יומן המסע של ראת’אריאל – יום 27

אני ופראנץ, לאחר שעזרתי לו מול יחידה קטנה של הטופר ולאחר ששכנענו אחד מהם להגיד לנו איפה אנחנו יכולים למצוא יותר מידע על המפלצת, עלינו על רכבת שתביא אותנו אל עיר ממנה נוכל לקחת סוסים אל היעד הבא שלנו. וכרגיל, גם עם הברדס על הראש, אנשים נדחו ממני כמו ממצורעת. זנב, אני מניחה, הרבה יותר קשה להסתיר. אז אולי טוב שפראנץ התעקש על כך שניקח תא לעצמנו.

לא ציפיתי שיקרה הרבה במסע משעמם של 10 שעות אל העיר הבאה אבל לא עבר הרבה זמן עד שהתחילה המהומה. לי לא ממש היה אכפת כל עוד הרכבת ממשיכה בדרכה אבל פראנץ רצה ללכת לבדוק מה קורה והרבה יותר משעמם להישאר לבד. הגענו אל אחד הקרונות האחרונים, כזה עם מושב שהוא ספסל פשוט ותו לא ושם מצאנו איזה אביר משוריין שמנסה להשתלט על ילדה קטנה ואלף שבקושי הגיב למה שקורה סביבו. נעמדנו בפינת הקרון בניסיון להבין מה בדיוק קורה. ואז פתאום האביר הסתובב לאחור והחל ללכת אל מחוץ לקרון כשראה אותנו והחל לתחקר אותנו. הוא יצא אל מחוץ לקרון, עשה שם משהו לא ברור ואז חזר.

הילדה קפצה עליו וחיבקה אותו והוא לקח אותה החוצה. בזמן הזה, ניסיתי להבין מה לא בסדר עם האלף אבל הוא רק נהם אליי. וברגע שניסיתי לנפנף מולו קצת אוכל, הוא זינק ממקומו וניסה לדחוף את האביר מעבר למעקה של הגשר המחבר בין הקרונות. אני קפצתי עליו וריסנתי אותו אבל לא לפני שהוא הצליח להעיף את האביר והילדה מהרכבת. הוא ניסה להשתחרר מהאחיזה שלי ובתגובה לזה פשוט ריתקתי אותו לצד הקרון. לפחות שלא יגרום לעוד נזק.

לא ציפיתי שהאביר יחזור עם הילדה דרך אחורי הקרון. למיטב ידיעתי, הרכבות לא עוצרות גם אם מישהו נזרק מהן וגם לא הרגשתי את הרכבת מאיטה. ואז איך שהוא, משום מקום אחד החלונות התפוצץ ואחד הנוסעים זינק החוצה. מתברר שהוא היה אמור להיות איתם — או לא אמור להיות איתם, אני עדיין לא בטוחה מה היה המצב — אבל הוא היה הסיבה לכל הבלגן או אחת הסיבות.

השומרים הגיעו כדי לברר מה קרה והאשימו את האביר שהוא מטיל לחשים בתוך רכבת נוסעים הומה ומפחיד את הציבור והוא ניסה לשכנע אותם שהם לא מנסים לגרום להפרעה אלא מנסים לטפל בה וביקש מהם להטיל ‘זיהוי קסם’ על הילדה והאלף שהחזקתי, כי אלו החברים שלו. מתברר שמישהו הטיל על שניהם Feeblemind. אני לא המומחית ליכולות ארקאניות אבל כנראה שיש לחש שיכול להפוך אדם לטיפש גמור. האביר גם ביקש מהם להסיר את הלחשים אבל לשומרים, בצדק לדעתי, אין סיבה לטפל בבעיות של אנשים אחרים כל עוד הן לא מפריעות להתנהלות התקנית של הרכבת.

ואז, איך שהוא, הילדה הפסיקה להתנהג כמו ילדה קטנה וטיפשה והחלה לדבר עם החזיר של פראנץ כאילו היא מעולם לא פגשה חזיר מדבר. אבל מכיוון שהאיש אותו רצו לתפוס כבר היה רחוק מאוד, והחבר האלף שלהם הפסיק להתנגד ולנסות לרצוח אנשים, הוחלט שנמשיך את הדיון הזה בתא הנסיעה הפרטי.


Posted in From the Writing Desk, Gaming, Role-Playing by with no comments yet.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *