מספ”ר
“תגיד את זה שוב,” אמר רועי וניסה לא להישמע כאילו הוא בהלם.
“מה שאמרתי,” חזר האיש בחליפה שנהג ברכב במהירות שהייתה רק קצת מעל ההגיוני במעלה דרך השלום, “הוא שאני אגרום לכך שהמקרה שלך יחמיר, אתה תפוטר מהמשטרה, ארגון ביטחון עצמאי ישכור את שרותיך אבל אתה בעצם תעבוד בשביל יחידת סודית שממומנת על ידי תקציב שחור של השב”כ.”
“את כל זה הבנתי,” אמר רועי. “אבל איך אמרת שקוראים ליחידה הזאת?”
“האיש בחליפה נאנח ושפשף קלות את עיניו. “טכנית, ליחידה אין שם. אבל בגלל שאנחנו ‘מחוץ לספר’,” הוא החווה את סימני הציטוט ביד אחת. “החבר’ה פשוט קוראים לה מספ”ר.”
“ואיזה מספר אתה?” רועי חייך.
האיש בחליפה תקע בו מבט עייף. “עכשיו זאת בדיחה שלא שמעתי כבר עשרות אלפי פעם.”
“בסדר. בסדר,” רועי התרצה, שילב את ידיו שוב והביט קדימה. “למה דווקא אני?”
“כי אנחנו צריכים בשר תותחים,” פלט האיש בחליפה ומיד המשיך, “וכי אתה בחור צעיר ונחוש, אינטליגנטי ומהיר תגובה, בעל כושר גופני טוב והמוכנות לעשות מה שצריך כשזה לטובת הכלל. אז רק לידיעתך הכללית…” הוא העיף ברועי מבט ארוך, “אין הרבה כמוך.”
“ומה אם אגיד ‘לא’?”
האיש בחליפה החזיר את עיניו אל הכביש. “אז אני אגיד שהפסד שלך ובהצלחה עם מבחן הבלש הרביעי.”
“אתה לא חושש שאני אספר למישהו על היחידה הסודית שלך?”
“לא ממש. תקליט את עצמך מספר למפקד שלך על יחידה סודית של משטרת ישראל והשב”כ שפועלת מחוץ לספר, מגייסת אנשים מתחת לאף של מודיעין ועושה דברים שהחוק לא מכסה והממשלה מעדיפה להתעלם מהם. שלח לי את זה. לא צחקתי טוב כבר הרבה זמן.”
רועי ניסה להסתיר חיוך. הוא התחיל לחבב את הבן-אדם. “אז אני בפנים.”
“זה מה שחשבתי,” אמר האיש, בלם בחוזקה והסתובב בפתאומיות אל אחד משבילי הכניסה לקרייה. החייל בכניסה עצר אותו וביקש תעודה מזהה. האיש חילץ ארנק עור שחור ודק מכיס מקטרונו, פתח אותו והראה אותו לחייל.
“או שיט,” אמר החייל. “זה אחד מאלו. בועז!” הוא קרא חזרה אל הבוטקה הקטן. “תביא את הפנס.”
“איזה פנס?” שאל החייל השני מהבוטקה.
“נו, הפנס ההוא. המיוחד. על הקיר הימני, בפינה העליונה.”
“מה זה הדבר הזה?” תהה בועז כשזרק את המתקן הקטן אל חברו שהדליק אותו וכיוון אותו אל הארנק הפתוח. רועי זיהה את הגוון הייחודי של אור אולטרא-סגול.
“רשאי כניסה!” אמר החייל עם הפנס ובועז פתח את השער. “סליחה על העיכוב,” אמר לאיש בחליפה.
“רק תנסו לבזבז פחות מהזמן שלי בפעמים הבאות,” אמר האיש בחליפה ונהג פנימה.
“מה אמרת שהשם שלך?” שאל רועי.
“לא אמרתי. ואל תבנה על זה שאגיד. אבל אתה יכול לקרוא לי ‘המפעיל’.”
כמו שלצבא יש יחידות רגילות, יחידות עלית ויחידות שחורות שמעדיפים לא לדבר עליהן. מה אם למשטרה גם היה את שוטרי הרחוב, ימ”מ ועוד יחידה שמעדיפים לא לדבר עליה. כשעלה לי הרעיון הזה חשבתי שהוא נחמד בפני עצמו (ואני כנראה לא הראשון שחושב עליו למרות שאני לא מצליח להיזכר בשום דבר דומה – חוץ מאולי Dark Blue) אבל הוא יהיה בסיס נהדר בשביל לבדוק את השיטה שאני כותב – The Human Factor כי מדובר בבני אדם רגילים בתקופה מודרנית אבל עם אפשרות להרבה פעולה ומגוון דמויות שונות כמו גם בסיס פעולה ושיטת משימות קצרות.
אז, האם זה מעניין מישהו? האם זה משהו שיתחשק לכם לשחק? האם מישהו רוצה לעזור לי לפתח את זה?
Posted in From the Writing Desk, Gaming, Role-Playing, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.