יומן המסע של ראת’אריאל – יום 49
עם קבלת המשימה, החלטנו לטלפרט לכפר ליד ומשם לרכב ללובנאו לפגוש את הצופים שדיווחו על הדברים שקורים. אז טילפרטנו לשוורצדורף. בדיעבד, אולי המשפט “הייתי שם פעם אחת לפני בערך 20 שנה” היה צריך לעורר כמה חששות. שאלתי את אחד האנשים בכפר אם זה אכן שוורצדורף והוא אמר שכן. אז מצאנו פונדק והזמנו חדר. מרתה יצאה לדרך לפגוש את הצופים, השאירה לנו את החתול שלה.
בזמן שאנחנו מחכים למרתה שתחזור, נהנים מהפרטיות שביקשנו והאוכל שהזמנו, נשמעה דפיקה בדלת. פתחנו אותה ומצאנו מאחוריה בחור מקומי בשם מארק שרצה לדעת מה מעשינו פה ואת הדגל של מי אנחנו סוחבים. הארשת הנחמדה שלו נראתה קצת לא במקום וכן שמתי לב שיש לו תליון מתחת לחולצה שבהחלט יכול להיות של הטופר. הצלחנו לשכנע אותו שאנחנו רק קבוצה של הרפתקנים שעוברים באזור בדרך לטפל בכמה צרות של מקומיים והוא הלך.
בזמן שחיכינו למרתה שתחזור, שמענו דפיקה. זה נשמע כאילו זה הגיע מהחלון אבל לא היה שם כלום אז חשבתי שבטח דמיינתי את זה וזה הגיע מהדלת. פתחתי את הדלת וגיליתי שמישהו האזין לנו מבחוץ. הוא ניסה לברוח אבל תפסתי אותו לפני שהספיק והשלכתי אותו אל תוך החדר. ניסינו לשאול אותו למעשיו ורצונותיו אבל זה נראה יותר כאילו הוא חבר של אלו שהיו אצלנו קודם והוא מנסה להסתיר את זה.
הוא צרח. לא הפסקתי להשתיק אותו בזמן וזה נשמע כאילו אנשים למטה שמו לב ואולי יבואו לבקר אותנו בקרוב. אז לקחתי כמה צעדים לאחור כדי לעמוד מאחורי הדלת לכשתפתח. ואז שלושה שומרים התפרצו פנימה, טוענים להגנת הישוב מפני תוקפים אכזריים. הם ניסו להרביץ לפרנץ אבל הוא הספיק להתחמק מהם. זרקתי את המסתנן שלנו על אחד מהם אבל לפני שהספקתי לעשות דבר נוסף, אוטו יצר כדור אוויר קשיח והטיח בהם אותו עד שכולם שכבו, מרוסקים, על הרצפה.
ראינו שאנשים מתאספים במרכז הכפר. זה בבירור היה כפר נאמן לטופר ואני התלהבתי לקראת האפשרות לרסק גולגלות של אנשי טופר אבל מרתה הגיעה. מתברר שהיא הגיעה קודם רק הייתה בלתי נראית מחוץ לחלון ורק חיכתה עד שאוטו פתח אותו. ולפני שהספקתי להביע מילת מחאה, טילפרטנו משם חזרה למחנה שלנו ליד זה של הגבירה.
לאחר דיון קצר על פוליטיקה של הטופר, המתנגדים לו וכל מי שבוחר צד, מרתה החליטה שהדרך הכי הגיונית עכשיו להגיע אל הכפר היא לעוף לשם, להתמקם ואז לטלפרט אחרי שהיא כבר ידעה איפה היא נמצאת. היא אמרה שזה ייקח כמה שעות. בתור מישהי שהסתובבה בקארנאת’ הרבה יותר ממני, האמנתי לה. אז היא ואוטו יצאו לדרך. פרנץ ניצל את הזמן בניסוי אחר אבל לי היה משעמם אז לפחות ניצלתי את היער הסמוך כדי לצוד. כשחזרתי, הוא הראה לי תעודה שהוא כתב שאומרת שהוא מטעם הטופר והיא נראתה מאוד אמינה. אבל כבר נהיה חשוך והלכנו לישון.
Posted in From the Writing Desk, Gaming, Role-Playing by Eran with comments disabled.