יומן המסע של ראת’אריאל – יום 27, המשך

הדיון בתא הרכבת המשיך עם חילוף היסטוריות קצר ולאחר מכן, מרתה התרכזה שוב במאגר הידע שלה וניסתה להסיר את הקללות שהוטלו על חברם. בפעם השנייה היא הצליחה. וכשניסתה את מה שהיא כנראה האפשרות האחרונה שלה, היא הצליחה להסיר את שתי הקללות במכה אחת. קוג האלף (שם מוזר, כך חשבתי), התעורר כמו משיכרון והחל לדבר בהגיון לשם שינוי. לקחתי ממנו את האזיקים בהם אני השתמשתי.

המשכנו לדבר על מה שעבר על שלושתם וכך הבנו שהברנש שאחריו הם רודפים גם מסוכן בכך שהוא יכול לעזור לטופר וגם יעיל לנו כי הוא יכול להיות קלף מיקוח שלנו בדרך להגיע אל המפלץ שאני ופרנץ מחפשים. מכיוון שאותו מפלץ כבר לא נמצא במרתף של הטירה כמו שחשבנו אלא עבר לאחוזה של אחותו הגדולה של הברנש — סאבאג’אג, אני חושבת שהם קראו לו.

אז, בעקבות ההסבר שיועיל לנו לרדוף אחריו, ובעקבות הבטחה של מרתה שהמסע הזה בעצם יחסוך לנו כמה ימים מהדרך, החלטנו לרדת מהרכבת על ידי לחש טלפורט לאת’ור. הגענו כולנו אל מחנה הפליטים שמקיף את העיר והלכנו דרך אווירת הנכאים שאופפת אותו אל העיר עצמה. למרבה ההפתעה, לאיידן עשו יותר בעיות להיכנס לעיר מאשר לי. אבל, לטובתי אפשר להגיד שאני לא מבוקשת בממלכה השכנה.

בפנים קבענו להיפגש בפונדק עם לילה ומכיוון שעוד היו כמה שעות, הלכתי לשוטט מכיוון שלא הייתי בעיר גדולה כבר הרבה זמן, ולמיטב זכרוני, מעולם לא הייתי בזאת. לא לקח לי הרבה זמן למצוא את הזיגוראט של מנזר הדם, כנסייה עצומה ומפוארת בצורה שהרשימה מלכתחילה ואז קצת הגעילה כשחשבתי על מנזר האבן החשוף בו גדלתי ועל כנסיית העץ הקטנה והפשוטה אליה נשלחתי. אבל מקום מקבל ובנוי למדיטציה והבטה עצמית הוא עדיין כזה וכך ביליתי את אחר הצהריים עד שהמאמינים החלו לצאת ברובם וכך גם אני עשיתי את דרכי אל הפונדק.

בחדר ששכרנו לעצמנו, פראנץ הטיל לחש כלשהו, שלפי הסברו, יאפשר לנו לנוח, לדבר, לשמור ולהתכונן אבל עדיין להרגיש כאילו ישנו שינת לילה מלאה. לא אוכל להגיד שאין זו השפעה שימושית. וכך החל הדיון מחדש על מה אפשר לעשות ואיך אפשר להביס מכשף עוצמתי וכנראה גם בלתי נראה כי כך נראה למרתה, איידן וקוג שהצליחו להתקיף אותם בצורה כל כך יעילה.


Posted in From the Writing Desk, Gaming, Role-Playing by with no comments yet.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *