לתחילת הסיפור. לתחילת הפרק. בפעם שעברה. כשנתנאל ירד מהעמדה הוא לקח איתו את הציוד של שירן, האפוד מולבש בצורה תקנית על אמתו הימנית, המדים תלויים עליו ונשקה בידו השמאלית. הוא לא מיהר כשירד מהתצפית. באנטיתזה מוחלטת לאדרנלין שהציף אותו בתקרית שהתחיל עם שירן והיא המשיכה בלעדיו, עכשיו הוא היה רגוע לחלוטין, כמו שט ברפסודה איטית על נחל. שום דבר לא היה דחוף למרות שהוא ידע ששירן במוצב איפה שהוא בקור המדברי ללא בגדים. מה שהציק לו עכשיו היה משהו ששם לב אליו לקראת סוף השמירה. אורית באה לתפוס איתו את העמדה כמה דקות אחרי ששירן עפה. הוא היה דיי אדיש לשמירות לילה בעוד דעותיה של אורית היו ידועות לכל הפלוגה. היא הייתה מצוברחת כשעלתה וניסתה לא להראות את זה. על פניה ראה הבעה שאמרה לו לא להתקרב, זהירות נפיץ. אז הוא לא טרח לנסות לדבר איתה והיא, בסתר ליבה, הודתה לו על כך. בכל מקרה, לא נשאר עוד הרבה זמן. אז במקום לנהל דיון פילוסופי מרתק, כמו שהיה עושה עם יצא לו לשמור עם אחד מחבריו הקרובים, הוא בהה אל תוך הלילה, מנסה לספור מסגדים או מכוניות או לתהות מה משמעות כל תנועה. ואז, כמה דקות לפני שאורי ושי החליפו אותם, הוא שם לב למשהו מאוד משונה כמה קילומטרים מעבר לגדר. משהו הבהב בעוצמה אבל לשבריר שנייה ואז נעלם, כמו כוכב קטן שמתפוצץ ואז מתחרט והופך לחור שחור. הוא מישש אחר העכבר והצליח להביא אותו לעיניו. הוא כיוון את המיקוד למרחק שחשב לנכון אבל העכבר היה מא”כ לא מרשים ועם כמעט אפס הגדלה. לכן הוא לא היה בטוח לחלוטין אבל … Continue reading פרק שלישי – ימים בחיים אמיתיים