יומן המסע של ראת’אריאל – יום 27, המשך

כנראה שלשחרר את האלף לא היה רעיון הכי טוב. כי בזמן שישבנו בתא הפרטי שלנו, הוא התפרע שוב וניסה לתקוף את הילדה. ידידנו פראנץ הרים קיר חוסם כנגדו אבל היה צריך לפתור את הנושא בצורה טיפה יותר פרקטית. אני זינקתי מעבר לשולחן המפריד, תפסתי יד, שמתי ברך על צוואר וריתקתי אותו לכיסא. זה נתן לנו את הזמן לאזוק אותו בצורה מעט יותר קבועה.

ואז התחיל הדיון על מה עושים עכשיו. מתברר כי האיש אותו הם ניסו לגייס לצידם כי הוא כנראה גם נגד טופר האיזמרגד, לא שיתף פעולה במיוחד והוא כנראה זה שהטיל עליהם את הלחשים האלו. ועכשיו הוא נעלם. כמו כן, התברר כי על האלף מוטל לא רק Feeblemind אלא גם Dominate Monster. זאת אומרת, מישהו מאוד מאוד חזק השתלט לו על המוח. האביר הטיל עליו משהו שנקרא Protection from Evil, לחש שאולי קצת מטריד אותי, אבל אמור לפחות למנוע את ההשתלטות המוחית לבינתיים. ועכשיו, אחרי שגם האביר וגם הילדה, שכנראה שניהם מטילי לחשים מנוסים, ניסו להסיר את הקללות ללא הצלחה, הם ניסו לחשוב על מה אפשר לעשות.

המחשבה הייתה לנסות לרדוף אחרי המכשף שברח. שלמען האמת, אם הם היו מסבירים את המצב יותר טוב מלכתחילה, אולי הייתי יכולה לתפוס לפני שהסתלק מהרכבת. ומכיוון שהם ראו מה גם פראנץ, וגם אני, וגם החזיר המדבר של פראנץ מסוגלים לעשות, הם רצו שנצטרף אליהם ונעזור להם. ובעוד שבהחלט נהניתי מהבידור הרגעי שכל העניין סיפק במהלך נסיעת רכבת מאוד משעממת, עדיין היינו צריכים להגיע לאן שהוא. ונכון, ייקח לנו כמה ימים להגיע לשם, אבל לא הייתי רוצה לשנות כיוון אלא אם כן מובטח לנו שהסטייה מהדרך תקצר לנו את זמן ההגעה. זאת אומרת, אני לא אגיד לא לקצת “מתיחת אברים” פה ושם אבל יש דברים חשובים יותר.


Posted in From the Writing Desk, Gaming, Role-Playing by with no comments yet.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *