אתמול היה לי כיף בערב כי נסעתי אל ההורים ונפגשתי עם אחי ואשתו שאותם אני בהחלט שלא רואה מספיק. היה לי כיף כי פשוט ישבנו ודיברנו על ספרים וטלוויזיה ועל תכנות. זה יכול להראות מוזר לרוב האנשים אבל זה עובד טוב בשבילי. זאת אומרת, בנקודה שבה אמרתי שאני כבר צריך ללכת אם אני רוצה להגיע הביתה עוד באותו יום, לא ממש רציתי להגיד את זה כי ישבנו ודיברנו על מנהגי תכנות טובים וגרועים. אני מוזר, אתם לא בהכרח מתבקשים להבין.

ולפני שעה כשהוצאתי את מוצארט לטיול, ירדנו במורד הרחוב אל בית הכנסת (יש אחד ברחוב. זה מספיק מוזר בלי שמזכירים לי את זה) וראיתי זוג הולך לכיווני. זה הזכיר לי שבעבר נהגתי לקום בשבת בערך בשתיים אם לא בשלוש. כי בערב קודם הלכתי לישון אולי בארבע. בבוקר. אבל יש אנשים שבאמת קמים בשבת מוקדם בבוקר כדי ללכת לבית כנסת. אבל שבת אמור להיות יום של מנוחה והתבטלות ויום שבו עושים מה שבא לכם כדי להירגע.

לא בשבילי. ברגע שאני מסיים לכתוב את זה, אני הולך לאחסן את הכלבלב ולסוע לטכניון כי יש לי תרגיל להגיש ליום שלישי ועדיין לא ראיתי אותו עובד פעם אחת כמו שצריך.

וגם נראה לי שאני נהיה יותר חולה שוב.

Damn it.