולת האינטרנטים שתהיה כשנגיע הביתה. וקצת אחרי שמעין קמה, הלכנו לארוחת בוקר. מכיוון שזה היה ב’ מאוד מרשים וגרנדיוזי, הייתה גם ארוחת בוקר בהתאם. קיבלנו פנקייקים וחביתה וקורנפלקס וריבות ומאפים ו… היה מאוד טעים. אחרי ארוחת הבוקר סיימנו לארוז את כל מה שהיה צריך לארוז. איך שהוא — אני עדיין לא בטוח איך — כל מה שהיה לנו וכל מה שקנינו נכנס אל תוך התיקים והמזוודות. ואז לא נשאר הרבה לעשות חוץ מלהגיע לטיסה.

בדרך לשדה התעופה, עצרנו באיזה סופר כי מעין רצתה עוד כמה דברים אחרונים וגם הם, איך שהוא, נכנסו לתיקים. אבל כשהגענו חזרה לשדה התעופה, להחזיר את האוטו, אז התחילו הבעיות. שום בעיה עם הניקיון; דאגנו לנקות. שום בעיה עם הדלק; שילמנו עליו מראש. הבעיה הייתה עם הצמיג. מתברר שלא היה לנו ביטוח לדבר כזה ומי שדיברתי איתה במרכז העזרה באותו הלילה לא טרחה לציין את זה. היא אמרה לנו, אחרי שנתתי לה את מספר ההסכם, שהיא תקרא ל-AA, אנחנו נחליף את הצמיג ונקבל החזר על העלות שלו. אבל בדלפק ההחזרה, אמרו לנו שאין לנו ביטוח, אין לנו החזר ורוצים לחייב אותנו על הקריאה ל-AA. בסוף החלטנו לוותר, לספוג את המחיר של הצמיג ולא סיפרנו להם שהחיישן לחץ אוויר כנראה נדפק ויש עכביש במראה השמאלית.

wpid-img_20160528_134813504.jpg

נכנסנו לשדה התעופה עם חמש שעות לטיסה. אבל British היא חברת תעופה נורמלית אז הם קיבלו את המטען שלנו, העבירו אותנו דרך הבידוק והיינו בחנויות עם יותר מארבע שעות לפני הטיסה. עשינו עוד קצת קניות, התלהבנו מזה שיש עמדות לאנשים לנוח עם טלפונים וחשמל, מעין הלכה לישון קצת על ספה קרובה, ואני ראיתי דברים בטלפון. וכשהגיע הזמן, עלינו אנחנו וכל המשלחת הסינית למטוס ללונדון.

wpid-img_20160528_164305372.jpg

בלונדון, היו לנו עוד שעתיים בערך לפני הטיסה הבאה. עשו לנו את הבעיות הרגילות בבידוק — הם והצפצופים האקראיים שלהם, היינו עוד קצת בחנויות, אכלנו ארוחת צהריים ועלינו על מטוס. את ארוחת הצהריים אכלנו בבורגר קינג. כי בא לנו. אני החלטתי לקחת את מה שהם מכנים The Angriest Whopper, כזה עם רוטב חריף גם בלחמניה. אז הסיכום שלי הוא שזה Slightly Upset Whopper. הוא נחמד אבל לא מדהים. נראה מה זה חריף כשסוף סוף יפתחו את Wagamama בשדה.

הטיסה עצמה הייתה נעימה. כי British. אני דיי ישנתי, אכלתי ואז ישנתי עוד קצת. אפילו מעין הצליחה קצת לישון. חשוב לזכור לבקש מהדיילים כיסוי עיניים. יש להם, הם ייתנו לך וזה מאוד שימושי. יש לנו כבר כל כך הרבה סטים של אוזניות למקרה צרה… נחתנו קצת אחרי חמש בבוקר ביום ראשון, דיי טסנו דרך שדה התעופה, התעכבנו קצת בתור לרכבת כי יש כל מיני אנשים שלא יודעים להשתמש בכרטיסומט, אבל הצלחנו לעלות על הרכבת של שש ולהגיע לדירה לקראת שבע. ואז קרסנו לישון.

מעין הלכה לעבודה, אני נשארתי בבית לסדר קצת ובערב סוף סוף התאחדנו מחדש עם כלבלב. ועכשיו כלבלב חזר הביתה והכל טוב.

wpid-img-20160530-wa0000.jpeg


Posted in Life, Maayan by with no comments yet.

יום שישי – Trinity and Treating Ourselves

2016-05-28

ביום שישי יצאנו מהב’ של מרי אחרי שעה בערך של חיפוש אחר מקום לישון בו בלילה. מתברר שיש קונצרט של ברוס ספרינגסטין בדבלין אז כמעט כל חדר ברדיוס של 50 קילומטר מהעיר היה תפוס. בסוף מצאנו חדר באיזה שהיא אחוזה מפוארת שעלה לנו כמעט פי שתיים מהממוצע ששילמנו עד עכשיו אבל כל עוד זה מקום לישון באזור, ועוד איזה מקום, וגם היינו מאוד מתחת לתקציב עד עכשיו אז זה בסדר. נסענו לשם, פגשנו חלק מהכלבים, והתמקמנו.

ואז יצאנו חזרה לדבלין. מצאנו מקום חנייה והתחלנו להסתובב. כיוונו קודם ל-Trinity College. כי זה אחד המקומות הגדולים של דבלין שעוד לא היינו בו. וזה לוקח רק שעה וקצת אז זה שווה את זה. היינו שם, הסבירו לנו קצת על האוניברסיטה וההיסטוריה שלה, היה משעשע. ואז הלכנו אל הספרייה הישנה, לראות את ה-Book of Kells ואת אוסף הספרים העתיק והעצום שלהם. היה מגניב. אחרי שהסתובבנו בחדר הארוך ומלא הספרים, ירדנו אל חנות המזכרות ובין שאר הדברים גם מצאנו דוב קטן שסיים ללמוד. איחלנו לדוב בהצלחה.

ואחרי זה, אחרי שראיתי כל כך הרבה ספרים לאורך ולרוחב אירלנד, חשבתי שאולי כדאי לבדוק את הנושא. ובכל מקרה הייתי צריך תספורת. אז הזמנתי תספורת וגילוח וקיוויתי לטוב. אז קיבלתי ספרית אסייתית. זאת אומרת, היה לי ממש קשה לתקשר איתה. וגם המכונה שלהם לא מסוגלת לתת יותר מ-19 מילימטר אז בסוף קיבלתי תספורת קצרה. לא נורא. שיער גדל. הגילוח כן היה שווה את זה. זה היה קרם ומגבת חמה וג’ל וגילוח מאוד קרוב ואז עוד מגבת וקרם ועוד מגבת. היה מגניב. כדאי.

בסביבות 18:00 הלכנו לאכול שוב אצל המונגולים. זה ממש טעים. ואז התקפלנו, חזרנו לחדר ונפלנו למיטה. אני חושב שישנתי בערך 11 שעות כמעט ללא הפסקה. אחרי כזה טיול. זה היה נחוץ.


Posted in Life, Maayan by with no comments yet.

יום חמישי – רק עוד פעם אחת ודיי

2016-05-27

התכנון להיום היה ללכת ל-Dublin Falconry ולעשות Hawk Walk אחד אחרון. לקח לנו שני בלבולים למצוא את המקום אבל בסוף הגענו לבקתה קטנה בקצה של מתחם ספורט אתגרי (כי זה מה שעושים כשיש כל כך הרבה שטח כמו באירלנד: גולף וקרבות כדורי צבע). המדריך היה בן אדם מאוד חברותי והעוזר שלו צעיר יותר ועזר לנו לצלם. לקחנו את הנץ הבוגרת ומנוסה יותר והעפנו אותה והלכנו איתה וצילמנו ואז הוא שאל אותנו איפה היה לנו הכי טוב עד עכשיו, מבין כל המקומות שעשינו בהם את זה. ושנייה אחרי זה הוא הדגים לנו איך ציפור טרף מגיבה לפקודות, הולכת על האדמה, עפה אל חוטי החשמל, איפה שרק יונים הולכות בדרך כלל, ואז עפה לענף המסוים שמצביעים עליו. וכדי להתעלות על זה, הוא אמר לה ללכת לבד במעלה הגבעה, לטפס על המתקן של האומגה, לעלות לעמוד שאני אמרתי ואז לעוף משם ליד שלי. וואו.

ואז סיימנו עם תה ועוגיות.

משם לא היו לנו שום תוכניות חוץ מלחזור לב’ ולנוח. אבל עברנו ב-Skerries שוב בדרך והתחשק לי לקנות קצת זבל לאכול כי כל מה שנשאר לנו לעשות זה לנוח ולבלות ביחד, בנחת. אז עברנו ב-SuperValu המקומי וקנינו עוד כמה דברים בשביל הכיף שלנו. בדרך החוצה, קצת הסתבכנו ביציאה ועד שהצלחנו למצוא את הדרך, מעין הבחינה במסעדה איטלקית ודרשה שנלך לאכול שם. התרציתי, עצרנו, נכנסנו וטוב שעשינו זאת. זאת הייתה מסעדה איטלקית קטנה ונחמדה עם שף איטלקי אמיתי שמייבאים הרבה מהחומרים שלהם אז יש להם בלסמי IGP וגבינות ויינות איטלקיים. הוצאנו, בתרגום מהיר לעברית, קרוב ל-300 שקל על ארוחת צהריים אבל זה היה כל כך שווה את זה. מדהים למצוא דבר כזה במקום כזה.

וזהו. חזרנו לחדר, התחרדנו, ראינו פרקים וסתם נחנו.


Posted in Life, Maayan by with no comments yet.

יום רביעי – תיירים בדבלין

2016-05-26

התחלנו את היום בלהסתלק מה-Sycamore House בדבלין. זה לא שזה היה מקום לא טוב. זה בהחלט היה מקום נוח. אבל האחראית על המקום, שאמרה לנו שזה לא הבית שלה אלא היא רק עובדת שם, נתנה לי הרגשה ממש מוזרה. וזה היה אפילו עוד יותר מוזר, כשהתקשרנו לשאול אם יש מקום, שהיא אמרה שהיא יכולה לתת לנו את החדר ב-10 יורו פחות בלי ארוחת בוקר. לא המחיר היה מה שמטריד אלא העובדה שכשירדנו לאכול ארוחת בוקר, מה שקיבלנו היה מבחר קורנפלקס, מיץ תפוזים וחביתה שנראתה שהיא נעשתה במיקרוגל. אני לא יודע מה היה קורה אם הייתי מבקש גם בייקון. אבל היא כן נתנה לנו להשאיר את המכונית שלנו בחנייה שלה בזמן שהסתובבנו בעיר. שזה נחמד.

אז לקחנו אוטובוס דרומה, מעבר לנהר, אל האזורים התיירותיים יותר. התחלנו בקתדרלה של הקדוש פטריק כי זה בניין יפה. יש שם גם פארק נחמד בחצר שלהם שנראה שהמקומיים מאוד אוהבים כי הוא היה עמוס. אפילו קבוצה אחת גדולה של ילדי בית ספר. הכניסה עלתה קצת כסף ולמעין לא התחשק אז לא רציתי לעשות את זה לבד. נכנסתי, הסתכלתי על מה שאפשר בלי לשלם ואז יצאתי החוצה.

משם המשכנו אל הטירה. הטירה של דבלין היא לא טירה כמו שהתרגלנו לראות עד עכשיו. הטירה המקורית, על שמה נקרא המקום, כנראה נהרסה ו/או נקברה לפני כמה מאות שנים והשריד היחיד שנשאר ממנה זה מגדל אחד שעדיין עומד. כל השאר נבנה מחדש לאורך השנים. וכרגע זה יותר ארמון ויקטוריאני מודרני שהוסב לשירות הממשלה של אירלנד מאשר טירה של ממש. גם זה עולה כסף אבל כנראה שזה עולה כסף רק כדי להיכנס פנימה. יש הרבה מה לראות מסתם להסתובב בחוץ ובחצרות. גם פה, למעין לא ממש התחשק לחקור לעומק אז אני נכנסתי לבד. אבל הפעם היו הרבה דברים יפים לראות אז לקח לי קצת יותר זמן.

משם המשכנו לסיבוב קצר של חנויות גיקים ואוכל. אכלנו בברביקיו המונגולי, מקום מגניב שבו מקבלים קערה וגישה למזנון של אטריות וירקות ואז מרכיבים מה שרוצים. קערה אחת היא דיי זולה וכל דבר יותר מזה הוא כבר אכול כפי יכולתך, שהוא עדיין דיי זול. אז לקחנו קערה אחת ואז התחשק לנו עוד אחת. זה היה כל כך זול וגם טעים שלא חשבנו על זה יותר מדי. אבל בניסיון השני שלי, למדתי קצת מאחרים (וגם מאחד הטבחים שראיתי לוקח אוכל) והעמסתי קצת יותר טוב. אז קערה אחת מועמסת היטב משביעה בתור ארוחת צהריים אבל זה באמת כל כך זול שזה בסדר לקחת גם שתיים או יותר.

ב-Forbidden Planet הפעם כן מצאתי משהו שאני רוצה וזה פוסטר נחמד לשים על החדר שלי בדירה החדשה וגם כפפות R2-D2 כי ככה. ואז, רגע לפני שאנחנו עוזבים את דבלין, החלטנו שהגיע הזמן, אחרי שקנינו מתנות להורים ולחברים, לקנות גם מתנה למוצארט. אז מצאנו חנות חיות, עם בולדוג קטן וחמוד, וקנינו למוצארט שני צעצועים לעיסים רציניים וחבילת חטיפי תחליף שוקולד מותאם לכלבים. אני מקווה שהוא יאהב את זה. :)

ואז עזבנו את דבלין לכיוון צפון, Skerries, ה-Woodview Farmhouse ומפגש שמעין חיכתה לו כבר 12 שנים.


Posted in Life, Maayan by with no comments yet.

יום שלישי – סיבוב בדבלין

2016-05-25

אתמול היה הסיבוב הראשון שלנו בדבלין עצמה. יצאנו, קצת מאוחר לדעתי, מהב’ ולקחנו אוטובוס לכיוון המרכז. ירדנו ברחוב המסחר הראשי של דבלין והלכנו אותו לכל אורכו. מעין ניסתה כל חנות טלפונים אפשרית במסע החיפושים הלא נגמר אחר נרתיק לטלפון שהיא רוצה. כרגע, התשובה הכי טובה שהיא קיבלה היא, “אין לנו! את פה עד יום שבת? אז תני לי את הפרטים שלך ואני אנסה להזמין לך אחד!”. זה היה מוכר מאוד שמח וידידותי, לפי דבריה. ותוך כדי זה קנינו כמה דברים שרצינו והיינו צריכים. אני בעיקר רציתי כוס חדשה. כי מקום עבודה חדש צריך כוס חדשה. אז מצאנו ספל רציני וגדול וירוק שכתוב עליו בגדול Irish Drinking Team. זה אולי קצת יותר מדי ממותג לטעמי אבל זה היה הכי פחות גרוע מכל האפשרויות האחרות. מעין מצאה ספל דומה אבל לבן עם הלוגו של טארגריאן, כי היא bad ass אז ככה.

אחרי עוד כמה הסתובביות, הגענו אל ה-Black Sheep, שזה באר פינתי נחמד שמתפאר בערבי משחקים שבועיים. זאת אומרת, פעם בשבוע, מגיעים קבוצה גדולה של שחקנים ומשתלטים על חצי באר. למזלנו, היום הזה הוא יום שלישי. אז הגענו בזמן. יש לי נטייה לעשות את זה. הכרנו כמה אנשים נחמדים, שיחקנו סיבוב אחד של Escape from the Aliens in Outer Space — משחק נחמד אם כי קצת בעייתי מבחינת כמה מכניקות שיש לו — ועוד שני סיבובים של Antidote — משחק שאני עדיין לא בטוח איך מגיעים לתוצאה שאינה כולם, או כמעט כולם, מנצחים או כולם מפסידים.

אחרי זה הלכנו לחפש את חנות המשחקים שהם המליצו עליה, שאין לי מושג איך היא לא עלתה בחיפושים שלנו, ומצאנו חנות בהחלט יפה מאוד אבל, וזה מאוד מצער אותי להגיד את זה, המחירים פה יקרים יחסית למה שאפשר למצוא בארץ, במיוחד בכנסים אם יש לך סבלנות. אז אני ממש רוצה לקנות את Imperial Assault (או כמה אחרים) אבל המחיר לא מצדיק את המקום והמשקל שזה יתפוס בטיסה חזרה. אז המשכנו ללכת, חיפשנו מלון שנותן ארוחה ומופע אירי נחמד כל ערב אבל, כמו גם הרבה דברים אחרים, הגענו בערך שעה מאוחר מדי (אני בדרך כלל מצליח לקלוע ליום הנכון אבל השעה הנכונה זה קשה יותר). אז החלטנו לחשוב על זה לשלב מאוחר יותר.

הלכנו לחפש פאב נוסף, שלפי המדריך שקראנו גם מחזיק משחקי לוח, אבל כצפוי מצאנו בעיקר מונופול וארבע בשורה. חוץ מזה, היו המון מעשנים. אז הלכנו לחפש עוד מקום לאכול שבדיוק נסגר (כי כבר תשע ומשהו בערב ומי רוצה לאכול ארוחת ערב כל כך מאוחר. משוגעים!) אז עצרנו בפאב אחד ליד שהיה מאוד תיירותי אבל השמיע מוזיקה נחמדה. התיישבנו להזמין אבל עד שהבנו מה מותר לנו להזמין ומה מתחשק לנו אז המוזיקה השתנתה וכבר לא הייתה כל כך כיפית. אז עזבנו. ואז גם ה-Hard Rock היה סגור אז נמאס לנו וחזרנו לב’.


Posted in Life, Maayan by with no comments yet.

יום שני – כסף ואופנה

2016-05-24

יצאנו מ-Kilkenny (אבל לא לפני שאמרנו שלום אחרון לקוקו) לכיוון כללי צפון. החלטנו לוותר על הדברים שקרצו לנו משני צידי הכביש ופשוט עלינו על המהיר (כן, יש כאלו דברים באירלנד) ונסענו. אחרי כמה עשרות קילומטרים טובים, הגענו אל Newbridge Silverware, יצרני כלי כסף כנראה שמאוד נחשבים (אני לא באמת שמעתי עליהם). אבל מבחינתי, זה היה שווה את זה בשביל לתפוס תמונה שנראית כאילו מעין מעריכה מכונית קלאסית. :)

בפנים יש חדר תצוגה ענק של כלי כסף שונים, מוזרים יותר ומוזרים פחות (מי קונה כלי כסף מיוחד בשביל השן הראשונה והתלתל הראשון של הילד שלו?!), כמו גם תכשיטים שונים. ולמעלה, כי זה מה שיש מעל חנויות כלי כסף בדרך כלל, אני מניח, היה מוזיאון אופנה שהכיל פריטים מקוריים ממה שהם קוראים לו Fashion Icons. אני לא מבין בזה דבר וחצי דבר אבל מעין התעניינה אז למה לא?

את שאר היום בילינו בלנסוע לדבלין, להסתובב קצת בדבלין בחיפוש אחר ב’ לישון בו, ואז בעיקר לנוח. כי ככה זה עובד: אומרים שהולכים לנוח לחצי שעה ואז קמים שלוש שעות אחרי זה. אבל הצלחנו לראות Game of Thrones למרות האינטרנט הגרוע.


Posted in Life, Maayan by with no comments yet.

יום ראשון – ציפורים וכבשים

2016-05-23

ביקשנו ארוחת בוקר מוקדמת ויצאנו מוקדם כדי להספיק להגיע לפגישה שלנו ב-11:00. התחיל יום יפה, הגענו, פגשנו את האנשים ויצאנו לדרך. הם הביאו אותנו לשדה לא רחוק מהעסק שם קיבלנו להעיף את קינה. היא הייתה צעירה ולא מנוסה יחסית לנצים שהעפנו בבית הספר לבזיירות ב-Ashford. ולכן היא נטתה לעוף לכל כיוון, לפעמים להיתקע בעצים ולחפש דברים שלא באמת שם. אבל היא הייתה חמודה והיה לנו כיף לטייל. אחרי זה, חזרנו אל המתקן שלהם לפגוש את שאר הציפורים שיש להם לתצוגה והדגמה. פגשנו את בו, תנשמת קטן וחמוד, ואת Peanut ומאפין, שני ינשופים חמודים מאוד, וגם את איזי, ינשוף גדול ומאיים. וכל כך חבל שאי אפשר להחזיק כאלו בארץ כחיות מחמד…

אחרי שנאלצנו להגיד שלום לכל הציפורים ולבני האדם שלהן, עברנו ב-Kells Priory, המקום שהמליצו לנו ריק וונסה שפגשנו ב-Bunraty. מדובר באוסף בניינים עתיקים וחומות שאפשר פשוט להיכנס ולהסתכל. ויש שם כבשים מסתובבות חופשי ואפשר להגיע עד אליהן. או, לפחות, עד לאיפה שירשו לך לפני שיסתובבו ויברחו. אז אני טוען שהמצאנו אבל מעין אומרת שמקסימום גילינו בנפרד את ה-Selfsheep.

חזרנו לב’ כדי לנוח, הלכנו רק להביא משהו קטן לאכול ובעיקר התחרדנו. רק בלי שמש כי כבר היה מאוחר.


Posted in Life, Maayan by with no comments yet.