The Less Interesting TimesWhen Knowledge and Technology Invade

2008/04/24 ביקורות בשורות

Awake: אי אפשר לצפות הרבה מסרט של היידן כריסטנסן במיוחד אם מופיעה בו גם ג’סיקה אלבה (לא שיש לי משהו נגדה אבל היא בוחרת גרוע בזמן האחרון). הרעיון של הסרט הוא טוב ומעניין אבל כל הסרט מרגיש כמו הכנה להנחתה והנחתה מפוספסת. ממש לא חובה.
The Mist: רוב הסרטים שנעשו לפי סטיבן קינג יצאו גרועים. זה למה חששתי מהסרט הזה, במיוחד בתור הסרט המרכזי של הערב. אבל דיי התבדיתי. הערפל והיצורים עשויים יפה מאוד והכתיבה המצויינת בנוסף למשחק המתאים מוציאים את הסיפור האנושי המרתק הזה כמו שצריך. ואחרי הכל, למרות שזה היה דיי צפוי, כזה סנסאבעסה לא הייתה לי כבר הרבה זמן.
30 Days of Night: הרעיון עצמו חביב אבל הביצוע ממש גרוע. הסיפורים האנושיים כמעט לא יוצאים החוצה. הסרט ממהר. קטעי הפעולה לא מצדיקים את עצמם. והערפדים הם פשוט חיות ולא מעניינים בכלל. הסיום היה לא רע אם רק היה אכפת לי מהדמויות.
Frostbiten: כאן, לפי מה שאמרו לי, לוקחים את הרעיון של ערפדים בחוג הארקטי ועושים אותו כמו שצריך. כן, הם מתייחסים לעובדה שיש להם לילה באורך חודש אבל זה לא החלק החשוב של הסרט. יש שם סיפור, לא סיפור חדש ומקורי אבל סיפור קיים ומבוצע בצורה סבירה ביותר. הציק לי שחלק גדול מהדמויות פשוט מטומטמות אבל אני מניח שאפשר לתרץ את זה בכך שרובם ילדים. סך הכל סרט חביב ואם הרעיון הזה מעניין אז הוא בהחלט עדיף על 30 Days of Night.
ודרך אגב, שם הסרט לא מתרגם ל”נכווה מקור”. הוא בגרמנית או שוודית או משהו כזה ומתרגם פשוט ל”כוויית קור”.
Criminal Minds – Season 1: והנה עוד סדרת משטרה שהתחלתי לראות בגלל עמיחי. הפעם הוא אמר לי משהו בסגנון: “היי, יש סדרה שנראית מעניינת על פרופיילרים של ה-FBI שרודפים אחרי רוצחים סדרתיים וזה עם מאנדי פטינקין.” אז אמרתי שאנסה. בשתי מילים? סדרה טובה. יש שם את מערך הדמויות הצפוי אבל אפשר לראות את הנטיות הטבעיות של כל אחת מהן. הסיפורים מעניינים ודרך לכידת הפושע, בעזרת הפרופיל, בהחלט שונה. לא רק זה, הסדרה מלאה בציטוטים מעניינים והתייחסויות אחורה. חוץ מזה, היא באמת גרמה לי לשים לב לאיך בגדים שונים מאפיינים אנשים שונים. כמובן שזה מתוכנן כך אבל זה מקום טוב לשים לב. כדאי מאוד, אני כבר בעונה השנייה.
Thank You For Smoking: אהבתי את הסרט הזה וגם שנאתי אותו. הדמות הראשית הוא סוג של Spininator, דובר מטעם תעשיית הסיגריות, שמיירט את כל טיעוני הנגד שמציעים כנגד הרעל. הוא פועל בחוסר מצפון כמעט משווע, גורם לזה להישמע נכון ומחנך את הילד שלו אותו הדבר. והחברים שלו הם כמוהו רק בשביל תעשיית האלכוהול והנשק. ממש האנטי-ATF. אבל הסרט עצמו עשוי נהדר, אארון אקהארט עושה עבודה מצוינת ואפילו קמרון ברייט (שהגיע הזמן שירחיב את הרפרטואר שלו) גם טוב. לגמישים מוסרית בלבד. :)
Rendition: זה סרט מאוד מעניין. דבר ראשון, מעניין שבאמת עושים דברים כאלו עם אותם טיעונים המבוססים על כל כך מעט עדויות. מעניין שעדיין מתעקשים לענות אנשים (וראיתי פרק כזה של Criminal Minds לא מזמן) כשמעבר לשלילת הזכויות, המידע שמסופק פשוט לא אמין. כל הקטע האנושי בארץ האם לא מדהים והמטען הרגשי מרגיש כמו פלסטיק ולא כמו שהוא אמור להיות. אבל ג’ייק גילנהאל והישראלי שמשחק את אבאסי בהחלט סוחבים את הסרט על הכתפיים ביחד עם השחקן שמשחק את החטוף. שם הדרמה מצוינת והסיפור של הילד הטרוריסט והחברה שלו גם טוב אם כי קצת צפוי. לא רע כמו שאומרים ובהחלט מצדיק את עצמו.
Rescue Dawn: הסרט מבוסס על סיפור אמיתי ובעצם על החטיפה השנייה של דיטריך ולא הראשונה. הוא עשוי טוב, הסיפור מאוד אמין וכמובן שכריסטיאן בייל משחק מצוין, בלי להכפיש את שמם של סטיב זהאן והשחקנים האחרים. יש רק בעיה אחת, זה לא היה צריך להיות כריסטיאן בייל. זאת יופי של סטייה מהשטיק הרגיל שלו אבל ברגע שמבינים שהדמות היא גרמנית, זה לא מסתדר. כדאי מאוד לראות אבל כדאי גם להתעלם מהשם של הדמות.
Stratovarius – Stratovarius: הלהקה הזאת נמצאת כמעט על הקצה של התחום שאני שומע בדרך כלל. הם עושים Power Metal מהיר. שמרתי אבל הציון שלהם הוא בערך 50% שירים שהלכו ל-Unfiled.
כתוב כשד משחת: את רוב הסיפורים שיש שם כבר קראתי. אבל עדיין היה כיף לקרוא אותם שוב. הפודל שחזר מן הכפור הוא חביב ביותר וראוי לקריאה שנייה, הצמחוקר ענק וכמובן שרמצנים הוא נהדר שוב ושוב וגם רוב הסיפורים מהאוסף רוק, הקשה יותר. הבעיה שלי הייתה בעיקר עם הסיפורים הקצרים מאוד. רובם ככולם הם מין אנקדוטות קטנות חסרות הרבה פואנטה ואת רובם לא אהבתי. אני חושב שזה רק ממשיך להוכיח שהסיפור הקצר, במיוחד הקצר מאוד, הוא אמנות קשה גם לטובים והמנוסים.
The Last Mimzy: כמובן שצריך לקרוא את הסיפור המקורי, ואני חושב שיש לי אותו פה איפה שהוא, אבל זה עדיין סיפור נחמד. הוא לא מדהים, המשחק לא יוצא דופן ובמיוחד של הילדים והסיפור עצמו קצת נאיבי וקיטשי. אבל בכל זאת אהבתי, זה סרט שפורט על המיתרים הנכונים ולא מגזים… יותר מדי. והם הביאו את בריאן גרין כדי לייעץ להם מדעית ובשביל לשחק את המדען של אינטל.
Ashes to Ashes – Season 1: כמו בסדרה הקודמת, Life on Mars, גם פה כל סיפור החזרה בזמן הוא סתם כיסוי בשביל לעשות סדרת משטרה על משטרה של פעם. רק שזה לא בהכרח רע. הסיפורים שלהם מעניינים, הרמזים לעכשיו מצויינים והתקדמות הסיפור כללי טובה מאוד רק חבל שכמו בסדרה הקודמת, כשרוצים ורוצים את ה-Grand Finale הם אומרים לנו “לא תקבלו” או “חכו לעונה הבאה”. ואני שונא את זה.
Battlestar Galactica – Razor: טוב, לא חובה לראות את הסרט לפני העונה הרביעית של גלקטיקה, יש שם רק פרט אחד שבאמת מתקשר למה שהולך בעונה הרביעית אבל בהחלט כדאי לראות את הסרט בכל מקרה. הוא עוסק במה עשו הסיילונים במלחמה הראשונה, ובעיקר בפגסוס תחת לי אדאמה ותחת אדמירל קיין. ניטשה אמר שמי שרודף אחרי מפלצות צריך להיזהר שלא להפוך למפלצת ולהיזהר כשמסתכלים אל תוך הבור. אז הסרט הזה הוא על אנשים שהסתכלו על הבור יותר מדי. והוא עשוי מצוין ומשוחק מצוין כי כמעט כולו נופל על היכולת של השחקנים להעביר את הדמויות והמצבים. אני חושב שהוא מצוין וכדאי לראות.
אם החיטה: הרעיון עצמו חביב ביותר. החלק המדעי יותר לא ממש תפס אותי. לא האמנתי שדבר כזה אפשרי. הכתיבה מאוד יפה אבל נוטה להתפזר יותר מדי. ולקראת הסוף, הספר לוקח נפילה קטנה לכיוון הילדותיות וזה גם הציק לי. סך הכל, ספר נחמד, יופי של השקעה אבל לא מדהים כמו שחשבתי.
Taken: אמרו ליאם ניסן כוכב פעולה, אמרו. אמרו כתב לוק בסון, אמרו. אמרו הבמאי של B13, אמרו. ואם אלו לא מספיק סיבות ללכת לקולנוע, אז משהו לא בסדר אתכם. צירופי המקרים באמת נראים כאליו העלילה דרשה אותם והכל נראה מאוד מוכוון אבל ליאם ניסן משכנע, טוב מאוד וחסר פשרות. הפעולה לא תזזיתית כמו שציפיתי ובהחלט טובה. אני אהבתי.
Fool’s Gold: לפני שהלכנו לראות את “זהב של שוטים”, ראינו שוב את “סהרה”. סרט אוצרות פעולה/קומי אחד עם מת’יו מקונוהיי? שני סרטי אוצרות פעולה/קומיים עם מת’יו מקונוהיי! סהרה היא משעשע פחות ופעולתי יותר (ואני אישיתי דיי אוהב את הסגנון של קלייב קאסלר) וזהב של שוטים פעולתי פחות ויותר משעשע. טוב, משעשע זאת לא המילה הכי טובה. צריך פה שתי מילים: מצחיק בהיסטריה. הסרט הזה הוא בדיחה אחר בדיחה. הוא לא חצי גרנדיוזי כמו סהרה, שלא לדבר על ענקים כמו אוצר לאומי, אבל הוא נורא נורא נורא נורא מצחיק. אני חושב שהכי הרבה זמן שעבר בין השפכות אחת לשנייה היה לא יותר משלוש וחצי דקות. למען האמת, אם מישהו רוצה, אני אשמח ללכת לראות את זה עוד פעם.
12 Stones: חרשתי אותם שבועיים וזה היה קשה. כי 12 Stones הם פשוט טובים. רוק מצוין, מוזיקה נהדרת. כשהם בסדר, הם טובים וכשהם טובים אז הם ממש טובים. 26 מתוך 34 הלכו ל-Unfiled.
Juno: החלטתי לא לחכות עם הסרט הזה כי אומרים שהוא מדהים מכמעט כל כיוון. אז כן, אלן פייג’ נהדרת. שאר השחקנים שמסביבה גם עושים תפקידם נאמן (כן, גם ג’ניפר גארנר). הסיפור מעניין. הדמויות מעניינות. הדיאלוג נע בין שנון לגאוני. אבל סך הכל הסרט חביב. כן, כדאי בהחלט ללכת לראות אותו אבל לא חייבים לרוץ.

Posted in Reviews by Eran with 4 comments.