זה קרה בכיתה ד’. יום אחד ככל הימים, עלינו כולנו על האוטובוס לבית הספר רימון במסילות. נסיעה של שש דקות עברה בלי בעיות. הבעיות התחילו כשהגענו לתחנה האחרונה. אני ישבתי מאחורה באוטובוס ואורן, ילד מהשכבה שמעליי, ונודניק גדול בפני עצמו, ישב מעט יותר קדימה. אני יצאתי לאיטי מהאוטובוס והוא הרים את הרגל שלו על המושב שמעבר למעבר וחסם את הדרך לחלוטין. ביקשתי ממנו שיזיז אותה אבל הוא לא היה מוכן. אני לא זוכר את חילופי המילים המדוייקים אבל אני יודע שמאחוריי כבר היו לחוצים לצאת. מישהו כנראה דחף ואני זזתי קדימה בניגוד לרצוני. אני לא יודע גם לאיזו זווית הגיעה הרגל של אורן אבל אני בטוח שזה לא היה נעים. הוא החליט שזאת הייתה אשמתי ושעשיתי את זה בכוונה ומאז הוא רדף אותי במשך שבועות.
Posted in Life, Stories of My Life by Eran with .