יומן המסע של ראת’אריאל – יום 28, המשך

מצאנו את עצמנו כמה מאות מטרים מערבית להינטרשלוס. בהתחלה חשבתי שמרתה הביאה אותנו לכאן כדי לחפש את היצור שפראנץ ואני רצינו. כי הלכנו אל הטירה ההרוסה, נכנסנו אל המרתף והתחלנו לחפש במנהרות. עד שמרתה נזכרה שיש לה לחש שמוצא יצורים ואמרה שהוא לא נמצא פה או באזור.

אז המשכנו אל הנקודה הבאה במסע וזאת הייתה מחנה של הגבירה של מוראנה מילר, אחותו של סאבאג’אג. פה גיליתי שהגבירה היא מי ששלחה את החבורה הזאת למשימה האחרונה שלהם בה איבדו חברה, הרבה ציוד חשוב ואת חיבתה של ת’ריין. הופענו באמצע מסדרי התרגול שלהם וביקשנו לדבר עם הגבירה. לא עברו חמש דקות של הסברים של מה שקרה ואיך הגענו עד לכאן ואיידן הצליח לציין את הפין שלו בפני בת אצולה. לא הפתיע אותי שהיא לא רצתה אותו באוהל שלה.

ההסבר המשיך שם בו מרתה פירטה את עלילותיהם בת’ריין ואיך פיקששנו לחלוטין בניסיון להציל את סאבאג’אג. ההסבר היה ארוך וקצת מפרך אבל זה בסדר. סבל בונה אופי. מה שבעיקר הטריד אותי הוא הדיון בהחזרת אנשים לחיים והמכניקה שנכללת בזה. כי איידן ומרתה קצת הפתיעו אותי כששאלו אותי מה עמדתי לגבי החזרת נשמות ואם אני הייתי רוצה שינסו להחזיר אותי אם אמות. ולמען האמת, לא ממש חשבתי על זה. אף פעם חשבתי שמישהו ירצה לנסות להחזיר אותי לחיים או שתהיה סיבה. תמיד חשבתי שחיים ואז מתים וזהו. עוברים לעולם הבא ומחכים לסוף העולם. לא תיארתי שארצה לחזור לחיים אבל עכשיו, כשאני מסתובבת עם אנשים שיכולים כנראה להכניס החזרה לחיים בין טיול לספרייה לבין קניית חרב חדשה, זה משהו שאולי כדאי להשקיע בו יותר מחשבה.

אחרי שסיימנו להסביר לגבירה גם את הרצון שלנו לדבר עם מורנה ועם הייצור שהיא מחזיקה, הגבירה חזרה לאמן את החיילים שלה ואנחנו נעזבנו לנפשנו לסוף היום. איידן התנדב להצטרף לרשימת השמירה, משום מה, למרות שלא נדרש מאיתנו. אני בחרתי פשוט ללכת לישון. אבל לפני זה, הייתי צריכה לסגור עניין עם פראנץ. לקחתי אותו רגע הצידה והכנסתי לו אגרוף עם אצבע אמצעית בולטת בדיוק מתחת לצלעות, שירגיש. ואז הסברתי לו שלפני שזורקים מישהו באוויר, כדאי לציין משהו לגבי זה שאתה לא מסוגל לתפוס אותו כשהוא נופל חזרה.

הלכנו לישון אבל לא הצלחנו בזה יותר מדי כי בערך שעה לאחר מכן, מרתה החליטה להתחיל לעלות באש. זה היה קצת לא מנומס מצידה אז החלטתי לעשות משהו בקשר לכך. זינקתי עליה ומשכתי אותה לרצפה לגלגול. לאחר כמה שניות, הלהבות נכבו אבל כן עשו לי כוויה לא ממש נעימה על האמה הימנית שלי. כשזה נגמר, פשוט הגשתי לה משהו לשתות וחזרתי לישון.

בבוקר, התחלנו לחשוב על מה הצעד הבא. כי כן היו ברשותנו שתי גופות שחילצנו שאפשר לנסות לדבר איתן וכן רצינו לתפוס גם את מורנה לשיחה.


Posted in From the Writing Desk, Gaming, Role-Playing by with no comments yet.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *